ו. בימינו, הסכם קניה כתוב וחתום, וכן הוצאת חשבונית, מחייבים מדין סיטומתא, כיון שמקובל בעולם המסחר להחשיב אותם כסיום העסקה.

ז. הקונה מוצר ספציפי וחתם על טופס הקניה, אבל נבצר ממנו מלקחת את המוצר (כגון שהיה זה סמוך לשבת) ואח"כ כשבא לקחתו התברר שהקדימו אדם אחר וקנה את המוצר ולקח אותו, מבלי שידע שזה כבר מכור לראשון, הקונה השני חייב להעביר  את המוצר לקונה הראשון.

ח. במקרה בו היה רק סיכום בע"פ בנוגע לקניית מוצר מסוים, ולא נעשה שום מעשה קנין, במקום שמנהג הסוחרים הוא שהעיסקה נגמרת בדיבור בלבד, חל הקניין באופן מוחלט מדין סיטומתא, ואי אפשר לחזור ממנו. אם אחר הסיכום המוצר נגנב או ניזוק, ההפסד יחול על הקונה. אם אין מנהג כזה, ניתן לחזור מההסכם (ויש לדון בגדרי מחוסר אמנה, כמפורט בדף נפרד באתר זה), ואם המוצר נגנב או ניזוק, המוכר יספוג את ההפסד.

2. קנין סיטומתא במקח שיש בו איסור

א. עסקה שנעשתה באמצעות חוזה קניה, עם חתימות שני הצדדים, ובעסקה כלול דבר האסור ע"פ ההלכה, מדאורייתא או מדרבנן, כגון שיש שם ריבית או אונאה וכיו"ב (גם אם נכתב   נוסח כגון: "הכל נעשה בקנין המועיל…"), בכל זאת החלק המותר של החוזה תקף ע"פ ההלכה באופן מוחלט, ואין לאף אחד מן הצדדים רשות לחזור בו מהעסקה, ואם חזר בו, אין תוקף לחזרתו. אולם, אם מדובר שבעסקה היה כלול גם איסור ריבית, אין הקונה משלם את הריבית.

ב. אם יש להניח שבלא תשלום הריבית לא היה אחד הצדדים מסכים לעיסקא – יש מקום לומר שהעיסקא כולה תתבטל. למשל, כאשר סיכמו על תשלומים נושאים ריבית. אם אנו פוסקים שהקונה אינו משלם ריבית, יש מקום לומר שהוא גם לא יוכל ליהנות מתשלומים, ויצטרך לשלם הכל מיד.

3. קנין כסף בהעברה בנקאית

א. בהעברה בנקאית חל קנין כסף.

ב. בעסקאות בהן נהוג בקרב הסוחרים שביצוע העברה בנקאית נחשב לגמר העיסקה, חל גם קנין סיטומתא.

ג. העברה בנקאית שמטרתה רכישת מטלטלין אינה יוצרת קנין גמור, כיון שמטלטלין אינם נקנים בכסף (אלא אם כן הדבר מקובל בקרב הסוחרים, ואז חל מדין סיטומתא), אבל החוזר בו מהעסקה מקבל "מי שפרע", שהוא מעמד של ביקורת הלכתית נוקבת על אדם שחזר בו מעסקה, בשלב כה מאוחר ומחייב.

ד. בהעברה בנקאית שנועדה לעסקת מקרקעין של שכירות בתים, חל קנין כסף וסיטומתא באופן מוחלט, ואי אפשר לחזור ממנו אלא בהסכמת שני הצדדים.

4. חתימה על הצעת מחיר

ההוראה המקובלת בבתי הדינים היא שלחתימה על הצעת מחיר או על הסכם בין הצדדים, יש תוקף מחייב מדין סיטומתא, ולכן לאחר שאדם חתם על הצעת מחיר, אינו רשאי לחזור בו.

5. מעשה קניין ע"י המוכר או עובד בחנות עבור הקונה או הפקרתם עבורו

א. במקרים רבים, רוצה הקונה שהמוכר יבצע עבורו מעשה קניין במוצר הנמכר. זאת, כדי שהמוצר יהיה של הקונה, ולא תהיה אפשרות חזרה מהמכר. לעיתים, הדבר עדיף גם עבור המוכר, שכן הוא ייחשב כשומר של המוצר עבור הקונה, כך שרמת האחריות שלו על המוצר תהיה פחותה מזו של בעלים.

ב. אולם, קיימת מחלוקת גדולה בפוסקים אם המוכר יכול לעשות מעשה קניין עבור הקונה, ורוב השיטות סוברות שאין זה מועיל וע"כ לכתחילה לא יוכל לעשות זאת.

ג. במכירות של יד שניה וכד', שאינן מתבצעות באמצעות כרטיס אשראי, אם המוכר ביצע מעשה קניין את המוצר עבור הקונה ואח"כ המוצר נגנב, והקונה טרם שילם עבור המוצר – אי אפשר לחייב את הקונה, שמוחזק בכסף, לשלם, ולכן ההפסד נופל על המוכר.

ד. דין זה קיים הן במקרה בו הקונה ביקש שהמוכר ידאג לכך שהוא (=הקונה) יזכה במוצר, אבל לא ביקש ממנו שיעשה זאת דווקא באופן מסויים והן במקרה בו היתה זו בקשתו המפורשת של הקונה, שהמוכר יגביה או יעשה קנין אחר עבורו, ובזה הוא יזכה והמוצר יהיה בבעלותו.

ה. פועל העובד בחנות יכול לעשות מעשה קנין עבור הקונה, ואין בזה חיסרון מחמת "יד פועל כיד בעל הבית". אם העובד גוי, צריך שהקונה ישלם לו עבור מעשה הקניין, ובזה הוא ייחשב פועל של הקונה שיכול לזכות עבורו.

ו. במכירות של "יד שניה" וכד', שאינן מתבצעות באמצעות כרטיס אשראי, אם הקונה מבקש מהמוכר שיעשה בחפץ המסוים מעשה קנין עבורו,

        אם יש אנשים בחנות חוץ מהמוכר (פועל העובד בחנות, כמבואר לעיל, ובהיעדר פועל,  אחד מן הקונים בחנות), יכול אחד מהם לעשות מעשה קנין של הגבהה עבור הקונה.

ז. במקרים בהם ניתן לעשות מעשה קנין במוצר עבור הקונה, הדבר אפשרי גם אם המוכר שכח מי הוא הלקוח שביקש שיעשו קנין עבורו.

ח. לעומת כל האמור לעיל, יש לציין כי במכירה המתבצעת באמצעות כרטיס אשראי, הקונה עשוי להיות הבעלים, שכן הוא עשוי לקנות את המוצר בקניין סיטומתא (כמפורט בדף נפרד באתר זה). במקרה כזה, אם נגנב המוצר, ללא רשלנות של המוכר, ההפסד נופל על הקונה.

6. קניין באמצעות אנשי ההובלה

א. קונה שהזמין סחורה ממפעל או מחנות, ושילם עבור הסחורה וגם עבור ההובלה, וארע נזק באונס בעת ההובלה, החנות או המפעל סופגים את ההפסד.

ב.אם הקונה בא מעצמו או שלח שליח מטעמו לקחת את הסחורה, וקרה אונס בעת ההובלה, ההפסד על הקונה.

ג. אם הקונה ביקש מהמוכר שימצא לו שליח שיוליך את החפץ לקונה, וכשהחפץ הגיע לשליח, הוא התכוון לזכות עבור הקונה – זכה הקונה אע"פ שהוא עצמו לא מינה את השליח.

ד. אם הקונה ביקש מהמפעל לשלוח באמצעות חברת הובלה או באמצעות הדואר, והצדדים לא סיכמו ביניהם דברים ברורים באשר למועד העברת הבעלות על המוצר, אם ארע נזק, ההפסד על המוכר.

ה. קונה שביקש במפורש מאנשי ההובלה שיזכו בעבורו כשיגביהו את המוצר:

1) אם אנשי ההובלה הם יהודים – זכה בהגבהתו.

2) בהובלה שנעשית ע"י אנשים שאינם יהודים, ושאינם בני שליחות, נחלקו הפוסקים אם זכה.

3) אם לא ביקש במפורש שיזכו עבורו – גם אם אנשי ההובלה הם יהודים, לא זכה.

