א. כאשר אדם קונה באופן סתמי, מבלי לפרט את טיב המוצר שהוא מעוניין לקנות, כוונתו היא לקנות מוצר שלם ללא פגמים.

ב. אם מוכח שהקונה ידע על הפגם קודם הקניה, אין הקונה רשאי לבטל את המקח.

ג. אם הקונה מצא פגם במוצר (מטלטלין או מקרקעין) שהוא לא ידע עליו לפני כן, ומקובל בציבור לבטל מחמתו את המקח אחרי הקניה ("הסכמת בני המדינה"), רשאי הקונה לבטל את המקח אף אם כבר עברו כמה שנים, כיון שזה מקח טעות.

ד. כמו כן, כאשר מומחה בדק את המוצר וקבע שהמוצר נחשב פגום, או כאשר קיים חוק המגביל את שיווק המוצר ההוא מחמת הפגם, וכך אכן נהוג בציבור, הרי זה נחשב "פגם" על פי הסכמת בני המדינה.

ה. אין לקונה זכות לדרוש שהמוצר יישאר בבעלותו והוא יקבל פיצוי כספי עבור הפגם.

ו. אם הקונה השתמש מרצונו במוצר לאחר שגילה את הפגם, נחשב שהוא מחל על הפגם ולכן המקח קיים.

ז. כאשר לא ניתן לברר אם רוב בני המדינה מקפידים על הפגם, קיים ספק אם רשאי הקונה לבטל את המקח, ולכן המוחזק בממון, ידו על העליונה.

ח. כאשר קיימים קריטריונים שונים ביחס לקביעת "פגם", הקביעה אם הליקוי שבמוצר נחשב פגם אשר ניתן לבטל את המקח מחמתו, תהיה על פי מקום הקניה.

ט. אם הקונה שייך לחוג מסוים שאצלו נחשב ליקוי כלשהו ל"פגם", ודבר זה היה ידוע למוכר ולמרות זה הוא מכר לו את המוצר עם פגם זה, רשאי הקונה לבטל את המקח.

י. אם קיימות במקום הקניה מספר חנויות ברמות שונות, קובעים את הפגם לפי המקובל באותה חנות בה נקנה המוצר או בחנות השווה לה ברמתה.

יא. כמו כן, אם הקונה קנה במקום בו ידוע שהמחירים נמוכים ביותר או הזמין עבודה אצל קבלן לא מוסמך, ויש פגם במוצר או בעבודה, מעבר למסתבר ע"פ רוב הצרכנים באותו מקום או אצל אותו קבלן, רשאי הצרכן לבטל את המקח.

יב. מוצרים ששייך בהם סיכון בטיחותי או בריאותי ולכן נקבע בהם "תקן רשמי" של מכון התקנים הישראלי או גוף מקביל לזה, כדי לשמור על בטחון הציבור וכדומה, ובפועל מקובל בציבור לפעול לפי תקן זה, תקן זה מחייב ונחשב מנהג המדינה. לכן כאשר אין המוצר עומד בתקן שנקבע לו, רשאי הקונה לבטל את המקח.

יג. מוצרים אשר קיים בהם תקן, אבל אין חובה לייצרם רק על פי התקן, כיון שלא שייך בהם סיכון בטיחותי או בריאותי סביר, יכול הקונה לבטל את המקח אם קיבל מוצר שאינו על פי התקן, רק אם כן דרש זאת קודם הקניה.

יד. לגבי מוצרים מסוימים קיימת הקפדה בקרב רוב הציבור שהם יהיו על פי התקן שנקבע להם, למרות שאין בהם סיכון. לגבי מוצרים אלו, אם ימצא שאין המוצר על פי התקן, רשאי הקונה לבטל את המקח, למרות שהצדדים לא סכמו על כך מראש.

טו. כאשר השתנה התקן בין זמן היצור לזמן השיווק, בדרך כלל מתייחסים לתקן החדש וכאשר המוצר הוא ע"פ התקן הישן צריך המוכר להודיע לקונה על כך. אם לא הודיע, רשאי הקונה לבטל את המקח. אולם, אם ידוע שהמכר הוא ע"פ התקן הישן, אם מסתבר שהקונה היה מודע לשינוי התקן, אין הוא רשאי לבטל את המקח.

