א. אין כל איסור בתחרות עסקית כשלעצמה, כל עוד אין בה משום הסגת גבול. לכן מותר לחנווני לחלק קליות ואגוזים לתינוקות, כדי להרגילם שיקנו ממנו. הוא רשאי גם למכור בזול יותר מהשער שבשוק, כדי למשוך לקוחות, ואין בני השוק יכולים לעכב עליו.

ב. יש אחרונים שהכפיפו את ההיתר לתת הטבות לקונה או לשלוחו לעקרון השוויון; דווקא כאשר גם המתחרים יכולים לנהוג כך הדבר מותר. לשיטת אחרונים אחרים, אין סיוג מעין זה, והסיוג היחידי הוא תועלת הלקוחות, במחיר או באיכות.

ג. הלכה למעשה, ניתן להקל בעניין זה.

א. מסקנת החתם סופר היא כי גדרו של דין יורד לאומנות חברו הוא כאשר הדבר נעשה באופן שבו אותו אדם שעסק קודם באומנותו עכשיו כבר לא יוכל לעסוק בה יותר.

ב. לדעת הבית אפרים לא בכל מקרה שבו חיותו של הראשון נפסקת מוגדר השני יורד לאומנות חברו, אלא דווקא במצב שבו הוא חודר לתוך תחומו של חברו באופן ששוב אינו יכול לטעון אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי. על דרך ההשאלה נאמר יורד לאומנות חברו גם על מי שבא לעסוק באומנותו של חברו באופן כזה שפרנסתו של חברו תופחת, אף­ כי לא תיפסק.

ג. לדעת החוות יאיר, יורד לאומנות חברו גדרו הוא מי שמתחיל לעסוק באומנות שבה עסק אדם אחר עד עתה לבדו, ובכך הוא פוחת את פרנסתו. כך היא גם מסקנת החוות יאיר.

ד. מדברי הרמב"ם בהלכות דעות משמע שהאיסור לרדת לאומנות חברו הוא בגדר מידת חסידות. כך כותב גם המהר"ם מרוטנבורג בתשובה, וכך סבורים גם בעל החוות יאיר, ושולחן ערוך הרב.

ה. מסקנת החתם סופר היא כי יש להבחין בין שני מצבים: האחד, יורד לאומנות חברו ופוסק חיותו לגמרי, השני, יורד לאומנות חברו ופוחת חיותו. פוסק חיותו הוא אחד מן האיסורים החמורים שבתורה.

ו. במציאות הכלכלית בימינו, גדרי איסור יורד לאומנות חברו שונים הם, מכמה וכמה סיבות, כמפורט להלן.

א. לשיטת הר"י מגאש והאביאס­ף, וכך פסקו הרמ"א בתשובה והחתם סופר, כאשר מסיג הגבול סוגר את הדלת בפני המוכן לחבירו באופן כזה שאף ­מה שהכינו לו מן השמים לא יגיע אליו, הריהו יורד לאומנות חבירו באיסור.

ב. גם לדעת החולקים על האביאס­ף, אם מדובר בתחרות עסקית שכוונתה למוטט כלכלית את המתחרה, ומבחינת יחסי הכוחות בין המתחרים יש להניח שהכוונה תתממש – זוהי ירידה לאומנות חבירו באיסור.

ג. לא הותר לשכנים לעשות ברשותם דברים המזיקים את האחר, אלא אם כן כוונתם היא להשביח את שלהם. אם לא כן, הרי זה גרמא בנזיקין, ואף אם פטור מלשלם, אסור לעשות זאת.

א. ההיתר להסיג גבול כאשר יש כבר מסיגי גבול אחרים יסודו בדין כופים על מידת סדום. לפיכך, אם יש בנקיטת צעדים למניעת הסגת הגבול משום מידת סדום והמונע לא ירוויח מהם דבר, רק יגרום הפסד למתחריו, התחרות העסקית מותרת על אף­ הסגת הגבול.

ב. יתר על כן, המצב אותו מתארים הפוסקים הוא של שוק עסקי סגור ובלתי צומח, בו כל רווח של אדם אחד בא בהכרח על חשבונו של אדם אחר, כאשר המלכות הזרה שולטת בצורה הדוקה על הפעילות הכלכלית הקיימת, עד לרמה הפרטנית של כל סוחר וכל סחורה. לעומת זאת, המציאות הכלכלית בדורות האחרונים הנה של שוק מתרחב והולך, אשר נפח הפעילות בו הולך וגדל, ובמקרים רבים, הגדלה ברווחיו של אדם אחד איננה גורעת מחלקו של אדם אחר אלא מוסיפה לרווחתם של כלל המשתתפים בעולם המסחר. ממילא קטן הצורך בפיקוח על הפעילות הכלכלית בשוק החופשי, ובייחוד על התחרות, ובד"כ התערבות כזו אינה מטיבה כלל ועיקר עם כל אחד מבני הציבור.

ג. הבחנה מעין-זו עולה מדבריו של רבים מפוסקי הדורות האחרונים, וכך מקובל לפסוק.