פרשת פינחס
תנה לנו אחוזה
תביעתן של בנות צלפחד לקבל חלק בירושת אביהם שמת בלא בנים התבררה כמוצדקת. אולם, זהו רק כאשר נפטר האב בלא בנים. כאשר ישנם בנים – הרי שמדין תורה אין הבנות יורשות.
מחמת הקושי לעמוד בין זה, התעורר כבר לפני שנים רבות הרצון למצוא את הדרך ההלכתית להבטיח גם לבת חלק בירושה. בדורות הקודמים היה נהוג "שטר חצי זכר" שנתן האב לבתו בעת שהשיאה, ובו התחייבות של האב לבתו בשיעור של מחצית מהירושה שיקבל הבן. גם בין פוסקי זמנינו יש שהציעו שבכל חתונה יחתום האב על "שטר חצי זכר" או "שטר זכר שלם" על פיו תקבל הבת מחצית מירושת הבן או אפילו בשווה לירושת הבן ב"שטר זכר שלם".(הגרז"נ גולדברג, תחומין ד).
ערב הקמת המדינה ניסה הרב הרצוג זצ"ל לתקן תקנה שתסדיר את ירושת הבת אך הדבר לא עלה בידו.
החוק במדינת ישראל כיום משווה בין ירושת הבן לירושת הבת. כאשר מגיע הנושא לפני בית דין רבני עומד הוא בפני דילמה כאשר מחד ברור שהוא כפוף להלכה על פיה אם תקבל הבת חלק בירושה בעל כרחם של הבנים עלול הדבר להחשב כגזל בידה, ומאידך אין הוא רשאי לפסוק בניגוד לחוק.
הפתרון הנהוג בד"כ הוא שבית הדין מקבל קנין מהבנים בו הם מקנים לבת חלק מן הירושה. אלא שיש שהסתפקו האם קנין זה מועיל שהרי הוא נעשה בעל כרחו, משום שאם יסרב להקנות, בית הדין לא יסכימו לדון בעניינו, ומתנה באונס אינה מתנה.
קושי נוסף קיים כאשר אחד מן הבנים הינו קטין שאינו יכול על פי ההלכה להקנות. במקרים אלו יש וביה"ד מסתלק מהענין, ויש שהוא ממנה מנהל עזבון ודוחה את חלוקת הירושה עד שהבן יגדל.