טז. אם קיימת סיבה "חיצונית" המונעת מלהשתמש במוצר ליעודו העיקרי או ליעוד משני שמקובל בקרב הקונים לייעד אותו לכך, כגון שקיים חוק האוסר שימוש במוצר, רשאי הקונה לבטל את המקח. אולם אם נמנע ממנו יעוד חריג שהקונה ייעד אותו לכך, אין הוא רשאי לבטל את המקח.

יז. אם נתגלה שקיים בשימוש במוצר חשש בריאותי או בטיחותי שמחמתו נמנעים בני אדם מלקנותו, רשאי הקונה לבטל את המקח אף אם כבר שילם עבור המוצר.

יח. אם קיים חוק האוסר את השימוש, ולמרות זאת אין נמנעים מלקנותו על אף החשש, נראה שהקונה רשאי לבטל את המקח. אם אנשים אינם נמנעים מלקנותו כיון שאינם מודעים לחשש, ומסתבר שאם היו מודעים לכך היו נמנעים מלקנות, נראה שרשאי הקונה לבטל את המקח.

יט. כאשר בשעת הקניה היה מקובל לקנות מוצר זה ורק אח"כ החלו להמנע מלקנותו, מחשש בריאותי או בטיחותי. אם החשש היה ידוע בשעת הקנייה, אך הקונה לא ידע, רשאי הקונה לבטל את המקח. אולם אם באותה שעה לא היה ידוע שקיים חשש, המקח קיים.

א. כאשר מראהו החיצוני של המוצר מעוות באופן שאינו נקרא בפי הרואים כפי "שם" המוצר שסוכם בין הצדדים, כגון כלי רכב חלוד שמחמת זה קרוי בפי בני האדם "גרוטאה" אע"פ שהוא עדיין ראוי לנסיעה, רשאי הקונה לבטל את המקח אע"פ שניתן לתקן את הפגם ע"י תיקון יסודי.

ב. כאשר מראהו החיצוני מתאים ל"שם" המוצר שסוכם בין הצדדים, אלא שקיים במוצר פגם קל שניתן לתקנו, אין הקונה רשאי לבטל את המקח.

ג. אם הפגם נמצא בגוף המוצר, ודרוש תיקון יסודי ביותר כדי לתקן את הפגם, או כאשר חסר מרכיב חיוני שבלעדיו אין המוצר מסוגל למלא את יעודו המקובל, וההשלמה כרוכה בהוצאות מרובות, והמוכר מוכן להשלים את החסר. במקרים אלו, כאשר למרות החסרונות עדיין "שם המוצר עליו", קיים ספק אם רשאי הקונה לבטל את המקח למרות שהמוכר מעוניין לקיים את המקח ולתקן את הפגם.

ד. אם חסר מרכיב שולי שאין בחסרונו מניעה מהמוצר מלמלא את יעודו העיקרי, או כאשר התיקון פעוט, אין חיסרון זה מהוה סיבה לביטול המקח.

ה. לכלוך נחשב למום חיצוני שאינו מבטל את המקח. אולם כאשר הלכלוך מונע מהמוצר מלמלא את יעודו והמוצר זקוק לניקוי יסודי הכרוך בעלות כספית על מנת שיוכלו להשתמש בו, קיימות שיטות הסוברות שהמקח בטל.

ו. כאשר קיימת מניעה הלכתית לשימוש במוצר, כגון שנמצא שעטנז בבגד, ויש אפשרות לתקן ע"י הוצאת החוטים הגורמים לאיסור, אם תיקון זה כרוך בהוצאות נראה שקיים ספק אם רשאי הקונה לבטל את המקח.

ז. אם אין הקונה יכול להמתין עד עת תיקון הפגם, כגון שהמוצר נחוץ לו מידית – רשאי לבטל את המקח.

ח. קיים ספק בשיטות הראשונים בנוגע לשאלה על מי מוטלת חובת הטרחה בתיקון הפגם במקרה בו המקח קיים, האם על הקונה או על המוכר. לכן נראה שיד המוחזק במעות על העליונה. לאור זאת: אם הקונה טרם שילם, רשאי לדרוש מהמוכר שיתקן, ואם אין המוכר מעוניין, רשאי הקונה לבטל את המקח. אם הקונה כבר שילם, רשאי המוכר לדרוש את קיום המקח כאשר הקונה יתקן את הפגם והמוכר ישלם עבור זה.

