מכון כת"ר

טוען...

שכר עובד הנדרש לשעות לא מתוכננות

שאלה:
אני גננת הסוגרת את הגן כשאחרון הילדים נאסף בידי הוריו. כשהורה מאחר לאסוף את ילדו אני נאלצת להשאר בגן אחרי השעה הנקובה שהוסכמה בחוזה, והמעסיקה שלי מוכנה במקרה הטוב לשלם לי את תוספת הזמן לפי השכר הרגיל שלי.
אני אינני מוכנה להשאר מעבר לשעה המתוכננת ולטענתי גם אם מאלצים אותי להשאר מעבר לשעה, לא ייתכן ששכרי יהיה כאילו עבדתי רגיל (השארות לא מתוכננת פוגעת בתוכניותי הפרטיות, לרבות חוסר אפשרות לסוע באוטובוס שכמובן לא ממתין לי).
כמה מחויב לשלם מעסיק עבור שעה בלתי מתוכננת?

תשובה:
שלום וברכה

מעסיק אינו יכול לדרוש מעובד לעשות דבר שלא סיכם על כך מראש. אולם אין זה אומר כי את יכולה לסרב. זה אומר כי זכותך להתפטר ואף לדרוש על כך פיצויי פיטורים. התורה משאירה את הבחירה האם להמשיך בעבודה בידי העובד. אם החלטת, מכל סיבה שהיא שלא להתפטר אלא לעמוד בדרישות החדשות, על אף חוסר הנעימות שבהן, זוהי בחירה שלך ואת זכאית כמובן לתשלום עבורן.

במידה ומדובר בשעות נוספות על פי הגדרתן (מעבר לשמונה שעות ביום לשבוע עבודה בן ששה ימים ותשע שעות ביום לשבוע עבודה בן חמשה ימים) על המעביד לשלם תוספת של 25% לשכר על השעתיים הראשונות (מעבר לכך 150%). במידה ומשך הזמן הנדרש ממך על מנת לחזור הביתה התארך בשם העבודה הנוספת (כגון שבדרך כלל את מגיעה בחצי שעה הביתה וביום בו את מתעכבת את מגיעה בשעה הביתה) מסתבר כי את זכאית לדרוש תשלום גם עבור זמן זה.

תוספת ביאור לנקודה האחרונה:
על פי שורת הדין (בבא מציעא פג ע"ב) זמן החזרה מהעבודה אינו נחשב כזמן עבודה בפועל. אולם כבר ההלכה אומרת (שם) כי הדבר מושפע ממנהג המדינה. מנהג המדינה המקובל הוא שלא משלמים שכר אלא עבור זמן העבודה בפועל. אולם המקובל לפסוק בבתי המשפט כי אם המעסיק נתן לעובד הוראה המאריכה את זמן הגעתו או חזרתו מהעבודה הוא זכאי לשכר על ההארכה (דב"ע מד/3-143 פד"ע טז 269). על אף שיש מקום להסתפק האם לפסיקה זו ישנו תוקף מחייב על פי ההלכה מסתבר שהיא יצרה מנהג מקובל במקרים כעין אלו והמנהג בוודאי מחייב גם על פי ההלכה.

כל טוב
השאלה נענתה ע"י הרב אורי סדן