פרשת תרומה
תרומה למקדש מכספי מעשר
נחלקים הפוסקים בשאלה האם כספי מעשר כספים מיועדים לעניים בלבד, או שניתן להשתמש בהם גם למצוות אחרות.
הדרישה (יו"ד רמט) מביא בשם תשובת מהר"ר מנחם שמותר להשתמש בכספי מעשר כספים לשם קיום מצוות אשר אחרת לא היה מקיים, אך לא למצוות שבכל מקרה חייב היה לקיימן, וכן לא לפריעת מיסים. לשיטה זו לא ניתן להשתמש בכספי מעשר כספים לתרומת האדנים והמזבח שהיתה חובה בקע לגולגולת לכל אחד, אך ניתן להשתמש בהם לתרומת המשכן שהיתה נדבת כל אחד ואחד. על כך חולק המהרי"ל הסובר שכספי מעשר שייכים לעניים ואין לעשות בהם דבר מצוה אחר.
הרמ"א פסק (יו"ד רמט א): "ואין לעשות ממעשר שלו דבר מצוה, כגון נרות לבית הכנסת או שאר דבר מצוה, רק יתננו לעניים."
לדעת באר הגולה עוסק הרמ"א רק במצוות שחייב לעשות אך גם הוא מודה שרשאי להשתמש בכספי מעשר כספים לשם מצוות שאינו מחוייב בהן. אחרים חולקים וסוברים שלדעת הרמ"א אסור בכל מקרה להשתמש בכספי מעשר כספים לשם עשיית מצוות – כפי שמשתמע מדברי המהרי"ל. לדעה זו אם ישתמש בכספים אלו לעשיית מצוות אחרות הרי זה בבחינת גזל עניים. (ע' שו"ת שו"ת חתם סופר חלק ב יו"ד סימן רלא).
יש הכותבים שגם לדעת המהרי"ל, אם מיד בתחלת התנהגותו להפריש מעשר כספים התנה שיוכל לעשות ממנו דבר מצוה – יוכל להשתמש במעות למצוה ולא יהיה בדבר משום גזל ענים. (לקט יושר חלק ב יו"ד עמוד עו ענין א)
מכל מקום, גם אם לדעת המהרי"ל תנאי אינו מועיל, קיימת לשיטתו אפשרות להשתמש בכספי מעשר לדבר מצוה שלא היה חייב לקיימה – אם הכסף יגיע בסופו של דבר לעניים, כגון שקונה עליה לתורה בבית הכנסת והכסף ניתן לעניים.