חשש ריבית בקנסות פיגורים
שאלה:
שלום לכבוד הרב,
קראתי את תשובת הרב בנושא, שפורסמה ב"אמונתך לעיתים". האם אין לראות בדרישת התשלום שאותה שולחת החברה כתביעה לשלום החוב וממילא נמנעת בעיית הריבית אף לדעת :להורות לנתן" ?
גם אם אכן לראות בדרישת התשלום כתביעה, האם נכון יהא לומר שלדעת הגרש"ז זצ"ל - אין בעיית ריבית במקרה של איחור בתשלום, גם אם החברה לא הגישה תביעה נגד החייב ?
עוד באותו עניין - האם רשויות ציבוריות כמו עיריות נדרשות עפתי ההלכה לערוך היתר עסקה לצורך גביית ריבית על פי חוק, למשל על תשלומי ארנונה ?
תשובה:
שלום רב,
לענ"ד אין די בדרישת התשלום בכדי להתיר גביית רבית למאחר, גם לא לדעת הגרש"ז, משום שההיתר הוא רק כאשר אדם נמנע במזיד מלשלם – אז יש לקונסו, וככל שהעיכוב גדול יותר יש מקום לקונסו בסכום גבוה יותר. אולם כאשר אי התשלום נבע משכחה, חוסר תשומת לב, אונס וכדו' אין מקום לחייב ריבית, ועל כן אין זה נכון לגבות ריבית באופן אוטומטי בלא התחשבות בנסיבות – כפי שכתבתי בתשובתי.
לגבי רשויות ציבוריות המצב שונה: שם אין מדובר על תשלום הבא כחוב בעבור שרות או תמורה כלשהי שהאדם קיבל, כפי שהוא בכביש 6 שמשלם על נסיעה, או בחברת החשמל שמשלם על החשמל שקיבל. החיוב שם הוא חיוב הנובע מזכותה של העיריה להטיל מס, וזכותה של העיריה לקבוע שיעורי מס שונים בהתאם למועדי התשלום ולכן בזה אין חשש ריבית אף בלא היתר עסקא. צד נוסף להקל בעיריה הוא מצד שמדובר בגוף ציבורי בלא בעלות של אנשים ספציפיים. (בשונה מחברה ציבורית שם ניתן לראות את בעלי המניות כבעלים). אמנם לרווחא דמילתא חתומה המדינה על היתר עסקא, ולכן לענ"ד יש בהחלט מקום להחתים גם רשויות מקומיות, אך לא בגלל גביית הרביות על איחור בתשלומי המס, אלא על עסקאות אחרות שיתכן שהעיריה עושה ויש בהם חשש ריבית.
השאלה נענתה ע"י הרב שלמה אישון, בתאריך ט"ז אייר תשע"ה