7. נזק שארע בזמן ההובלה כשהמוכר הסיר מעליו אחריות

א. אם המוכר אמר לקונה שהוא מסיר מעצמו את האחריות כלפי המוצר מהרגע שהמוצר יוצא מרשותו, והקונה קיבל את דבריו, יש תוקף לאמירתו. ואם יארע נזק למוצר לאחר שיצא מרשות המוכר, באופן עקרוני ההפסד נופל על הקונה.

ב. במוצר בודד שמיועד להובלה לבית הקונה, כשהמוכר הסיר מעצמו אחריות על המוצר מהרגע שיצא מהחנות, אם רצונו של הקונה לזכות במוצר באמצעות אנשי ההובלה – הדבר מועיל וזכה.

ג. במקרה הנ"ל אם רוצה המוכר לחזור בו מהמקח:

1) לפני שהמוצר הועמס על רכב ההובלה – רשאי המוכר לחזור, כיון שהקונה טרם זכה במוצר, והמוכר יקבל מי שפרע.

2) אם רצונו לחזור לאחר שהמוצר הועמס על רכב ההובלה, אינו רשאי, כיון שהקונה כבר זכה במוצר.

ד. אם קנה בקנין סיטומתא מוצר שאינו מסוים, אחד מתוך רבים, כגון במקרר הנמצא במחסן מלא מקררים, חל הקנין, וזכה הקונה באחד מן המוצרים, למרות שאין אנו יודעים באיזה מוצר מסוים זכה.

ה. במקרה הנ"ל, כשהמוכר מסמן על מארז המוצר סימון בו הוא מייעד אותו עבור הקונה, חל מקחו של הקונה על מוצר זה.

ו. בנידון בו המוכר הסיר מעצמו את האחריות כלפי המוצר מהרגע שהמוצר יוצא מרשותו, והקונה קיבל את דבריו, והמוכר שלח עם הובלה מספר מקררים זהים למספר לקוחות שהזמינו אצלו, ורשם על כל מארז של מקרר את שם הקונה, ותוך כדי נסיעה ארע נזק באונס לאחד המקררים – ההפסד נופל על הקונה ששמו רשום על המארז.

ז. קונה שביצע הזמנה בדוא"ל עבור דגם של מוצר מסוים הנמצא במחסן החנות ושילם באמצעות כרטיס אשראי, והודיע שיבוא לקחתו, והמוכר אמר שאינו מקבל עליו אחריות מהרגע שבוצעה העסקה, והקונה קיבל זאת. אם אח"כ ארעה שריפה במחסן ונשרפו חלק מהמוצרים, או ארעה פריצה למחסן ונגנבו חלק מהמוצרים, רשאי המוכר להימנע מהחזר כספי לקונה בטענה שהמוצר שלו הוא שניזוק, אף אם המוכר לא סימן על המוצר סימן המראה שמייעדו לקונה זה.

8. חלות הקניין בחנות

א. קונה שהגביה את המוצר בתוך החנות וטרם שילם עליו, לפי דרכי המסחר הנהוגים בימינו לא זכה במוצר.

ב. מדין סיטומתא המקח נגמר עם הוצאת החשבונית עבור המוצרים שהקונה הניח בדלפק, אף אם הקונה טרם הגביה את המוצרים.

ג. הנוטל מוצר בחנות כדי לקנותו, ובטרם שילם עליו ניזוק המוצר באונס (כשהיה בתוך עגלת הקניות או ביד הקונה), הקונה סופג את ההפסד ועליו לשלם עבורו למוכר.

ד. אדם שהוריד מוצר מהמדף והניחו בתוך עגלת קניות שלקח מהחנות, ואח"כ בא אדם אחר שגם כן זקוק לאותו מוצר – אסור לשני להוציא מהעגלה ולקחת לעצמו. אם עשה זאת, אם הראשון נחשב "עני המהפך בחררה" (כמפורט בדף נפרד באתר זה), ייחשב השני לרשע. גם במקרה בו אינו נקרא רשע, הוא עובר על "ואהבת לרעך כמוך".

ה. מעיקר הדין לאחר שהשני לקח, אף במקרה שקיים דין "עני המהפך בחררה" (כמפורט בדף נפרד באתר זה), אינו חייב להחזיר לראשון.

ו. דרכם של חסידים ותלמידי חכמים? שלא יקחו דבר ממי שמחזר אחריו, ואם לקחו – דרכם להחזיר בכל מקרה שידעו על כך שהראשון מחזר אחר הדבר. אם הראשון היה עני, ראוי להחזיר לו גם כשהשני לא ידע שהראשון מחזר אחר הדבר.

ז. יש מי שכתב שאם לקח באיסור והחזיר דרך תשובה וחרטה – האיסור מתוקן בהחזרתו. אבל אם אינו עושה כן אלא רק להינצל מהבושה שיכריזו עליו ברבים שהוא רשע, לא תיקן בזה את האיסור, כיון שאין בזה דין השבה אלא נתן לו מתנה סתם.

9. מוצר שצויין ע"י המוכר עבור הקונה

א. בעסקה טלפונית שלא באמצעות כרטיס אשראי, כלומר שלא היה קנין סיטומתא, והעסקה לא נעשתה על מוצר ספציפי, אלא המוכר בחר מוצר העונה על דרישותיו של הקונה, מתוך כמה מחירים כמותו, ורשם את שמו של הקונה על המוצר או עשה סימן מסוים על המוצר עבור הקונה – לא קנה הקונה את המוצר, ואם המוצר נעלם מן החנות או ניזוק בעודו בחנות, המוכר סופג את ההפסד.

ב. ביריד מכירות שהנוהג הוא לסמן שהמוכר מכר למי ששילם עבורו, והדבר נעשה מטעם המוכר בפני הקונה, נחשב הדבר לקניין גמור.

ג. מוכר וקונה שסיכמו ביניהם במפורש על אופן קניין חדש לגבי מוצר ספציפי, והאופן שסיכמו עליו לא תקנוהו חכמים וגם לא נהוג במדינה – לא חל הקניין. לכן סימון שמו של הקונה על המוצר, מבלי שהקונה יעשה מעשה קנין במוצר, כאשר אין זה המנהג הרווח – לא מועיל, והקונה לא זכה במוצר.

ד. אמנם אם הוחלט בין הצדדים שהקניין יחול בעת שיעביר את כרטיס האשראי ויחייב את חשבונו, או כשיבצע העברה בנקאית, כפי שהתבאר לעיל (פרק ד), חל הקניין מדין קניין כסף או מדין קניין סיטומתא.

10. קניית ספרי קודש וחפצי מצוות בשירות עצמי ע"י תשלום בקופה

א. במכירות של שירות עצמי, אם הקונה הגביה את המוצר ע"מ לקנותו וטרם שילם, רשאי לחזור בו.

ב. אם שילם בקופה וטרם הגביה, רשאי להוציא משם את כספו.

ג. אם הגביה ושילם, אינו רשאי להוציא את כספו.

ד. אם רשם את שמו על ספר, אינו רשאי לחזור בו, אלא בהסכמת המוכר.

ה. שילם בקופה עבור מין מארבעה המינים והגביהו, זכה בו לגמרי ויכול לצאת בו ידי חובה ביו"ט ראשון של סוכות.

ו. אם שילם בקופה עבור מין מארבעת המינים וטרם הגביהו, אח"כ רוצה לחזור בו ולהוציא את כספו מהקופה, רשאי.

11. מוצר שאבד או נפגם במשלוח בדואר

מוצר שהוזמן ונשלח בדואר ולא הגיע ליעדו, או שהגיע כשהוא פגום, ההפסד נופל על המוכר.

12. גדרי "מחוסר אמנה" במסחר המודרני

א. אדם החוזר בו מסיכום דברים ביחס למקח, כשלא נעשה קנין, או שחוזר בו מדבר אחר שסיכם שיעשה לטובת הזולת, נקרא "מחוסר אמנה" ו – "אין רוח חכמים נוחה הימנו". משמעות הדבר ש- "אין רוח חכמים נוחה הימנו" היא:

1. לפי חלק מהפוסקים נחשב שהוא עשה דבר איסור והוא נקרא עבריין.

2. יש אומרים שמכריזים עליו על כך בפני רבים.

3. י"א שמותר לקוראו רשע בכל מקרה שחזר בו, וי"א שרק במקרה שבשעה שאמר שיעשה, לא התכוון לממש את מה שאמר שיעשה, ונמצא שעבר על מצות עשה, אז מותר גם לקוראו רשע. אבל אם רצה לקיים את דיבורו בשעה שאמר, אלא שאח"כ חזר בו, אסור לקוראו רשע.

