פרשת אחרי מות
וחי בהם - האם גם כשפוגע ברכוש הזולת?
פסק הרמב"ם: "כל בית ישראל מצווין על קדוש השם הגדול הזה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל, ומוזהרין שלא לחללו שנאמר ולא תחללו את שם קדשי, כיצד כשיעמוד עובד כוכבים ויאנוס את ישראל לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה או יהרגנו - יעבור ואל יהרג שנאמר במצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, וחי בהם ולא שימות בהם, ואם מת ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו. במה דברים אמורים בשאר מצות חוץ מעבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכת דמים, אבל שלש עבירות אלו אם יאמר לו עבור על אחת מהן או תהרג, יהרג ואל יעבור.
פיקוח נפש דוחה איפא כל עבירות שבתורה פרט לעבודה זרה, גילוי עבירות ושפיכות דמים. לכאורה מכאן שמותר לאדם לפגוע ברכושו של הזולת, כגון לגזול את ממונו, על מנת להציל את חייו, שהרי איסור גזל אינו נמנה כאן בין שלוש העבירות החמורות.
אולם בגמרא במסכת ב"ק נפסק ש"אסור לאדם להציל עצמו בממון חבירו". אכן תוספות שם בארו שהלכה זו רק מחייבת לפצות את הניזק ואין היא אוסרת לפגוע ברכוש הזולת לצורך פיקוח נפש. אך יש הסוברים שקיים איסור לפגוע בממון חבירו גם כאשר המדובר בפיקוח נפש. ראיה לכך מביאים משיטת ר' מאיר במסכת כתובות הסובר "עדים שאמרו להם חתמו שקר ואל תהרגו - יהרגו ואל יחתמו שקר", ומברייתא האומרת: "שלשה דברים אין עומדים בפני פקוח נפש ואלו הן ע"ג וג"ע וש"ד רבי מאיר אומר אף הגזל"
בשו"ע נפסק: "אפילו הוא בסכנת מות וצריך לגזול את חבירו כדי להציל נפשו, צריך שלא יקחנו אלא על דעת לשלם". מותר א"כ לגזול משום פיקוח נפש על דעת לשלם, ומשמע שאם יודע שלא יוכל לשלם – אסור.