אין כל מניעה לכך שסוכן ביטוח יפתח סוכנות בצמוד לסוכנות אחרת. כך יהיה הדין גם כאשר סוכן הביטוח השני הוא בן עיר אחרת.

1. כאשר יש הנחיה של רשות ממלכתית בדבר שיווק של פוליסת ביטוח, מותר לסוכן ביטוח להוזיל את מחיר הפוליסות מעבר להנחיה זו. הוזלה זו מועילה לצרכנים, והדבר עדיף על טובת סוכני הביטוח. יתר על כן, כל עוד מצויים סוכני ביטוח שאינם מצייתים להלכה, אין כל דרך למנוע מהם הוזלה כזו. וממילא, מותר גם לסוכן ביטוח שומר מצוות להוזיל את פוליסות הביטוח מעבר לשער הקבוע.
2. לעומת זאת, אם לשכת סוכני הביטוח תתקן תקנות בנושא זה ובנושאים דומים אחרים, יחייב הדבר את סוכני הביטוח גם לפי ההלכה. זאת, בהתקיים התנאים הבאים:
   1.  תקנה זו של לשכת סוכני הביטוח התקבלה לאחר מו"מ עם נציגים נבחרים של ציבור הצרכנים.
   2. התקנה קיבלה אישור מתלמיד חכם הממונה על הציבור, דהיינו הרבנות הראשית לישראל, לאחר שמיעת כל הצדדים הנוגעים בדבר.
   3.   בית דין לדיני ממונות הדן על-פי ההלכה אישר את תוקף התקנות במקרה הפרטני שבא לפניו, על מנת לשקלל את מכלול הנתונים הנוגעים לכל מקרה לגופו.

1. סוכן אשר ניסה ללא הצלחה לשווק פוליסת ביטוח מסוימת, ובסופו של דבר כרת המבוטח חוזה ביטוח ישירות מול חברת הביטוח, יהיה על חברת הביטוח לשלם עמלה לסוכן בגין אותה עסקה.
2. לעומת זאת, אם רכש המבוטח את אותה פוליסה עצמה באמצעות סוכן אחר, אזי יהיו הן חברת הביטוח והן הסוכן השני פטורים מלשלם לסוכן הראשון.

1. סוכן ביטוח העובד עם מוסד מסוים אסור להשיג את גבולו, על אף שהסוכן השני אינו יכול למצוא רווח כזה במקום אחר.
2. אולם, אם הצעת הביטוח של הסוכן השני טובה יותר עבור המבוטח מהצעתו של הסוכן הקיים, יהיה הדבר מותר.

1. מותר להציע הטבות למעסיק כדי שיבטח את עובדיו באמצעות סוכן ביטוח מסוים, אין בכך משום שוחד.
2. אולם, אסור למעסיק להעדיף הצעה שתהיה פחות טובה עבור העובדים רק מפני שקיבל טובת הנאה מסוכן הביטוח או מגורם אחר.

1. לתקיעת כף של הסוכן עם המבוטח אין תוקף של מעשה קניין. מבוטח המפר את ההבטחה שניתנה בתקיעת כף אין חיוב לקבל על עצמו "מי שפרע", והוא גם אינו מוגדר "מחוסר אמנה" (להגדרת המונחים "מי שפרע" ו-"מחוסר אמנה", יעויין בדף נפרד באתר זה), הן לעניין הפרת החוזה עם המבטח, והן לעניין הפרת ההסכם עם סוכן הביטוח.
2. אם לאור הנסיבות נוצרה מצד הסוכן סמיכות דעת מלאה שההסכם יכובד, הפרתו נחשבת ל"חסרון אמנה", ואם הייתה תקיעת כף נחשב המפר ל"מי שאינו עומד בדיבורו", והוא חייב לקבל על עצמו "מי שפרע".

1. המבוטח משועבד לחברת הביטוח כל עוד לא פקע חוזה הביטוח.
2. לפיכך, שכנוע מבוטח לבטל פוליסה קיימת כדי להחליפה באחרת הוא בבחינת פגיעה בשעבודה של חברת הביטוח. בהתאם לכך ניתן לעכב בדין (ע"י פניה לבית הדין) על סוכן ביטוח המנסה לשכנע מבוטחים לבטח באמצעותו ולבטל את הפוליסות הקיימות.
3. עם זאת, השאת עצה למבוטח לבטל את פוליסת הביטוח אינה מהווה נזק ישיר, שכן הדבר עדיין תלוי בדעתו של המבוטח. לפיכך, מוגדר הדבר כגרמא בנזיקין, שלא ניתן לקבל בגינו פיצויי נזיקין בבית הדין, גם אם נגרם לסוכן הראשון הפסד ממשי בגלל הסגת הגבול (אלא אם כן הסכימו הצדדים בשטר הבוררות של בית הדין ליתן לבית הדין סמכות לחייב פיצויים על נזקי גרמא).
4. אם הצעת הביטוח של הסוכן השני טובה יותר עבור המבוטח מהצעתו של הסוכן הקיים, יהיה הדבר מותר.
5. בתום תקופת הביטוח, מותר לסוכן השני להציע למבוטח שלא לחדש את הפוליסה הקיימת מול הסוכן הראשון, אלא לעבור לפוליסה של הסוכן השני. זאת, גם אם הפוליסה החלופית איננה טובה יותר עבור המבוטח מחידוש הפוליסה הקיימת (מובן מאליו, שאסור לו לשכנע את המבוטח לחתום על פוליסה הגרועה יותר עבורו).