אולם, היות שאין כאן פעולה קניינית כלל, לכן:

1) אין כופין אותו לקיים את דיבורו.

2) אין חובה לשלם דמי פיוס, וספק אם הדבר ראוי.

3) מועילה מחילה כדי שלא ייחשב מחוסר אמנה.

ב. אם בשעת סיכום העסקה, היה לשני הצדדים רצון בלב שלם לקיימה, ולאחר סיכום העסקה, שהתבצע בין בהזמנה טלפונית ובין בשליחת דוא"ל, באופן שאין לו עדיין תוקף מחייב עפ"י מנהג המדינה, חלה התייקרות לא צפויה, או שבאופן בלתי צפוי בא קונה אחר והציע מחיר גבוה יותר, באופן משמעותי, עבור המוצר, רשאי המוכר לחזור בו ואינו נחשב "מחוסר אמנה", כיוון שמבחינתו הדבר נחשב "אונס".

ג. אם השינוי במחיר לא היה משמעותי ביותר, או שחל שינוי אחר שאינו מוגדר כאונס ביחס לאחד הצדדים, אין אף אחד מהם רשאי לחזור בו. דבר זה נתון לשיקול דעת של בית דין.

ד. אם בשעת סיכום העיסקה, היה לשני הצדדים רצון בלב שלם לקיימה, ולא חל אח"כ שינוי במחיר, ואחד הצדדים רוצה לחזור בו שלא מחמת שינוי בשער, אלא מחמת סיבה שלא חשב עליה קודם לכן, אם אכן חוזר בו נחשב מחוסר אמנה.

ה. אם לא חל שינוי במחיר, אך נודע לקונה לאחר המכירה שיש אפשרות להשיג את המוצר במחיר זול יותר באופן משמעותי, והיתה לו אפשרות לברר זאת גם קודם סיכום העסקה עם המוכר, נחשב שהאישור לעסקה נעשה בשוגג, וגם בזה יש דין מחוסר אמנה.

ו. אבל אם לא היתה לו אפשרות לדעת שניתן להשיג במחיר זול יותר, וכעת נודע לו, הוא נחשב אנוס ורשאי לחזור בו ואין בזה משום מחוסר אמנה.

ז. אם היתה לקונה אפשרות לדעת, אך הדבר היה כרוך בקושי: אם מדובר במוצר שמקובל לערוך עליו בירור מקיף קודם הקניה, וכך אמנם עשה הקונה, ולמרות זאת, לאחר סיכום העסקה נודע לו שיכול להשיג את אותו מוצר באותם תנאים, במחיר זול יותר, הרי הוא מוגדר כאנוס, ורשאי לחזור בו. אבל אם הוא לא טרח כמקובל, אין הוא בגדר אנוס, ויש בו משום מחוסר אמנה.

ח. אם אישור העסקה לא היה באופן מוחלט, וכן בכל מקרה שנראה שהוא עדיין מסופק ביחס לקיום העסקה, אין בזה משום מחוסר אמנה אם חוזר בו.

ט. אם יש בעסקה סעיף האומר שאם ירצה הקונה לחזור בו, רשאי, אבל צריך לשלם קנס – רשאי הקונה לחזור בו ולשלם את הקנס ואין בזה חסרון של מחוסר אמנה. אבל אם כתוב רק שמי שיחזור בו יצטרך לשלם קנס – יש בזה משום מחוסר אמנה.

י. אם אישר את העסקה אבל הדבר עדיין לא נודע לצד השני, וכעת רוצה לחזור בו מהעסקה, רשאי לעשות זאת.

יא. במקרה האמור לעיל, י"א שבנוסף לזה שרשאי לחזור בו, גם אין בזה משום מידת חסידות שלא לחזור בו, ויש חולקים וסוברים שיש בזה וכן בכל דבר הקשור לעסקה, אף אם רק החליט בלבו, מידת יראת שמים ומידת חסידות שלא לחזור בו.

יב. אם חוזר בו לאחר שהצדדים כבר סיכמו ביניהם, אבל הם עדיין בבחינת "מעניין לעניין באותו בעניין", כלומר שלא עברו לדון בנושא אחר לחלוטין, אין בו משום מחוסר אמנה.

יג. דין מחוסר אמנה לא קיים בעסקאות הנעשות בין יהודי לבין אינו יהודי, ולכן אם סיכמו ביניהם את פרטי העסקה בעל פה, ללא מעשה קנין וללא מתן מעות, יכול היהודי לחזור בו, אם אין חשש חילול השם בדבר.

יד. דין זה קיים בין אם העסקה נעשתה עם אינו יהודי בודד ובין אם נעשתה עם אינו יהודי שמייצג חברה בע"מ, שרוב בעלי המניות שלה אינם יהודים.

טו. נפסק להלכה שגם בדבר שלא בא לעולם יש בו משום מחוסר אמנה.

13. חובות הציבור בביצוע עסקאות ממוניות

א. ציבור או נציגיו אינם יכולים לעשות העברת בעלות, כלומר למכור או לקנות רכוש, ללא מעשה קניין.

ב. אם לא מדובר על העברת בעלות, אלא על הבטחה, אם נציגי הציבור הבטיחו לעשות דבר מסוים, בין בדבר מצוה ובין בדבר הרשות, חל על כך הדין שציבור אין צריך קנין, כשהמשמעות היא שנחשב שנעשה קנין על כל הדברים, ולכן חל שעבוד הגוף לקיימם.

ג. אם נציגי ציבור אמרו שייתנו מתנה, אע"פ שלא עשו קניין על כך, אינם יכולים לחזור בהם. כמו כן, אם אמרו למוכר שיקנו ממנו או שאמרו לקונה שימכרו לו דבר השייך לציבור, בין דברי מצוה ובין דברי הרשות, ולא עשו קנין, ואח"כ רוצים לחזור בהם – אין הם רשאים, אלא צריכים לקיים את דבריהם כיון שנחשב שנעשה קנין על כך.

ד. ראשי מוסד ציבורי שהזמינו טכנאי, ואח"כ התברר שיש טכנאי אחר שמוכן לעשות להם את העבודה בחינם – אע"פ שאם היה קורה דבר כזה לאדם פרטי, היה נחשב כמו "תרי תרעי" (=שני שערים, שני מחירים, ובזה י"א שאין חסרון מחוסר אמנה) ואותו אדם היה נחשב אנוס שרשאי לחזור בו – מכיוון שבמקרה זה מדובר במוסד ציבורי, הדין הוא שדיבורם נחשב למעשה קנין, ולכן הם אינם רשאים לחזור בהם.

ה. ועד בית או הנהלת מוסד שבבעלות פרטית, שהזמינו שירות או מוצר, וסיכמו דברים בע"פ ובלא קנין, אין דיבורם נחשב מעשה קנין על הזמנתם, כיון שהם נוגעים בדבר, ואין להם בזה תוקף של בית דין.

ו. ראשי מוסד חינוכי או אנשי ועד בית הכנסת, שהזמינו ריהוט, ואח"כ רוצים לחזור בהם, נראה שלא יוכלו לעשות זאת, כיון שאין ראשי המוסד נוגעים בדבר, שהרי ההזמנה לא הייתה לצרכיהם הפרטיים, וגם ייתכן שמדובר בדברי מצוה. לכן להזמנתם יש תוקף של מעשה בית דין, והוא נחשב מעשה שחל בקניין.

ז. מנהלי מפעל ייצור שסיכמו על קניה או מכירה, בין אם המפעל הוא בע"מ ובין אם אינו בע"מ, נחשב שהעסקה נעשית עבור טובתם העצמית של השותפים, ולכן אין לאנשים שעסקו בעסקה זו תוקף של ציבור, וסיכומם בע"פ לא נחשב קנין.

14. החזרת מוצר תוך 14 יום

א. יש תוקף הלכתי למנהג (שמקורו בחוק), לפיו יש לקונה זכות להחזיר את המוצר שנקנה בתוך 14 יום מעת רכישתו, אם לא נעשה בו שימוש.

ב. אם החנות כלל לא פרסמה את אפשרות החזרת המוצר – רשאי המוכר לקזז מהתשלום, בהתאם לחוק, "דמי ביטול" שהם 5% ממחיר המוצר או 100 ₪, לפי הפחות שבהם.

