פרשת נח
אחריותו בעל מרפסת לדליפת מי הגשם
בז' במרחשון נתחיל אי"ה לשאול על הגשמים. בצד נחיצותו של הגשם לעולם והברכה הרבה שיש בו, הרי, כפי שאנו קוראים בפרשת נח, הוא עלול גם להזיק.
אחת השאלות המתעוררות בענין זה היא שאלת אחריותו של בעל מרפסת לדליפה של מי הגשם ממרפסתו לדירתו של השכן שמתחתיו.
בשולחן ערוך חו"מ (קסד א) נדונה חלוקת האחריות בין בעל עליה לבין בעל הבית שמתחתיו, במקרה של קלקולים בבנין. לדעת המחבר, מחויב בעל הבית לשאת בהוצאות תיקון קורות התקרה שהיא רצפת העליה, ואילו בעל העליה מחויב לשאת בהוצאות תיקון המעזיבה (=הטיט שעל הקורות). לעומת זאת, לדעת הרמ"א שם, על בעל העליה לשאת גם בהוצאות תיקון קורות התקרה.
עפי"ז בנידוננו מחויב בעל המרפסת לשאת בהוצאות תיקון רצפת המרפסת בכדי למנוע את דליפת מי הגשמים לדירה שמתחתיה. נראה שדין זה אינו רק לדעת הרמ"א אלא גם לדעת המחבר, שהרי אין מדובר בתיקון התקרה עצמה אלא באיטום הנעשה על גבי התקרה – הדומה לתיקון המעזיבה.
דין זה נסתר, לכאורה, מדברי הרמ"א בסימן קנה שם פסק: "אם ירדו גשמים על העלייה ויורדין למטה, על הניזק לתקן שלא יוזק "
מהשוואת שני המקורות מסיקים הפוסקים שאחריותו של העליון (בסימן קסד) היא רק כאשר דליפת הגשם היא מחמת קלקול ברצפת המרפסת, אולם אם רצפת המרפסת נשארה באותה רמת אטימה בה היתה בשעה שנבנתה, אלא שמחמת עוצמת הגשם וכד' דלפו המים לרירה שלמטה – אין בעל המרפסת חייב לשאת בהוצאות התיקון, ובכך עסק הרמ"א בסימן קנה.
כל האמור הוא בנוגע לחובה לתקן את הגג, אך בכל מקרה על פי ההלכה פטור העליון מלשלם את הנזק שנגרם לתחתון כתוצאה מדליפת מי הגשמים משום שזהו נזק עקיף.