1. כאשר מבוטח בא מיוזמתו לסוכן הביטוח ומבקש הצעה לחוזה ביטוח, אין סוכן הביטוח נדרש להתחשב בכך שהמבוטח כבר סגר את תנאי הפוליסה עם סוכן אחר, ובעקבות הצעה אטרקטיבית יותר יבטל את ההסכם הקודם.
2. יתר על כן, אפילו אם סוכן הביטוח יודע על כך, ואפילו אם הסוכן הראשון פונה אליו ומבקש ממנו שלא יציע הצעה לחוזה ביטוח מאחר שהמבוטח כבר סגר את העסקה עמו, הוא רשאי להתעלם מכך ולהציע הצעה כראות עיניו.
3. אולם, אסור לסוכן הביטוח להציע למבוטח לפנות אליו. על הפניה להיות מיזמתו הגמורה של המבוטח, ללא מעורבות של סוכן הביטוח.

1. כאשר סוכן הביטוח מציע הצעה שיש בה משום השגת גבול, אלא שהמבוטח אכן משתכנע שההצעה טובה עבורו, הוא אינו רשאי להשתמש בשירותיו של אותו סוכן שהציע לו את ההצעה. אם יעשה כך הוא נחשב כמסייע לדבר עבירה – להסגת הגבול.
2. אולם, מאחר שהסגת הגבול האמורה נובעת משעבודו של המבוטח, יש ביד המבטח למחול על שעבוד זה, ולכן למעשה אין מניעה מצד חברות הביטוח ומצד המבוטחים לפעול להמרת הביטוח, כל עוד הם פועלים בהתאם לתנאי ההסכם.

1. התחייבות שלא להסיג גבול כשלעצמה איננה תקפה במשפט העברי בהיותה קניין דברים. הדבר אמור הן כאשר ההתחייבות באה כשלעצמה, והן כאשר היא מהווה סעיף מהסכם רחב יותר.
2. כאשר ההתחייבות ניתנת בתמורה לקבלת דבר אזי המפר את ההתחייבות גוזל ועושק את חברו וניתן לכפות בדין את כיבוד ההתחייבות אף כאשר היא מנוסחת כקניין דברים.
3. עם זאת, כאשר לא נוסחה ההתחייבות כהתחייבות ממונית, אלא כהתחייבות שלא להסיג גבול, לא ניתן לתרגם אותה לשווה כסף, שכן העסקה כללה רק את עצם הזכות לתבוע בדין שלא להסיג גבול, ולא תשלום פיצויים.
4. השאלה אם ההסכם העיקרי יתבטל עקב הפרת ההתחייבות למניעת הסגת גבול תלויה בשני גורמים:
   1. כאשר הסעיף למניעת הסגת גבול הוא תנאי מתלה לעסקה כולה, אזי הסגת גבול מצדו של מפר ההסכם תגרור את ביטול ההסכם כולו.
   2. כאשר הסעיף אינו מנוסח כתנאי, אזי יש להבחין בין מצב שבו מדובר בסעיף מהותי אשר העסקה כולה תלויה בו, לבין מצב שבו מדובר בסעיף צדדי. אם מדובר בסעיף מהותי, אזי אי כיבודו מגדיר את ההסכם כולו כהסכם טעות ועל כן יש לבטלו. לעומת זאת, אם מדובר בסעיף טפל, אי כיבודו אינו מגדיר את העסקה כטעות.
   3. יודגש, כי על כל צד בעסקה לכבד את כל התחייבויותיו בהסכם כשלעצמן, בלי קשר לשאלה האם ההסכם העיקרי מותנה בהן.
5. הן התחייבות הבאה בתמורה והן התחייבות למניעת הסגת גבול כשלעצמה ניתן לנסח בצורת התחייבות ממונית. דוגמא לניסוח התחייבות כזו: "כל צד מתחייב לפצות את הצד שכנגדו על כל הפסד או מניעת רווח שתיגרם לו עקב תחרות עסקית החורגת ממה שהוסכם עליו בחוזה זה."
6. אין בהתחייבות כזו משום אסמכתא שכן היא נתפסת כפיצוי עבור הנזקים העקיפים הנגרמים מהסגת הגבול, ולא כקנס עבור הפרת ההתחייבות.