ט. אם המוכר אינו מעוניין לתקן את הפגם, אין הקונה יכול לחייבו בכך, אלא הוא רשאי לבטל את המקח ולקבל החזר כספי.

י. אם המוצר הפגום סופק לאחר שנעשתה הזמנה באופן שהקונה ראה דגם של המוצר ועל פי זה הזמינו ועשה קנין סודר או שכתב בחשבונית נוסח שיש לו תוקף מחייב על-פי ההלכה (כמפורט באתר זה, בדף בנושא חוזים), אין המוכר רשאי לבטל את המקח כל עוד ניתן לתקן את הפגם, וחייב המוכר לספק לקונה מוצר תקין או לתקן את הקיים כדי לממש את ההזמנה. אבל אם הקונה שילם ולא נעשה קנין – רשאי המוכר לחזור בו, אבל יקבל עליו 'מי שפרע'.

יא. התנה הקונה שיהיה המוצר ללא פגם חיצוני, ולאחר הקניה נמצא בו פגם כזה, המקח בטל. דין זה קיים גם כאשר לא נעשה תנאי כפי משפטי התנאים, כמפורט בדף באתר זה בנושא חוזים.

יב. התנה הקונה תנאי שאינו עקרוני ביחס למקח, והתנאי לא התקיים, נראה שנחלקו הפוסקים בשאלה אם הקונה רשאי לבטל את המקח, לכן יד המוחזק על העליונה.

א. אם היתה לקונה אפשרות לבדוק את המוצר בנקל קודם המקח, והוא נמנע ולא בדק, ואילו למוכר לא היתה אפשרות בדיקה, כגון מחמת הטרחה המרובה הכרוכה בבדיקת המוצרים הרבים שברשותו – במקרים אלו נחלקו הפוסקים אם אי בדיקתו של הקונה מהווה מחילה על הפגם, ולכן אינו רשאי לבטל את המקח, או שמא אין בכך מחילה והוא רשאי לבטל את המקח. אם הקונה כבר שילם מבלי שיבדוק את המוצר קודם לכן, נחשב הדבר למחילה.

ב. אם נמצא במוצר פגם חמור שמסתבר מאוד שלא ימחלו עליו, כגון שהפגם מונע מהמוצר מלמלא את ייעודו העיקרי – רשאי הקונה לבטל את המקח גם אם כבר שילם. אם ניתן לתקן את הפגם החמור, קיים ספק אם רשאי הקונה לבטל את המקח.

ג. מוצר שאין רגילות לבדקו כיון שלא שכיחים בו פגמים ורוב בני אדם אינם מעלים בדעתם שימצאו פגמים במוצר, או במקרה בו נמצא במוצר פגם נדיר שלא שכיח שיימצא בו, אין הדבר נחשב למחילה מצד הקונה ורשאי הוא לבטל את המקח.

ד. בדרך כלל, אין הקונה מחויב למסור את המוצר לבדיקה מקצועית, אלא חובת הבדיקה שחלה על הקונה היא כפי ראות עיניו, אלא אם כן מדובר במוצר בו קיים נוהג מקובל למוסרו לבדיקה מקצועית קודם הקניה, כגון בכלי רכב משומש, שבמקרה זה אי בדיקת המוצר באופן מקצועי מהווה מחילה.

ה. במקרה בו הקונה נמנע מלבדוק, וגם המוכר לא היה מודע לפגם שיש במוצר אבל היה באפשרותו לברר, נראה שקיים ספק אם הקונה רשאי לבטל את המקח. אולם אם הקונה לא היה יכול לבדוק את המוצר. אם המוכר היה יכול לגלות את הפגם, רשאי הקונה לבטל את המקח.

ו. במקח בו שכיחות הפגמים גבוהה, והמוכר לא היה יכול לעמוד על הפגם, אם הקונה התנה עם המוכר שיהא המקח ללא פגם ואח"כ נמצא פגם, רשאי הקונה לבטל את המקח. אולם אם הקונה לא התנה עם המוכר שיהא המכר ללא פגם ואח"כ נמצא פגום, קיים ספק אם רשאי הקונה לבטל את המקח.