ג. במקרה של חנות שפרסמה את אפשרות הקונה להחזרת המוצר, ולא ציינה שהדבר כרוך ב"דמי ביטול", והקונה שלא היה מודע לכך, טוען שלא היה רוכש את המוצר אם היה יודע שיש דמי ביטול, יש ספק אם המוכר יקזז את כל דמי הביטול בהחזר התשלום, כפי החוק, או שמא יש להתחשב בטענת הקונה, ולכן יש לפשר שיקזז רק חצי מדמי ביטול.

ד. מוצר שנקנה ואח"כ נודע שהחנות עורכת מבצע לגבי אותו מוצר, שאם יקנו אותו במועד בו יחול המבצע, יזכו בהנחה, רשאי הקונה להחזיר את המוצר, גם כשכוונתו לקנות אותו מוצר אח"כ, בזמן שתהיה הנחה.

15. שאלות הלכתיות על ביטול עסקאות

א. אדם שהזמין בטלפון חדר במלון או בצימר ואחר כך רוצה לחזור בו, ולא נקבעו ביניהם מראש תנאים למקרה של ביטול – אם שילם מקדמה, נחשב כאילו קנה את השכירות, ואינו יכול לחזור בו. כמו כן איננו יכול לחייב את בעלי המקום לטרוח אחר שוכר אחר. לכן בנוסף על כך שאין לו זכות מן הדין לקבל את כספו בחזרה, הוא צריך גם לשלם עבור כל הימים שהזמין.

ב. מאבד אבדה שפרסם על מתן פרס למוצא האבדה, והאבדה נמצאה, חייב המאבד לעמוד בדיבורו כדי שלא יהיה מחוסר אמנה. מאידך גיסא, אין המוצא רשאי לעכב את האבדה על שיקבל את הפרס, וכן לא יוכל לתבוע את הפרס בבית דין.

ג. אדם הזמין מוצר מסוכן מכירות, ושילם בכרטיס אשראי. אח"כ סוכן אחר הציע לו אותו מוצר במחיר זול יותר – רשאי לבטל את העסקה עם הסוכן הראשון, כיון שחוק החזרת מוצרים בתוך 14 יום חל גם על ביטול עסקה כזו.

ד. מכר רכב וקיבל את הכסף, ולאחר שהקונה התחיל להשתמש בו רוצה המוכר לחזור בו בטענה שעדיין לא נעשתה העברת בעלות במשרד הרישוי –לא יוכל לבטל את המקח.

במקרים רבים קיימת אי הסכמה בין הצדדים להסכם מכר, לאחר ביצוע העסקה.

1. הלכה למעשה במקרים של ספק:

במספר הלכות שיובאו להלן, קיים ספק באשר לאפשרות ביטול המקח. במקרים אלו ההנהגה המעשית היא כדלהלן:

א. אם הקונה קיבל את המוצר וכבר שילם עבורו – אין הקונה זכאי להחזר כספי, והמוצר יישאר בבעלותו.

ב. אם הקונה טרם שילם עבור המוצר – רשאי הוא להימנע מתשלום ועליו להחזיר את המוצר למוכר. יש מקרים בהם מתברר שקיימת מחלוקת בין השו"ע לרמ"א. במקרים אלו אין בית הדין מוציאים ממון מהמוחזק, כיון שרשאי המוחזק בממון לטעון "קים לי". דהיינו, אני סובר כשיטה המעמידה את הממון בידי. אין המוחזק צריך בפועל לטעון כך, אלא כך היא הנהגת בית הדין כאילו הוא טען. דין זה קיים גם במקרה בו מדובר באדם שנוהג בדרך כלל כשיטת הרמ"א, הרי הוא יכול לטעון 'קים לי' כמחבר, וכמו כן הנוהג בדרך כלל כמחבר, יכול לטעון 'קים לי' כרמ"א. אמנם, קיימות שיטות הסוברות שהנוהגים בדרך כלל כמחבר, לא יוכלו לטעון 'קים לי' נגדו.

2. הזמנה שלא התמלאה בשלימות

א. קונה שסופקה לו סחורה בכמות מועטת מזו שסוכמה בין הצדדים: אם הסיבה לכך היא טעות טכנית בעת הספקת הסחורה, כגון שאירעה טעות בספירה, וניתן להשלים את החסר – המקח קיים והמוכר ישלים, גם כאשר ההשלמה אינה יכולה להתבצע מיידית אלא רק לאחר זמן. אולם, אם הוכיח הקונה שיש לו סיבה שמחמתה הוא מעוניין במוצר השלם דווקא במועד מסוים, ואין המוכר יכול להשלים לו עד אז – רשאי הקונה לבטל את המקח.

ב. אם לא קיימת אפשרות להשלים, כגון שמדובר בגובה – רשאי הקונה לבטל את המקח.

ג. אם הסיבה לאי קבלת הכמות בשלימות היא הטעיה, כגון שהתברר שכבר מראש התכוין המוכר לספק את הכמות המועטת, וכל אמירתו שיספק לקונה את הכמות המרובה היתה מן השפה ולחוץ, או שהסיבה היא טעות בעצם המקח, כגון שהמוכר טוען שהבין שהעיסקה כוללת כמות מסוימת, ואילו הקונה מוכיח שדובר על כמות גדולה יותר, או שלא הובהר היטב אם המידה המוסכמת בין הצדדים היא בסנטימטרים או באינצ'ים, וכדומה, רשאים שני הצדדים לבטל את המקח.

ד. כאשר עיקר המקח מוגדר, אלא שנחלקו הצדדים ביחס לפרט שולי אם הוא כלול בשם המוצר, אין זה נחשב לטעות בעצם המקח, והמקח קיים.

ה. קונה שהגדיר למוכר את תכונות המוצר הספציפי שמעוניין לקנות , אך לא את הצרכים המדויקים עבורם הוא זקוק למוצר, ולאחר הקניה נמצא חיסרון באחד הפרטים, ואין ההפרש שבין שווי המוצר שעליו דובר לבין שווי המוצר שהתקבל עולה לששית (16.67%) משווי אחד המוצרים, נחלקו הראשונים אם רשאי הקונה לבטל את המקח בין אם ניתן להשלים את החסר ובין אם לא ניתן להשלים. לכן נראה שאם הקונה טרם שילם – יכול לבטל את המקח. אם כבר שילם – המקח קיים.

ו. קונה אשר ראה את המוצר בשעה שהמוכר הציע את פרטיו, ובודאי הבחין בכך שאין הפרטים תואמים את המציאות, אם קנה למרות זאת, אינו רשאי אחר כך לבטל את המקח בטענה שאין הפרטים תואמים.

3. הזמנה הכוללת מוצרים שונים

א. קונה שהזמין מספר מוצרים ואח"כ התברר שאין המוכר יכול לספק לקונה את כל המוצרים שהזמין, או כאשר הייתה באפשרותו של המוכר לרכוש את המוצר החסר עבור הקונה, אולם הוא נמנע מכך מחמת שיקולים שונים: אם בשעת ההזמנה נתן המוכר מחיר כולל עבור כל המוצרים ללא פירוט מחירו של כל מוצר, נראה שקיימת מחלוקת הפוסקים, אם רשאי הקונה לבטל את כל המקח, ולכן יד המוחזק על העליונה.

ב. כאשר קיים תעריף לכל מוצר, אולם מוכח שדעת המזמין הייתה לקבל את כל המוצרים ממוכר זה דווקא, כגון שהזמין קייטרינג לצורך אירוע משפחתי ואין בעל הקייטרינג יכול לספק את כל הנצרך, ויקשה על המזמין לערוך "השלמות" ממקומות אחרים, נראה שקיים ספק אם רשאי הקונה לבטל את המקח, כדלעיל, ויד המוחזק על העליונה.

ג. כאשר פורט מחיר כל מוצר בפני עצמו ולא מוכח שהקונה היה מעוניין לקנות את כל המוצרים דווקא ממוכר זה, המקח קיים לגבי המוצרים שהמוכר סיפק, ואין הקונה רשאי לבטל את כל המקח.

ד. במקרה בו נמכר מוצר המורכב מכמה רכיבים שלכל רכיב מחיר בפני עצמו, כגון מחשב, אם לא ניתן לספק את כל הרכיבים, רשאי הקונה לבטל את המקח.

4. מוצר שונה מהמוסכם

א. המוכר לחבירו מוצר מסוים ונתן לו מוצר ממין אחר, אין כאן מכר ושניהם יכולים לחזור בהם, כגון מכר לו חיטים לבנות ונמצאו אדומות. המדובר הוא גם כאשר ההפרש בין המוצרים הוא פחות משתות (16.67%), וכן כאשר הסחורה הנמכרת נמצאת בחנות בשעת המקח.

