יום הכיפורים
חזרה בתשובה על קבלת רבית
על פי ההלכה, ריבית קצוצה האסורה מן התורה יוצאה בדיינים. מכאן שהמלוה בריבית, אם הלוה תובע ממנו, מחוייב להחזיר את הריבית שגבה, וביה"ד כופים אותו לעשות זאת. מצב זה מקשה על בעלי תשובה שכל עוד מחזיקים בריבית שלא כדין אין תשובתם מתקבלת, ולעיתים המדובר בסכומים גדולים.
על כן תקנו חכמים שלא לקבל את הריבית שמחזיר המלוה החוזר בתשובה, כמפורט בשו"ע (יו"ד קסא ז): "אם בא לעשות תשובה מעצמו להחזיר הרבית, אם הוא דבר מסויים מקבלים ממנו. ואם אינו דבר מסויים, אם רוב עסקו ומחייתו ברבית, אין מקבלין ממנו, כדי לפתוח לו דרך לתשובה; וכל המקבל ממנו, אין רוח חכמים נוחה הימנו."
מלוה המעונין לצאת ידי שמים ומפציר בלוה לקבל ממנו בכל זאת את הריבית, יאמר לו הלוה שהחוב מחול לו והרי זה כאילו קיבל.
תקנת חכמים זו מותנית בשלושה תנאים: א. המלוה מבחינתו מעוניין לחזור בתשובה ולהשיב את הריבית. אם אינו מעונין להחזיר - כופים אותו. ב. הריבית איננה דבר מסוים שניכר שניתן כריבית. אם זהו דבר מסוים מקבלים אותו מן המלוה כדי שלא יבא לידי בזיון כשיראו אותו משאיר בידו את הריבית. ג. המדובר באדם שרוב עסקיו היו בהלואות בריבית וע"כ יקשה עליו מאוד להשיב את הריבית שגבה.
בימים אלו מוטלת על כל אדם החובה לבדוק שמא מחזיק בידו ריבית או כל ממון אחר שלא כדין, וכפי שכותב המ"ב (תרו א): "וכ"ש אם יש בידו מן הגזל ואונאה וכל דבר הנוגע בממון יראה לתקן. דזהו המקטרג הגדול על האדם... ועכ"פ יסדר לפני הרב ומ"ץ הענין בשלימות ובאמת בלא שקר ולשאול האיך להתנהג. כללו של דבר כל דבר שבממון לא יסמוך על הוראתו כי היצה"ר יש לו התירים הרבה."