ז. כאשר קיים במוצר פגם חמור שמסתבר שלא ימחלו עליו, ומוכח שהמוכר היה מודע לפגם החמור שנמצא במוצר, ולא הודיע זאת לקונה קודם הקניה, רשאי הקונה לבטל את המקח, גם אם היתה לו אפשרות לבדוק את המוצר ולא בדק.

ח. קיימים מקרים בהם המוכר אינו מודע לפגם וגם אינו יכול לברר זאת, כגון שהוא מוכר מוצרים ארוזים, שאם הוא יפתח את האריזה ימנעו מלקנותם, ואילו הקונה רשאי לפתוח את האריזה קודם הקניה כדי לבדוק אם המוצר אינו פגום. במקרים אלו אם הקונה נמנע מלבדוק, קיים ספק אם הקונה רשאי לבטל את המקח.

ט. במקרה בו הקונה בדק את המוצר ואח"כ נמצא בו פגם חמור, רשאי הקונה לבטל את המקח כיון שלא מחל על הפגם.

י. קונה שנמנע מלבדוק את המוצר ואח"כ נמצא בו פגם חמור שניתן לתקנו, נראה שקיים ספק אם רשאי הקונה לבטל את המקח, ולכן יד המוחזק על העליונה.

יא. כאשר המוכר שיבח את המוצר בזה שהוא שלם ללא פגם, ואח"כ נמצא פגום, רשאי הקונה לבטל את המקח בטענה שהסתמך על דברי המוכר ולכן לא בדק את המוצר. דין זה קיים גם כאשר מדובר בפגם שניתן לתקנו וגם כאשר המוכר עצמו לא היה מודע לפגם.

יב. קיבל הקונה מוצר שונה מהמוצר עליו סוכם בין הצדדים, רשאי הוא לבטל את המקח למרות שבשעת המכר היה יכול לבדוק את המוצר שהוא היה עתיד לקבל.

כאשר נמצא פגם במוצר וכתוצאה מכך הקונה מעוניין לבטל את המקח, המקח בטל מעיקרו. לפיכך, במשך כל הזמן שהיה המוצר ברשותו של הקונה קודם מציאת הפגם, נשאר המוצר בבעלותו של המוכר. לכן ייתכן שהקונה יתחייב בדמי שימוש והחזר רווחים, כמפורט בדף העוסק בכך באתר.

א. מכר מוצר פגום והקונה התלונן על הפגם, רשאי המוכר לבטל את המקח אף אם תלונתו של הקונה לא באה לשם ביטול המקח אלא לשם קיום המקח ותיקון הפגם.

ב. אם הקונה לא התלונן על הפגם אך גם לא מחל עליו, נראה שקיים ספק אם המוכר רשאי לבטל את המקח, לכן יד המוחזק על העליונה.

ג. אם הקונה התרצה בפירוש או גילה דעתו שרצונו בקיום המקח, כגון שהשתמש במוצר לאחר שנודע לו מהפגם, אין המוכר רשאי לבטל את המקח.

א. אין מחילה סתמית מועילה לגבי פגמים, אלא צריך הקונה לדעת מהו הפגם שהוא מוחל עליו או שיאמר עד איזה סכום הוא מוכן למחול.

ב. כאשר נמצא פגם במוצר, אפילו אם הוא פגם חמור ביותר, אין המקח בטל מאליו ללא הקפדה בפועל, אלא המוצר נשאר בבעלותו של הקונה משעת מעשה הקנין.

ג. קונה מוצר שגילה בו פגם מיד או לאחר זמן ומחה על כך בפני המוכר, מחאתו מהוה גילוי דעת לביטול המקח, ואפילו אם התרצה אח"כ ומחל על הפגם, לא יתקיים המקח למפרע. לאור זאת, כאשר הקונה התחרט על מחאתו ורצונו לקיים את המקח ואילו המוכר מעוניין לבטל את המקח – המקח בטל. אם אין המוכר מעונין בביטול המקח – צריך הקונה לעשות במקח קנין חדש והמוצר יהיה קנוי לו רק מכאן ולהבא.

ד. במקרה בו מחאת הקונה לא באה לשם ביטול המקח אלא לשם תיקון הפגם, נראה שאם אח"כ הקונה התרצה וגם המוכר אינו מעוניין לבטל את המקח, אין הקונה צריך לעשות קנין חדש, אלא המוצר נשאר בבעלותו למפרע משעת הקנין.