ב. מוכר שהציע מוצר ופירט את מעלותיו, ונמצא שינוי משמעותי באחד מהפרטים שמסר המוכר – רשאי הקונה לבטל את המקח אע"פ שהוא לא דרש בתחילת העסקה את הפרט ההוא.

ג. קונה שביקש פרט מסוים במקח ולא התקיימה בקשתו – בדרך כלל רק הוא רשאי לבטל את המקח ולא המוכר. אם הקונה הודיע מראש שבקשתו היא עקרונית לגביו – רשאי הקונה לבטל את המקח, ונראה שקיימת מחלוקת בין הפוסקים אם גם המוכר רשאי לבטל. לכן רק אם המוכר מוחזק במעות – רשאי לבטל את המקח.

ד. כאשר העסקה התבצעה ע"י הזמנת סחורה שאינה נמצאת בחנות, ונעשה קנין סודר או נכתב בחשבונית נוסח שנאמר בו במפורש שהעיסקה סופית ולא ניתנת לביטול (במפורט באתר זה, בדף בנושא חוזים), ואח"כ התברר שסופקה סחורה פחותה באיכותה או שונה במהותה מהמוזמן, אין הקונה רשאי לבטל את המקח אם המוכר מוכן להחליף את המוצר שהתקבל במוצר המוזמן.

5. שוני מהותי באיכות

א. כאשר סוכם בין הצדדים שהסחורה שיקבל הקונה תהיה באיכות טובה ולבסוף קיבל הקונה סחורה באיכות גרועה, הקונה בלבד רשאי לבטל את המקח.

ב. במקרה בו נחלקו הצדדים ביחס למהות השינוי, אם יש בו שינוי לרעה באיכות (יפות ונמצאו רעות), יש לברר אצל אנשי מקום המקח, ועל פי רובם נקבע. אם עפ"י הרוב מוגדר המוצר באיכות שונה ממה שסוכם, רשאי הקונה לבטל את המקח אע"פ שרק ציבור מועט מקפיד על שוני זה.

ג. זכותו הבלעדית של הקונה לחזור בו במקרה בו קיים שינוי לרעה באיכות כאמור הוא כל עוד ההפרש הכספי שבין המוצרים אינו עולה על ששית (16.67%). אם ההפרש עולה על ששית, שני הצדדים רשאים לחזור בהם, כפי גדרי אונאה.

ד. מוכר שסיפק לקונה סחורה באיכות פחותה ממה שסוכם, בין שהיה מודע לכך ובין שלא היה מודע לכך, והוא מעוניין בהחלפת הסחורה לכפי שסוכם, ואילו הקונה דורש החזר כספי, יד הקונה על העליונה ורשאי לבטל את המקח, בכפוף לנאמר לעיל סעיף 3ד.

ה. במקרה בו קיבל הקונה יחד עם הזמנתו עוד "תוספות", שמקובל לעיתים למכור כך, כגון שקנה אורז וקבלו כשמעורבים בו גרעיני חיטים ודבר זה מקשה על הקונה, נראה שקיים ספק אם רשאי הקונה לבטל את המקח. לכן:

1. אם הקונה טרם שילם – רשאי לטעון "קים לי" כשיטות הסוברות שרשאי לבטל את המקח.

2. אם כבר שילם – רשאי המוכר לקיים את המקח בטענת "קים לי" כשיטות הסוברות שהמקח קיים.

3. אם כתוצאה מהתערובת השתנה שם המוצר או דרוש תיקון יסודי הזוקק הוצאות כספיות על מנת שיהיה המוצר כפי שהוזמן, רשאי הקונה לבטל את המקח אף אם כבר שילם.

ו. קונה ששילם סכום כספי עבור מוצרים, מבלי שיידע מהי הכמות שיקבל, וכן לא ציין במפורש את האיכות שבה הוא מעוניין, וקיבל מוצרים באיכות נמוכה ממה שציפה לקבל:

1. אם בחנות נמכרים מוצרים ברמות שונות וקיים ביקוש סביר לכולם, רשאי לספק לו מהמוצרים בעלי האיכות הנמוכה ואין הקונה רשאי לבטל את המקח.

2. אם אין נמכרים בחנות זו מוצרים שבאיכות נמוכה, אע"פ שנמכרים בחנויות אחרות, אינו רשאי לספק לו מוצרים באיכות נמוכה, ואם סיפק, רשאי הקונה לבטל את המקח.

3. אם מוכר בנוסף למוצרים בעלי האיכות הטובה, גם מוצרים גרועים ביותר במחיר זול במיוחד, אינו רשאי לספקם לקונה שקנה סתם, ואם סיפק לקונה ממוצרים אלו – רשאי הקונה לבטל את המקח.

6. שוני לא-מהותי באיכות

א. מוכר שפירט באופן כללי את איכות המוצר שהוא מעוניין למכור ולבסוף קיבל הקונה מוצר בעל איכות אשר לפי דעתו אינה עונה על דרישתו, יש לברר בקרב הקונים במקום המקח או אצל מומחה. אם רוב הקונים או המומחה מגדירים את המוצר כפי האיכות שהוזמנה, אפילו באופן מורחב, כגון שהוא הזמין מוצר באיכות "מעולה ביותר" וקיבל מוצר באיכות "מעולה", המקח קיים. והוא הדין במקרה בו המוכר הציע מוצר באיכות מסוימת ואח"כ התברר שהמוצר שסופק לקונה הוא באיכות גבוהה יותר, המקח קיים ואין המוכר רשאי לבטלו.

ב. בכל המקרים דלעיל, אם קיים הפרש של ששית (16.67%) בין מחירי המוצרים, צריך להחזיר למתאנה את ההפרש. אם ההפרש יתר על ששית, המקח בטל.

ג. יש מוצרים אשר ניתן להגדיר את איכותם במדויק, כגון מוצרים אשר איכותם מוגדרת על פי שנת הייצור שלהם, או כגון מוצרי מזון שתאריך ייצורם קובע לגבי איכותם. במקרה בו קיבל הקונה מוצר בעל איכות פחותה מכפי שסוכם במדויק בין הצדדים, רשאי הקונה לבטל את המקח.

ד. יש מקרים שההבדל בין התאריכים אינו משמעותי לרוב בני אדם, אולם יש כאלה שלגבם דבר זה משמעותי. במקרה כגון זה, שהקונה מעוניין בביטול המקח מחמת קבלת מוצר באיכות הפחותה במעט ממה שסוכם, כאשר הדבר ניתן לקביעה מדויקת, כאמור, קיימות מספר שיטות בפוסקים ביחס לקיום המקח:

1. י"א שתלוי ברמת ההקפדה על החיסרון, ולכן אם נראה שלא קיימת הקפדה גמורה, המקח קיים. (י"א שכאשר מדובר על מוצר מזון, המקח קיים, אבל כאשר מדובר על מוצר שאינו מזון, המקח בטל, כיון שבזה קיימת הקפדה)

2. י"א שבכל מקרה בו דובר על פרט מסוים במקח שלא התקיים, המקח בטל, כיון שדובר על כך המפורש.

3. י"א שאם מחמת האיכות שנופלת במעט מהמבוקש קיים שינוי בשם המוצר, המקח בטל, אבל כל עוד שמו עליו, המקח קיים.

4. י"א שכאשר ניתן להשלים את החיסרון בקלות (דבר שלא ניתן לעשות כאשר מדובר על הבדל בתאריכים, כמובן), המקח קיים, ואם אי אפשר להשלים בקלות את החיסרון, המקח בטל.

5. י"א שכאשר מוצר המזון עומד לסחורה, המקח בטל, כיון שבזה קיימת הקפדה גדולה, אבל במקרה בו הקונה ייעד אותו לאכילה, המקח קיים.

6. נראה שבנידון זה יש לנקוט כשיטה הסוברת שאין הכרעה בדין זה, שיש בו במחלוקת ראשונים. לפי זה הצד המוחזק רשאי לטעון "קים לי".

ה. כאשר קיים חיסרון מועט באיכות המזון, אם ידוע למוכר שהקונה מקפיד על כך, כגון שהוא מקפיד ביותר על טריות המזון וקיבל מוצרי מזון שאינם טריים ביותר, רשאי לבטל את המקח. אולם אם אין הקונה ידוע כמי שמקפיד על כך ביותר, קיים ספק, בשל החשיבות המיוחדת שיש לאיכות המזון בניגוד למוצרים אחרים, אם רשאי הקונה לבטל את המקח או שמא המקח קיים והמוכר יפצה את הקונה.

