שאלות ותשובות

שאלות בנושא השבת אבידה

שעון שנמצא כ"ג אלול תשע"ט
שאלה:
בסד שלום לכם. אישה מצאה שעון, כנראה לא זול. השאיר שני פתקים באיזור - הם נתלשו ע"י אלמונים. ("כפיה דתית!".. כנראה. )שאלה מה לעשות, אמרי לה לתלות פתק במכולת ובבית הכנסת. לכאורה אדם עשוי למשש בשעונו ויש כאן יאוש מדעת, על אף שכנראה יש סימנים, שכן דרך העולם במקרה כזה. אם לאו, שמעתי שיכולה לשום את השעון בדמים,ולכתוב את סימניו, ולהשתמש בו, ואם יבוא הבעלים, תתן לו את השעון כמות שהוא או את דמיו. נכון? כמה זמן צריכה להמתין? שלושים יום מיום המציאה? תודה רבה בברכת התורה.
תשובה:
שלום רב, לא ברור כלל שהיה כאן יאוש מדעת כי יש סימנים. תלוי היכן נמצא וכמה זמן יש להניח שחלף מאז שאבד. האפשרות להשתמש (לאחר שהכריזה) בתנאים שציינת (דהיינו שירשום בדיוק מה היה החפץ וסימניו ומה היה שוויו) היא רק כאשר יש להניח שהמאבד לא יגיע עוד. נלע"ד שאין די בשלושים יום מיום המציאה. יש צורך לפחות במספר חודשים. תלוי בנסיבות בכל דבר ודבר. (מה שווי הדבר. היכן אבד. כיצד הכריזו. וכו'). כל טוב השאלה נענתה ע"י הרב שלמה אישון
חפץ שנפל לחצר של שכן י"ט אלול תש"פ
שאלה:
הילדים שלי זורקים באופן קבוע חפצים למרפסת של השכן מתחתינו. למרות שיצרנו איתם קשר מספר פעמים, הם נמנעים מלהחזיר לנו את החפצים, בשל טענה שהדבר מהווה להם מטרד והם לא עובדים אצלנו. האם יש לו חובה הלכתית להחזיר לנו את החפצים? באיזו תדירות (אני מבין שהוא לא חייב לעשות זאת מסביב לשעון, אך האם יש התייחסות בהלכה - פעם בשבוע? פעם בחודש?)? אם הוא מסרב להחזיר לי את החפץ, יש דרך שמותר לי לכפות אותו לעשות זאת על פי הלכה?
תשובה:
שלום רב, נידון זה אינו עוסק בנזקים שארעו מחמת החפצים, אלא רק בתביעה להחזרת החפצים שנפלו, כלומר הנידון קשור כללית להלכות השבת אבידה, למרות שאין זו אבידה, שהרי בעליה יודעים בכל רגע היכן היא, אבל נראה שמשם צד לדון בנידון זה. השאלה הופנתה רק ע"י צד אחד, אבל כמובן יש גם צד שני שצריך לדעת את טענותיו כדי להוציא לאור משפט. ונראה לדון: אם טענת בעל המרפסת, שניתן למנוע את זריקת החפצים, ע"י חינוך הילדים או ע"י עשיית רשת וכד', הרי מבחינתו כשבעלי החפצים נמנעו מכך, הם קצת נחשבים שאיבדו את החפצים מדעת, ובזה נפסק בשו"ע (חו"מ סי' רסא ס"ד): "המאבד ממונו לדעת אין נזקקין לו... י"א דאבידה מדעת הוי הפקר וכל הקודם זכה. (טור)". ואע"פ שמיד אח"כ רוצים בחזרה, מ"מ האדישות בתחילה שמחמתה נזרקו החפצים, יכולה להוות סיבה שלא להזדקק לחפצים. ואם הם מודעים למצב שבו לא ניתן למנוע את זריקת החפצים, אלא שיש להם טירחה בכך, בנוסף לזה שאין הם מעוניינים שחפצי שכנים יהיו במרפסתם, נראה שטורח לקיחת החפצים מוטל על בעליהם, כלומר שיבואו בעצמם ויקחו את חפציהם. אשר על כן לא מובן מש"כ השואל שהם נמנעים מלהחזיר. האם מדובר שבאו אליהם והם נמנעו? אמנם כמובן אפשר להבין את בעלי המרפסת שלא מעוניינים בביקור תדיר בביתם, אבל צריך להגיע להסדר אתם שאחת לשבוע או שבועיים או חודש, יאפשרו לבעל החפצים לבוא ולקחת בעצמו, מבלי שיזדקק לשרותם. כמו כן ראוי לפצות אותם על כך שנגרם להם עגמת נפש כחפצים נופלים לביתם. אבל כמובן, לא ניתן "להחרים" חפצים שנפלו, ויש בזה משום איסור גזל ועושק, ככתוב בטור (חו"מ הל' גזילה סי' שנט): "וכשם שאסור לגזול כך אסור לעשוק. ואיזהו גזל ואיזהו עושק... ועושק זה שבא ממון חבירו לידו ברצון חבירו כגון בהלואה או בפקדון או שכירות וכשבא לתבעו אינו מחזירו ומחזיק בו בחזקה". אמנם כאן לא הגיע "ברצון" חבירו. אבל אין זה משנה את הדין. אסור לאדם להחזיק ממון של השני שתובעו. לסיכום: צריכים שני הצדדים להגיע לעמק השווה, או בינם ובין עצמם או בהתייעצות עם רב. והעיקר: "והאמת והשלום אהבו". השאלה נענתה ע"י הרב יעקב הלדסהיים