ה. קיימת שיטה הסוברת שאם הקונה גילה את הפגם ומחה ואעפ"כ נתרצה אח"כ במקח, שלא מחמת מחילה אלא מחמת סיבה אחרת, כגון שלא רצה להתעסק עם זה מקוצר זמן וכדו', המקח מתקיים למפרע משעת התרצותו והלאה.

א. מכר מוצר באריזה לאדם שני והלה מכרו לאדם שלישי, והשלישי פתח את האריזה ומצא פגם חמור במוצר והוא מעוניין לבטל את המקח, ומסתבר מאוד שבודאי הקונה הראשון היה מבטל את המקח אם היה מבחין בו, קיימת שיטה הסוברת שהמכר של הראשון לשני בטל, וכל עוד המוצר בעין הרי הוא בבעלותו של הראשון. וצ"ע.

ב. במקרה דלעיל תביעתו של השלישי להחזר כספי מופנית רק כלפי השני שמכרו לו ולא כלפי המוכר הראשון.

א. כאשר המוצר התקלקל קודם זמנו הסביר, בדרך כלל קיימת טענת "נסתחפה שדך", אשר מופנית מהמוכר כלפי הקונה, ומשמעותה שאין לקונה כל תביעה על המוכר מכיוון שמזלו של הקונה גרם שהקלקול אירע במוצר כאשר עבר כבר לרשותו של הקונה, ולכן אין הקונה רשאי לבטל את המקח.

ב. זאת, רק כאשר המוכר (או היצרן) נקי מאשמה ביחס לקלקול שאירע למוצר לאחר הקניה, כגון במקרה בו המוצר התקלקל אחר הקניה, והמפעל המייצר ערך, קודם השיווק, את הבדיקות המקובלות על פי מנהג המדינה למוצר הנמכר במחיר כזה, ולא גילה פגם במוצר, ואין אומרים בזה "הוכיח סופו על תחילתו". אולם אם יוכיח הקונה שאי מציאת הפגם קודם השיווק נובעת מרשלנות כל שהיא בתהליך הייצור או הבקרה, או כאשר מחיר המוצר מצדיק בדיקה מעולה יותר מזו שנערכה, לא יוכל המוכר (או היצרן) לטעון "נסתחפה".

ג. לא ניתן לטעון טענה זו במקרה בו אירע אונס שכיח לאחר הקניה, אשר מחמתו התקלקל המוצר. אולם אם המוצר התקלקל מחמת אונס שאינו שכיח, רשאי המוכר לטעון "נסתחפה שדך" ולקיים את המקח. אולם, אם הקלקול היה קיים כבר בשעת המקח אלא שהתגלה אח"כ, רשאי הקונה לבטל את המקח ולא ניתן לטעון כלפיו "נסתחפה שדך".

ד. טענה זו קיימת בין במקרה בו הקלקול אירע מחמת אונס חיצוני כגון שהמוצר נפגע ע"י גורם זר, ובין במקרה בו הקלקול אירע במוצר מחמת עצמו.

ה. כאשר קנה רכב על פי דין תורה ואירע לו אח"כ אונס שמחמתו נפסד הרכב, אע"פ שעדיין אין הרכב רשום על שמו במשרד הרישוי, נחשב שהקנין נגמר, ורשאי המוכר לטעון "נסתחפה שדך".

א. במקרים מסוימים קיימת אפשרות מצד הקונה לבטל את המקח כאשר קנה מוצר שהתקלקל לאחר הקניה קודם זמנו הסביר בטענת "אדעתא דהכי לא עביד". אפשרות זו קיימת כאשר יש שתי דרכים לאמוד את דעת הצדדים, הן מצד הקונה והן מצד המוכר. האומדנא מצד הקונה היא, שהקונה לא היה נכנס לעסק זה אם היה מודע לכך שיתכן שיארע קלקול במוצר קודם הזמן הסביר. האומדנא מצד המוכר היא, שאם הקונה היה מתנה עמו על כך מראש, המוכר היה מסכים לבטל את המקח אם יארע קלקול זה. דוגמא למקרה בו ניתן לבטל את המקח בטענת 'אדעתא דהכי לא עביד', היא כגון שקנה נעליים והם התקלקלו תוך זמן קצר, ומסתבר לנו שאם הקונה היה מודע לאפשרות זו, לא היה קונה. ובנוסף על כך, אצל מוכר זה אירעו מקרים דומים לזה בעבר, שהנעליים שמכר התקלקלו תוך זמן קצר, והמוכר הסכים לביטול המקח. במקרה כגון זה בו קיימות שתי האומדנות – רשאי הקונה לבטל את המקח.