ו. קונה שקיבל מוצר השונה במעט ממה שסוכם, אבל מבחינת האיכות, המוצרים שווים, אם אין מקובל להקפיד על השינוי והקונה לא ידוע כמי שמקפיד על כך, המקח קיים.

ז. כאשר קיים חיסרון כמותי שאינו משמעותי במספר הפריטים או בגודל וכדומה, קיים ספק אם רשאי הקונה לבטל את המקח.

7. מוצר שונה לחלוטין

א. כאשר הקונה קיבל מוצר השונה במהותו מהמוצר המדובר, שני הצדדים רשאים לבטל את המקח.

ב. העיקרון הקובע לזה שנחשב מוצר שונה במהותו הוא במקרה בו לכל אחד משני המוצרים קיים ביקוש ספציפי, כגון יין וחומץ, שלכל אחד מהם יש מאפיינים מיוחדים שאין באחר, ומחמת זה נוצר ביקוש לכל מוצר בפני עצמו.

ג. קיימים מקרים בהם המוצר הוא בעל מספר רמות איכות, וקיים ביקוש לכולם, אך הסיבה לביקוש אינה נובעת משוני מהותי אלא מסיבה אחרת, כגון פירות שקיימים באותו המין כמה זנים ששמותיהם שונים ואיכותם שונה, אך בדרך כלל הביקוש לזן בעל האיכות הפחותה אינו נובע מהמאפיינים המיוחדים שלו אלא מחמת המחיר הנמוך. במקרים אלו אין ההבדל שבין המוצרים נחשב לשינוי מהותי לענין זה ששני הצדדים יוכלו לבטל את המקח.

ד. קיימים מוצרים בהם קיימת הקפדה גדולה על גודל המוצר, כגון מוצרי ביגוד והנעלה. נראה שמחמת זה כאשר אירע שינוי רשאים שני הצדדים לבטל את המקח.

8. פרסומת

חנות המפרסמת שבה נמכרים מוצרים באיכות או מחומרים מסוימים וכד', והקונה הסתמך על כך ולכן בשעת הזמנת המוצר נמנע מלפרט למוכר על האיכות או החומר שהוא מעוניין בו ולבסוף קיבל מוצר באיכות שונה או מחומר אחר.

א. במקום בו במוצר אשר הרגילות היא להפריז בפרסומת, ואין הפרסומת משקפת את המציאות, אלא נועדה רק למשוך לקוחות, המקח קיים. בדרך כלל מצב זה קיים כאשר מדובר בפרסומת כללית, כגון שבעל החנות מפרסם שבחנות זו נמכרים מוצרים באיכות מעולה. במקרה כזה אי אפשר להסתמך על הפרסומת ולכן לא יוכל הקונה לבטל את המקח.

ב. אולם אם הפרסומת מפורטת, כגון שפורסם שנמכרים רק מוצרי חברה מסוימת, או רק מחומרים מסוימים – אם הקונה הסתמך על הפרסומת וקיבל מוצר שונה ממה שפורסם, רשאי לבטל את המקח.

ג. במוצרים אשר לגבם קיימת הקפדה מצד הרשויות, שהפרסומת תהיה תואמת את רמתם, וכן במוצרים אשר לא מקובל להפריז בפרסומתם, רשאי הקונה לבטל את המקח. אמנם יש להסתפק במקרה בו ידוע למוכר שהקונה אינו מקפיד בדרך כלל על השינוי, אם הוא יהיה רשאי לבטל את המקח.

ד. כאשר לא קיים מנהג קבוע בקרב הסוחרים, אלא יש שמקפידים על אמיתות הפרסומת ויש שאין מקפידים, אפילו אם הרוב מקפידים – יד המוחזק על העליונה, מפני שאין מדובר על שינוי בטיב המוצר עצמו.

9. כשרות המוצר

א. כאשר סוכם בין הצדדים על מוצר בהכשר מסוים, ולבסוף קיבל הקונה מוצר בהכשר אחר, אשר אינו מקובל עליו, אם הרגילות במקום המקח להקפיד על כך ביותר, עד כדי כך שהם מתייחסים לכך כמאכלות אסורות ממש, רשאי כל אחד מהצדדים לבטל את המקח.

ב. חנות המפרסמת שבה נמכרים רק מוצרים בהכשר מהודר:

1. אם הקונה קיבל מוצר ברמת כשרות רגילה ("כשר") וגם המוכר מודה בכך שאין זה הכשר מהודר – הקונה רשאי לבטל את המקח בין אם התנה על כך מראש ובין אם לא התנה על כך.

2. אם הקונה אינו מקפיד על כך בדרך כלל – צ"ע.

3. כאשר קיימת מחלוקת בין הקונה והמוכר אם המוצר נחשב מהודר בכשרותו – יש לברר אצל הציבור הנמצא במקום המקח. אם קיימת קבוצה שהמוצר נחשב אצלם מהודר, יד המוכר על העליונה, אפילו אם מדובר בקבוצה מועטת, רק שלא תהא זו קבוצה מועטת ביותר.

ג. חנות המוכרת מוצרי מזון בכמה רמות כשרות:

1. ביקש הקונה מהודר וקיבל כשר – המקח בטל.

2. קנה סתם וקיבל כשר למרות שרצה מהודר – המקח קיים.

ד. יש מוצרים בהם רמת ההקפדה גדולה, כגון לגבי מוצרי בשר בכל ימות השנה, או כל מוצרי המזון בימי חג הפסח. במקרה בו ביקש מהנ"ל בהכשר מסוים וקיבל מהכשר אחר – רשאי הקונה לבטל את המקח.

ה. יש מוצרי מזון שבהם רמת ההקפדה בדרך כלל אינה גדולה, כגון סוכר, קפה וכדומה. כאשר ביקש מוצר מהמוצרים הנ"ל בהכשר מסוים וקיבל את המוצר שביקש אך בהכשר אחר, כאשר רמות שני ההכשרים זהה:

1. אם הודיע למוכר על הקפדתו המיוחדת שיהיה זה דווקא בהכשר זה או שחזותו מוכיחה עליו שהוא מקפיד על כך – רשאי לבטל את המקח.

2. אם לא הודיע על הקפדתו האישית (כאשר ביקש במפורש):

א) אם הרוב המוחלט של לקוחות החנות מקפידים על כך – רשאי לבטל את המקח.

ב) אם אין רוב כזה – המקח קיים.

ג) אם הקונה טרם שילם, יש בדבר ספק, ולכן רשאי הקונה להחזיר את המקח ולהימנע מתשלום.

ו. ידע המוכר על הקפדת הקונה – רשאי הקונה לבטל את המקח.

ז. הזמין מוצר "מהודר", כגון מזוזה מהודרת מסופר סת"ם, וקיבל מזוזה "מהודרת ביותר", אם קיימים סטנדרטים מקובלים להגדרות אלו – רשאי המוכר לבטל את המקח, אבל כאשר לא קיימים סטנדרטים כאלו – המקח קיים.

10. מחלוקת בפרשנות גדרי המוצר

א. שילם הקונה עבור מוצר, וקיבל מוצר השונה מהמוצר שהיה מעוניין לקנות: אם סיבת קבלת המוצר השונה נובעת מכך ששם המוצר שנמסר ע"י הקונה ניתן לפרשנות אחרת מכפי שהתכוין הקונה, וכך אמנם פירשה המוכר, אם המוכר מוחזק בממון – ידו על העליונה.

ב. קונה שהזמין מוצר אשר שמו ניתן לפרשנויות שונות, וטרם שילם, וקיבל מוצר אשר אמנם נקרא בפי רוב בני אדם כפי שהשם שציין הקונה, אולם הקונה טוען שכוונתו היתה למוצר אחר אשר בפי מיעוט בני אדם נקרא בשם שנקב, ולכן אין הוא מעוניין לשלם עבור המוצר אלא להחזירו למוכר: אין מוציאים מהקונה את התשלום, בין במקרה בו הרוב הוא לצידו של הקונה ובין במקרה בו הרוב נגדו.

