פרשת ויצא
יעקב אבינו - מודל למוסר עבודה
הרמב"ם בהלכות שכירות כותב: "כדרך שמוזהר בעל הבית שלא יגזול שכר עני ולא יעכבנו, כך העני מוזהר שלא יגזול מלאכת בעל הבית ויבטל מעט בכאן ומעט בכאן, מוציא כל היום במרמה. אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן. שהרי הקפידו חכמים על ברכה רביעית של ברכת המזון שלא יברך אותה. וכן חייב לעבוד בכל כוחו, שהרי יעקב הצדיק אמר: 'כי בכל כוחי עבדתי את אביכן. לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה שנאמר: 'ויפרוץ האיש מאוד מאוד'."
גם מסגרת יום העבודה נלמדת מיעקב אבינו: על הפסוק "ויאמר הן עוד היום גדול, לא עת האסף המקנה, השקו הצאן ולכו רעו..." אומר המדרש: לפי שראה אותה רובצים, כסבור שרוצים לאסוף המקנה הביתה ולא ירעו עוד, אמר להם: "הן עוד היום גדול, כלומר אם שכירים אתם לא שלמתם פעולת היום..."
מכאן שמדין תורה, אם לא סוכם במפורש אחרת, חייב הפועל לצאת מביתו למלאכתו בזריחת השמש, ולעבוד עד צאת הכוכבים, דהיינו יום עבודה של כ- 12 שעות.
אכן בענין זה מתחשבת ההלכה במנהג המדינה. על כן כיום על הפועלים לברך גם ברכה רביעית של ברכת המזון ואין הדבר נחשב כביטול מלאכתו של בעל הבית. כמו כן, בהתאם למנהג המדינה, אין הפועלים מחוייבים כיום לעבודה של 12 שעות ביום.
עם זאת עדיין מחוייבים הם בהקפדה על מוסר העבודה, כלשונו של בעל ערוך השולחן: "ועל כן פנים למדנו מזה, כמה חיוב על על הפועל לעשות מלאכתו באמונה, ומאוד מאוד צריכים הפועלים ליזהר זה, ואל יפול לב הפועל עליו, דגדולה מלאכה מי שעושה אותה באמונה, ואמרו חז"ל חביבה מלאכה מזכות אבות, שזכות אבות הצילה ממון ומלאכה הצילה נפשות."