ב. במקרה בו לא קיימת אומדנא מצד המוכר: אם הקונה כבר השתמש במוצר – המקח קיים, אף אם הקונה טרם שילם. אם הקונה טרם השתמש וטרם שילם – קיים ספק אם רשאי הקונה להימנע מתשלום, לכן נראה שמספק – ידו של הקונה המוחזק על העליונה.

ג. למרות האמור לעיל, אם קיימת אומדנא גדולה מצד הקונה שלא היה קונה אילו היה יודע שיש אפשרות שהמוצר יתקלקל תוך זמן קצר וכדומה, כגון שקנה מוצר יקר ערך שיצא מכלל שימוש תוך זמן קצר, קיים ספק שמא רשאי לבטל את המקח אף שאין אומדנא מקבילה מצד המוכר. צדדי הספק הם: שמא רשאי הקונה לבטל את המקח למרות שקיימת רק אומדנא אחת, דהיינו של הקונה, מפני שמדובר באומדנא גדולה שהקונה לא היה נכנס לעסק זה אם היה לו חשש שהמוצר יתקלקל תוך זמן קצר, למרות שלא קיימת אומדנא מצד המוכר שהוא היה מוכן לבטל את המקח אם היה יודע שהמוצר יתקלקל תוך זמן קצר. הצד שכנגד הוא, שמא אין הקונה רשאי לבטל את המקח כל עוד לא קיימת אומדנא מצד המוכר, וניתן לטעון כלפיו "נסתחפה". מחמת הספק נראה שידו של המוחזק בממון על העליונה.

ד. במקרים בהם קיימת האומדנא "דאדעתא דהכי לא עביד" וכפי שהתבאר, רשאי הקונה לבטל את המקח, בין אם כבר שילם ובין אם טרם שילם.

ה. בשאר המקרים, כאשר אירע קלקול לאחר הקניה, בדרך כלל לא ניתן לבטל את המקח מחמת אומדנא, כיון שקיימת טענת המוכר "נסתחפה שדך", כפי הגדרים שהתבארו לעיל.

א. מוכר שדיווח לקונה על מספר פגמים במוצר העומד למכירה, ובדק הקונה אם קיימים חלק מהפגמים שצוינו ולא מצאם, ולאחר הקניה מצא פגם אחר שהוזכר ע"י המוכר, אלא שהוא לא בדק אחריו, כגון מוכר רכב שמסר לקונה על חמישה פגמים ברכב והקונה בדק שלשה מהם ולא מצאם, ולכן היה סבור שהמוכר לא אמר את דבריו ברצינות, וכנראה שאין הרכב פגום כלל, אולם לאחר הקניה מצא פגם שהוזכר ע"י המוכר אבל הוא לא בדק אחריו: אם בדק פגמים גלויים ואח"כ נמצא פגם נסתר, רשאי הקונה לבטל את המקח, מפני שהבדיקה רק חיזקה את דעתו המוטעית שאין פגם ברכב. אולם, אם היו הפגמים שבדק ושנמצאו, כולם גלויים או כולם נסתרים, המקח קיים, מפני שככל הנראה אם היה בודק יותר באותה צורת בדיקה היה מוצא את הפגמים שיש במוצר.

ב. אם המוכר הודיע למוכר באופן מסופק שיתכן שהמוצר פגום, ולאחר הקניה נמצא שאמנם המוצר פגום, והתברר שהמוכר ידע על כך בשעת המכר, יש ספק אם רשאי הקונה לבטל את המקח ולכן יד המוחזק על העליונה.

ג. מוכר שהודיע לקונה שקיימת על המוצר תעודת אחריות מטעם מפעל הייצור, והתברר שאין תעודה כזו, אולם המוכר מוכן לקבל עליו אחריות באותם תנאים של תעודת האחריות, אם יתברר שרוב הקונים מקפידים על כך, רשאי הקונה לבטל את המקח.