ג. מוכר שהציע לקונה מוצר ונקב בשמו, ואח"כ נתן לקונה מוצר אחר אשר יש הכוללים אותו בשם המוצר שנקט בתחילה, אולם הקונה טוען שהוא מקפיד דווקא לקבל את הסוג שהמוכר הציע – אם המוכר מוחזק בממון, ידו על העליונה.

ד. אם הקונה הוא זה שנקב בשם המוצר שהוא מעוניין לקנות, כך שיש הנחה סבירה שהוא מקפיד על כך, ואח"כ נתן לו המוכר מוצר אחר אשר יש בני אדם שכוללים אותו בשם המוצר שנקט הקונה, והקונה כבר שילם קיים ספק אם רשאי הקונה לבטל את המקח.

ה. קונה ששילם והחזיק במוצר ע"פ פרשנות שנתן לשם המוצר שציין בתחילת העסקה, ואילו המוכר טוען שהכוונה אחרת– אם קיים ציבור נוסף, אפילו מועט, המפרש את העסקה כפי הפרשנות שנתן לה הקונה, יד הקונה על העליונה.

ו. כאשר קיים רק מיעוט מזערי שמפרשים או קוראים למוצר באופן שונה מהמשמעות הרגילה, אי אפשר להסתמך עליהם על מנת להחזיק בממון.

1. ביקש מהמוכר להניח המוצר במקום מסוים ונגנבו

בנידון בו קונה התקשר לחנות, הגדיר למוכר את המוצר שבו הוא מעוניין, ולאחר שקונה אותו בקנין סיטומתא ע"י תשלום באמצעות במסירת פרטי כרטיס אשראי, כמפורט בדף נפרד באתר זה), המוצר  הונח ע"י המוכר במקום מסוים כפי בקשת הקונה, כדי שיבא לקחתו בהקדם, וכשהקונה הגיע לשם, המוצר נעלם, כנראה כתוצאה מגניבה:

א. אם רק המוכר ידע שהמקום אינו שמור, והקונה לא ידע, המוכר יספוג את ההפסד.

ב. כמו כן גם אם המוכר והקונה ידעו שהמקום אינו שמור, הדין הוא שהמוכר פשע בזה שהניח את המוצר במקום שאינו שמור, והוא יישא בהפסד.

ג. במקרה בו הקונה ידע על כך שהמקום המיועד להנחת המוצר ע"י המוכר, אינו שמור, והמוכר לא ידע, קיים ספק מי צריך לשאת בנזק. במקרה בו היו סיכויים סבירים שאם המוצר יונח במקום בו ביקש הקונה, הוא עלול להיגנב או להינזק, מסתבר שהקונה יישא בנזק. לעומת זאת, במצב בו הסיכויים לכך היו קלושים, וכשארע כך זה נחשב לאונס, מסתבר יותר שהמוכר יספוג את ההפסד.

2. קנה מוצרים והניחם בחנות ונגנבו

א. חיוב שמירה מותנה בזה שהמפקיד ביקש מהנפקד שישמור, או שע"פ הנסיבות מובן שמסירת החפץ מהמפקיד לנפקד היתה לצורך שמירתו, והנפקד הביע את הסכמתו לכך.

ב. אם משמעות לשון הנפקד, היא שאינו מתנגד להשארת החפץ ברשותו, אבל מאידך גיסא אינו מעודד זאת, וכל מה שהמפקיד עושה, על דעת עצמו עושה, לא חל עליו חיוב שמירה.

ג. לפיכך, קונה שהשאיר את המוצרים שקנה, בתוך החנות, בין בהסכמת המוכר ובין שלא בהסכמתו, והם נגנבו, אין על המוכר כל חובת תשלום כל עוד לא קיבל עליו שמירה או אחריות על המוצרים.

ד. קונה שביקש להשאיר באופן זמני בחנות את המוצר שקנה, והמוכר אמר לו בלשון שמשמעותה שהוא מרשה לו, ושיעשה כפי רצונו, כגון שהמוכר אמר לו "תשים פה" – אין בזה משמעות של קבלת שמירה.

3. סחורה פרטית שהועברה למקום פחות שמור בחנות ונגנבה

א. מוצר שהונח בחנות ללא רשות:

1) אם הונח במקום שמפריע למהלך התקין של החנות, רשאי המוכר או בא כוחו להעביר את המוצר לכל מקום שירצו, גם אם הוא עלול להינזק שם.

2) אם על ידי טרחה מועטה יוכלו למנוע נזק מהמוצר, י"א שעליהם לטרוח כדי למנוע את נזקו.

3) אם הונח במקום שאינו מפריע, אין רשאים לפנותו למקום שעלול להינזק שם, אלא אם כן יודיעו תחילה לבעליו.

ב. מוצר שהונח ללא רשות, במקום שאינו מפריע, ופונה למקום פחות שמור, שלא כהלכה, ונגנב משם:

1) אם המקום שפונה אליו אינו שמור כמו שהיה לפני כן אבל גם אינו מקום הפקר, פטור בדיני אדם.

2) אם המפנה ידע שאין המוצר מפריע במקומו ואעפ"כ לקחו משם – הוא נחשב רשלן ("פושע" בלשון ההלכה) וחייב בדיני שמים. ואם הוא שוגג, כגון שסבר בטעות שרשאי לקחתו, או שהיה אנוס – פטור.

3) אם המוצר פונה למקום שאינו שמור, בו יש סיכון ממשי שהוא ייגנב, חייב המפנה על כך בדיני אדם.

ג. אם הקונה קיבל רשות להשאיר את המוצר בחנות, והוא הניח במקום שמפריע למהלך התקין של החנות, אסור לפנותו למקום פחות שמור מבלי להודיעו תחילה, ואם פינו ונגנב, דינו כאמור לעיל בסעיף ב.

ד. אם הקונה ביקש רשות מבעל החנות להניח את המוצר בחנות לזמן מסוים עד שיבא לקחתו, ונענה בחיוב. ואחד העובדים היה סבור שהונח שלא ברשות, לקחו והניחו במקום פחות שמור, ונגנב:

1) אם עשה זאת כיון שהדבר לא מקובל בחנות זו שמניחים חפצים בחנות, ולא היה צריך להעלות על דעתו שהקונה קיבל רשות לכך, פטור.

2) אם מקובל להשאיר, העובד חייב כיון שפשע בזה ונחשב גזלן.

3) אם הדבר קורה לפעמים, הרי זה תלוי במחלוקת אם יש גזל בשוגג, ולכן אי אפשר לחייבו, כיון שלרוב השיטות אין על כך חיוב.

4. חיוב מחמת פשיעה במוכר או שליח שהסירו מעצמם אחריות

א. קונה ששילם עבור מוצר וביקש מהמוכר להניחו במקום מסוים, ואמר המוכר שהוא מסיר מעצמו אחריות מהמוצר לאחר שיניח את המוצר במקום ההוא – אם ארע שהמוצר נעלם או ניזוק, פטור המוכר מלהחזיר לקונה את כספו.

ב. נוסע שבקשו ממנו להעביר חבילה, ולפני שקיבל לידיו את החבילה אמר שאינו מקבל עליו אחריות, ואח"כ ארעה פשיעה מצדו שכתוצאה מכך החבילה לא נמצאת, אי אפשר להוציא מהמוחזק.

ג. אם לאחר שכבר לקח את החבילה או השקית אמר שלא מקבל עליו אחריות – נראה שבזה יתחייב, כיון שבשעה שלקח, חל עליו חיוב אם יפשע, והוא אינו יכול להסיר מעצמו חיוב זה. אמנם אם יחזיר את החבילה לבעליה, וייקח אותה שוב לאחר שמודיע שאינו מקבל עליו אחריות, כי אז חוזר הדין כפי האמור לעיל סעיף ב.

1. הגדרת קניין חצר

על-פי ההלכה, אחת מדרכי הקניין היא קניין חצר. כלומר, שאדם זוכה בבעלות על חפצים שהכניס לרשותו או שהוכנסו לרשותו על-ידי אחרים. זאת, בהתקיימות שלושה תנאים מצטברים:

א. רשות זו היא שמורה מפני זרים ("חצר המשתמרת").

ב. בעל הרשות רוצה לזכות בחפץ.

ג. בעליו הקודמים של החפץ רוצים שבעל הרשות יזכה בחפץ ("דעת אחרת מקנה").

2. הוצאה מתיבת דואר של אחר

א. דבר דואר שהונח בתוך תיבה תקינה, באופן שאינו בולט החוצה, אע"פ שניתן להכניס את היד ולהוציאו, בכל זאת זכה בעל התיבה בדבר שהונח בתוך התיבה בקנין חצר, כיון שהתיבה מוקפת מחיצות ונחשבת "חצר המשתמרת".

