שותפות במעשר כספים

על פי ההלכה, המעלה הגדולה ביותר בצדקה כידוע היא לעשות שותפות עם הנזקק, כדי שלא יתבייש שמקבל ממון.
השאלה היא כיצד לנהוג עם נזקק הנותן שיעורים פרטיים לפרנסתו?
האם ניתן להרבות בשיעורים פרטיים (שהלומד אינו נצרך להם לרוב) ולממן את מחציתם מכספי מעשר צדקה?
או שלא נכון לערב בין הדברים ויש מקום למצוא דרך אחרת להעביר את הצדקה לנזקק, מאחר שיכול להיות שהלומד יהנה בסופו של דבר מכספי הצדקה (כי ייתכן שילמד דברים חדשים באותם שיעורים ונמצא שנותן הצדקה, עושה שימוש בכספי מעשר כספים לצרכיו שלו ולהנאתו) ?

שלום רב,

א. לא כל נזקק מוגדר כעני מבחינה הלכתית. ההגדרה ההלכתית של עני היא אדם שאין לו אפשרות כלכלית לממן את צרכי החיים הבסיסיים ביותר לפי המקובל בדורינו (כגון מקרר חשמלי, תנור חשמלי, מכונת כביסה וכדו'.)
ב. עשיית שותפות עם עני משמעותה שותפות ממש, לא קניית חפצים או שירותים ממנו.
ג. אמנם, קניית חפצים ושירותים מהנזקק כלולה גם היא במעלה זו של צדקה.
ד. אם הנותן איננו זקוק כלל לשיעורים הפרטיים, והוא לא לומד מהם דבר, כל הכסף לתשלום עבורם ייחשב כצדקה.
ה. לדעת פוסקים רבים, אם הנותן לומד דברים חדשים מהשיעור, הרי שיש לו הנאה מסויימת מהשיעור, ועליו לתמחר כמה כסף הוא היה מוכן לשלם עבור שיעור כזה אם לא היה מדובר בצדקה (ואין לומר שהתשובה היא שהוא לא היה מוכן לשלם מאומה, כי מן הסתם הוא היה מוכן לשלם סכום כלשהו עבור ההנאה המסויימת שיש לו בכך, גם אם מדובר בשקלים בודדים). סכום זה (מתוך מכלול התשלום) לא ייחשב כצדקה.

כל טוב