במספר הלכות שיובאו להלן, קיים ספק באשר לאפשרות ביטול המקח. במקרים אלו ההנהגה המעשית היא כדלהלן:

1. אם הקונה קיבל את המוצר וכבר שילם עבורו – אין הקונה זכאי להחזר כספי, והמוצר יישאר בבעלותו.

2. אם הקונה טרם שילם עבור המוצר – רשאי הוא להימנע מתשלום ועליו להחזיר את המוצר למוכר.

3. יש מקרים בהם מתברר שקיימת מחלוקת בין השו"ע לרמ"א. במקרים אלו אין בית הדין מוציאים ממון מהמוחזק, כיון שרשאי המוחזק בממון לטעון "קים לי". דהיינו, אני סובר כשיטה המעמידה את הממון בידי. אין המוחזק צריך בפועל לטעון כך, אלא כך היא הנהגת בית הדין כאילו הוא טען. דין זה קיים גם במקרה בו מדובר באדם שנוהג בדרך כלל כשיטת הרמ"א, הרי הוא יכול לטעון 'קים לי' כמחבר, וכמו כן הנוהג בדרך כלל כמחבר, יכול לטעון 'קים לי' כרמ"א. אמנם, קיימות שיטות הסוברות שהנוהגים בדרך כלל כמחבר, לא יוכלו לטעון 'קים לי' נגדו.

1. זמן חלות הביטול

כאשר נמצא פגם במוצר וכתוצאה מכך הקונה מעוניין לבטל את המקח, המקח בטל מעיקרו. לפיכך, נחשב שבמשך כל הזמן שהיה המוצר ברשותו של הקונה קודם מציאת הפגם, נשאר המוצר בבעלותו של המוכר. לכן ייתכן שהקונה יתחייב בדמי שימוש והחזר רווחים, כפי שיבואר.

2. החזרים כתוצאה מביטול המקח

א. הקונה מוצר והשתמש בו, ואח"כ ביטל את המקח מחמת פגם שמצא בו, צריך לקזז את דמי השימוש מהחזר דמי המוצר. זאת, כאשר היה הקונה צריך להעלות על דעתו את האפשרות שהמוצר פגום, בין שהיה ניתן לגלות את הפגם בבדיקה רגילה, ובין כשלא היה ניתן לגלותו אלא ע"י בדיקה יסודית, והקונה נמנע מלעשות זאת, במקרה בו לא ניתן להחשיב את אי בדיקתו למחילה על הפגם (כמבואר בדף בעניין מוצרים פגומים). חובת התשלום במקרה זה קיימת גם במקרה בו המוכר היה מודע לפגם.

ב. כאשר לא היה על הקונה להעלות על דעתו שקיים פגם במוצר אשר מחמתו עתיד המקח להתבטל, הרי זה נחשב לאונס גמור אשר פוטר את הקונה מתשלום מלא עבור הנאתו. לפיכך, על הקונה לשלם רק על הבלאי וההוצאות השוטפות של החזקת המוצר בלבד.

ג. אם אין הקונה נחשב "אנוס" לגבי הידיעה שהמוצר פגום, הדינים הם כדלהלן:

   1. אם השימוש במוצר חסך הוצאות לקונה, וכתוצאה משימושו ירד ערך המוצר, אפילו במעט, חייב הקונה בתשלום עבור השימוש. חיוב זה קיים גם אם הקונה היה יכול להשיג הנאה זו בחינם, כגון שבבעלותו נמצא מוצר דומה בנוסף על המוצר הפגום שקנה, והוא היה יכול להשתמש במוצר זה.

   2. חיוב התשלום קיים גם אם הקונה לא היה יכול לברר מראש אם המוצר פגום.

   3. אם הקונה חסך הוצאות ע"י השימוש במוצר הפגום, אבל המוצר לא נחסר כתוצאה מהשימוש – אם המוכר היה צריך להוציא הוצאות מפני שהמוצר לא היה ברשותו, או שנמנעו ממנו רווחים שהיה יכול להפיק מהמוצר אם היה משכירו והמוצר עומד להשכרה, חייב הקונה לשלם עבור השימוש.

   4. אם הקונה לא השתמש במוצר כאשר היה ברשותו, עד גילוי הפגם, אולם המוכר הפסיד, כגון שהיה יכול להשכיר את המוצר הפגום, פטור הקונה מתשלום.