ב. אם הונח עיתון בתוך תיבת הדואר, למרות שלא נקבע מראש איזה עיתון יושם באיזה תיבה, בכל זאת זכה בעל התיבה בעיתון.

ג. אם דבר הדואר הונח בתוך תיבה פרוצה לגמרי, אבל אנשי המקום נמנעים מלגעת בדברי הדואר של זולתם, זכה בעל התיבה, כיון שגם באופן זה התיבה נחשבת "חצר המשתמרת".

ד. בעל תיבת מכתבים שהוא מנוי על עיתון, ואופן החלוקה המקובל באותו מקום הוא שמניחים את העיתון בתיבה באופן שחלקו בולט החוצה, זוכה בעיתון מדין סיטומתא (כמפורט בדף נפרד באתר).

ה. באופן זה שכבר זכה בעל התיבה בעיתון, אסור לאדם אחר להוציא ולקרוא ללא רשות מראש. אדם המוציא את העיתון מהתיבה לצורך קריאה והחזרה לתיבה – אם לא קיבל על כך רשות מפורשת מבעל תיבת המכתבים, הרי הוא שואל שלא מדעת שדינו כגזלן.

ו. אבל מותר לו להוציא אם ידוע לו בבירור שאין הבעלים מקפידים, או שמקובל באותו מקום שאין מקפידים על כך, או שמדובר שיש בעיתון ידיעה חשובה ונחוצה, אם מסתבר שבמקרה כזה הבעלים לא יקפידו.

ז. דייר בבניין מגורים המנוי על העיתון ולא קיבלו, אם מוציא מתיבת דואר של שכן את העיתון ולוקח לעצמו, הרי הוא גזלן.

ח. במקרה בו מוגדר המוציא את העיתון לגזלן, הוא מתחייב באונסין. לכן אם בעודו מחזיק בעיתון, העיתון נקרע או נפגם או נגנב וכיו"ב, אפילו באונס, הוא חייב בתשלומים לבעל התיבה שממנה הוציא את העיתון.

ט. כמו כן, אם אדם הוציא עיתון מתיבה פרוצה, באיסור, כשהוא מחזיר את העיתון, אינו נפטר מחיובו אם יחזיר את העיתון לתיבה באותו מצב בו היה כשלקחו, כיון שאינו מקום המשתמר. לכן אם הוא החזיר את העיתון לתיבה באופן שאינו נשמר ואח"כ ארע הנזק, חייב.

י. כדי שלא יתחייב באונסין, צריך המוציא ללא רשות, להחזיר את העיתון למקום המשתמר, כגון לבית הבעלים, או להכניס את העיתון לתוך התיבה, אם באופן זה העיתון משתמר. אולם אם מסתבר שרצון הבעלים הוא שהעיתון יימצא בתיבה, כפי שהונח בראשונה, יניחהו כך.

יא. אם דבר דואר הונח בתיבה פרוצה, שהיא בבחינת חצר שאינה משתמרת, ע"י קטן, לא זכה בעל התיבה, כיון שצריך שההנחה בתיבה תיעשה ע"י בר דעת, וקטן אינו בר דעת.

יב. אם הונח ע"י אדם גדול אף אם הוא גוי, זכה בעל התיבה, כיון שאע"פ שגוי אינו בר שליחות, אבל הוא בר דעת.

יג. אם מקובל באותו מקום שאין מחטטים בתיבות של אחרים, גם אם הונח ע"י קטן זכה בעל התיבה.

יד. עיתונים וחוברות שהונחו בערימה בפתח הבניין, ומיועדים לדיירי הבניין – במקום שמקובל שאין אנשים זרים לוקחים מהמונח במקום כזה, זכו דיירי הבניין. אם הדבר לא מקובל – לא זכו בהם הדיירים וגם תליית מודעה לא תועיל בזה.

טו. העצה היא שדיירי הבניין יעשו מקום מגודר שהוא בבחינת חצר המשתמרת, אשר מיועד להניח בתוכו את הדברים המיועדים להם, ואז יהיה אסור לאחרים לקחת משם.

3. גדרי הקניין בדלת הכניסה לדירה ובמכשיר מיחזור

א. כרטיסי ביקור או פרסומת שהוצמדו לדלת הכניסה לבית ע"י מגנט – זכה בהם בעל הבית.

ב. דוגמיות של מוצרים שנשלחים ע"ח לחלקם לתושבים, והם מונחים בתוך שקית שתולים אותה על ידית דלת הכניסה לבית הנמצא בבניין משותף – במקומות שמקובל שכל דייר משתמש במקום הסמוך לדלת הכניסה לדירתו כבשלו, זכה בעל הדירה בדוגמיות וכיו"ב.

ג. במקומות שלא מקובל כך – יש להסתפק אם השקית כולה בבעלות בעל הבית, או שמא זכו בהם כל דיירי הבניין.

ד. זכיין שקיבל רשות להניח מתקן מיחזור ברה"ר כדי שיניחו בתוכו בקבוקים ריקים או קרטונים וכד' – זכה בעל המתקן בחפצים שהונחו בתוכו, ואסור לאחרים לקחת משם כל עוד לא קבלו ממנו רשות לכך. וזאת בשני תנאים:

1. המתקן הוא בעל מחיצות טובות שמונעות לקיחת חפצים בצורה קלה (אף אם אין לו תחתית).

2. בני המקום אינם מתנהגים כלפי החפצים המונחים במתקן כחפצי הפקר.

4. קניין חצר במתנה שמשאיר בדירת אירוח

א. אורח שהניח שטר כסף על השולחן בדירת האירוח, בתור מתנה למארח, ואח"כ התברר שבאותו זמן כבר הכינה אשתו מתנה אחרת למארח, רשאי האורח להחליף את מתנתו.

ב. כמו כן, אם לאחר שהאורח הניח את השטר, הוא נמלך בדעתו לשנות את המתנה, גם בזה יוכל האורח להחליף את מתנתו.

ג. אם לאחר שיצא מדירת האירוח התחדשה סיבה שבגללה החליטו לחזור לדירת האירוח ללילה נוסף ולכן הוא רוצה לשנות את המתנה למתנה מכובדת יותר, נראה שבזה כבר זכה בעה"ב במתנה, בקניין חצר, ולכן לא יוכל האורח להחליף את מתנתו, אבל יוכל להוסיף עליה, אם ירצה.

5. קנין חצר לאחר עסקה טלפונית.

א. קונה שהזמין מוצר בטלפון וטרם שילם, וביקש מהמוכר שיניח את המוצר בחנות במקום המוסכם בין הצדדים, עבור הקונה, לא זכה הקונה במוצר.

ב. אם המוכר הקנה את המקום ההוא לקונה ע"פ דרכי הקנין ואח"כ הניחו שם, זכה הקונה.

ג. אם המוכר ביקש מאחד מלקוחות החנות שיגביה שקית או קרטון עבור הקונה, ולאחר שהלקוח הגביה, הניח המוכר את המוצר בתוכו והניחו במקום מוסכם בחנות, זכה הקונה במוצר.

6. רכב כחצר מהלכת

א. רכב החונה ברשות הרבים, ללא רשות, הן מצד החוק והן מצד מנהג המדינה, אין לו דין חצר לעניין קניין.

ב. כשיש לו רשות לחנות שם, אם מכניסים את המוצר לתוך הרכב, זוכה בעל הרכב במוצר בקניין חצר.

ג. כשמעמיסים את המוצר על גג הרכב:

1) אם הגג מיועד לכך שיעשו עליו הובלות, קנה.

2) אם הגג לא מיועד לכך, נחלקו הפוסקים אם זכה בקניין חצר.

ד. לאור זאת: אדם שקנה מכשיר חשמל או רהיטים, וטרם שילם תמורתם, ועובדי החנות העמיסו אותם עבורו על גג רכבו שחנה במקום המותר, וגג הרכב מיועד להעמיס עליו דברים, קנה את המוצר בקניין חצר, כיון שאין לרכב דין "חצר המהלכת".

ה. לאחר שקנה הקונה את המוצר בקניין חצר, אף אחד מהצדדים אינו רשאי לחזור בו.

ו. כמו כן, אם לאחר שהמוצר הועמס על הרכב, הוא ניזוק, אעפ"כ הקונה יצטרך לשלם עבורו תשלום מלא.