פרשת וישלח
פסולו של דיין שקיבל מנחה
בפרשת וישלח אנו למדים על כוחה של מנחה להשפיע ולשנות דעתו של אדם, כפי שפעלה המנחה ששלח יעקב לעשיו.
לעיתים נוצרות סיטואציות בהן שולח אדם מנחה לדיין לפניו הוא עומד לדין. אם הדבר נעשה לאחר שהוזמן אותו אדם לדין – יהיה בכך בד"כ איסור שוחד. אולם השאלה היא מה הדין כאשר המנחה נשלחה לפני ההזמנה לדין, בשעה שלא היה בכך איסור שוחד. האם על הדיין מקבל המנחה לפסול את עצמו מחשש שמא תשפיע המנחה על יכולתו להיות אוביטקיבי, או שמא אין לחשוש לכך.
בשולחן ערוך נפסק (חו"מ ט ב): "אם קדם התובע ושלח מנחה לדיין קודם שיזמין לנתבע לדין, אין הנתבע יכול לפוסלו, אלא אם כן הדיין רוצה לחשוך עצמו מאותו דין ממדת חסידותו (כגון שיודע שנתקרב דעתו לזה), (טור). מכאן שאם יודע הדיין שלא נתקרבה דעתו לשולח, אינו חייב לפסול עצמו – אף לא ממידת חסידות.
שאלה מעניינת מתעוררת בנוגע לאדם המעונין לשלוח בפורים משלוח מנות לדיין, כאשר הוא יודע שמיד לאחר פורים יעמוד לדין בפני אותו דיין. בספר עיר מבצר מבחין בענין זה בין אדם השולח בכל שנה משלוח מנות, לבין אדם שבד"כ אינו שולח לדיין משלוח מנות, ומעונין לעשות זאת דוקא בשנה זו, וזו לשונו: "מכל זה נראה שבעה"ב אשר אין רגילתו לשלוח מתנה להראב"ד או לדיין בפורים רק כשיש לו איזה דין לדון עם בעל דין אחר פורים רוצה לשלוח מתנה להראב"ד או לדיין בפורים וכוונתו הוא רק כדי לקרב דעתו של הדיין אליו – אין לו לשלוח המתנה... אבל אם רגיל לשלוח מתנה להראב"ד או לדיין בכל פורים אזי אף אם יש לו דין עם בעל דין תיכף אחר פורים נראה שמותר לשלוח מתנה להדיין גם בפורים זה, כיון ששלח המתנה בסתם."