   5. כאשר הקונה השתמש במוצר וחסך בכך הוצאות, אולם ערך המוצר לא ירד מחמת השימוש, כגון שהייתה הוזלה במחיר המוצר, אין צורך לקזז מכספי ההחזר את ההפרש בין המחירים.

   6. אם המוצר הפגום אינו עומד להשכרה, והקונה השתמש בו, אז בין אם הרוויח ובין אם לא הרוויח, ואח"כ מצא בו פגם שמחמתו הוא רשאי ומעוניין לבטל את המקח – פטור מתשלום, כאשר ערך המוצר לא ירד כתוצאה מהשימוש. אם המוצר עוד ראוי להשכרה גם בהיותו פגום, ונמצא שהבעלים הפסידו את האפשרות להשכירו בזמן שהיה ברשות הקונה, נראה שיש לחייב את הקונה בתשלום.

   7. כאשר הקונה השתמש במוצר אולם המוצר לא נחסר כתוצאה מהשימוש, ואח"כ מצא בו פגם וביטל את המקח, וכן למוכר לא אירע הפסד, כגון שהוא לא היה אמור להשכיר את המוצר, הקונה פטור מתשלום דמי שימוש. נראה שאף אם ירצה המוכר לקזז מכספי החזר המוצר את דמי השימוש של הקונה במוצר, לא יוכל לעשות זאת.

3. עקרונות התשלום

א. גובה התשלום במקרים בהם חייב הקונה בתשלום, הוא עבור כל השעות או הימים בהם השתמש הקונה במוצר, בתוספת תשלום הראוי לשלם כדי שיהא המוצר זמין אצלו, לפי השעות שעשוי היה להשתמש במוצר. למשל, אם קנה רכב ונסע בו וחסך בכך הוצאות, ולרכב נוצר בלאי כתוצאה מהשימוש, ואח"כ מצא הקונה פגם ברכב והוא מעוניין לבטל את המקח, צריך לשלם עבור הנסיעות שנסע וגם עבור הזמן שהיה הרכב צמוד אליו והוא היה יכול לנסוע בו אם היה מעוניין בכך.

ב. החישוב הוא כפי שווי ההנאה שהיתה לו, ולא כפי מה שיכול היה "להסתדר" בהוצאות פחותות ובהנאה מועטת, כגון בדוגמא דלעיל, לא תתקבל טענת הקונה שהיה יכול לנסוע באוטובוס ולכן רוצה לשלם כפי מחיר נסיעה באוטובוס, אלא יצטרך לשלם כפי מחיר נסיעה ברכב פרטי.

ג. התעריף או לפי חישוב של שכירות למשך כל התקופה בה היה המוצר אמור להיות בבעלות הקונה (ובזה יש לדון בכל מוצר לפי "חייו"), ועל פי זה להחשיב את גובה התשלום בימים או בשעות בהם השתמש בפועל במוצר, ולא על-פי חישוב של שכירות יומית רגילה.

ד. אם השימוש במוצר נפגע כתוצאה מהפגם, ישלם הקונה למוכר כפי מה שראוי לשלם עבור שימוש במוצר פגום.

ה. אם השימוש שהיה לקונה במוצר לא נפגע מחמת הפגם שבמוצר וגם לא היה עלול להיפגע כתוצאה מהפגם, כגון שהפגם גורם שהמוצר יתקלקל מוקדם יותר מהמקובל אצל מוצר זה, אבל בזמן השימוש בו הוא מתפקד כראוי, ישלם תשלום מלא עבור השימוש.

ו. אם הפגם עלול לגרום לתקלות במשך השימוש, אף שלבסוף לא ארעו לו מקרים אלו – אם טרם שילם, לא יחוייב בתשלום מלא אלא כפי שמקובל לשלם עבור שכירות מכונית כזאת. אם כבר שילם מחיר מלא, אינו זכאי להחזר.

4. החזר רווחים

א. קונה שהפיק רווחים מהמוצר הפגום, עליו להחזירם למוכר, גם במקרה בו המוכר לא נחסר כתוצאה משימושו של הקונה.

ב. במקרה דלעיל הקונה זכאי לשכר עבור העבודה שעבד למען הפקת הרווחים כפי שמקובל לשלם עבור עבודה זו.