מכון כת"ר

טוען...

שאלה:
עובדת בעמותה אותה אני מנהל התפטרה ביוזמתה ואנו מתלבטים בדבר פיצויי הפיטורין. מחד – מדובר בעובדת מסורה שאנו מעריכים את עבודתה והיינו רוצים לבטא זאת גם בתשלום פיצויי פיטורין מלאים. מאידך – כספי העמותה הם כספים שנתרמו ע"י תורמים שונים לשם קידום פעילותה של העמותה ואיננו בטוחים שאנו רשאים להשתמש בהם לתשלום שאיננו מעוגן בחוק. מהי דעת תורה בענין?

תשובה:
שלום וברכה,

במקומות עבודה רבים מקובל שגם במקרים של התפטרות מקבל העובד פיצויים כאילו פוטר. הדבר תלוי כמובן בנסיבות בכל מקרה ומקרה, אך באופן כללי ניתן לומר שאם בעל הבית מבין את הצורך של העובד בהתפטרות (למשל נסיבות משפחתית, שינוי מקום מגורים וכדו') מקובל וראוי שבעל הבית יתן לעובד פיצויי פיטורין כאילו פוטר. פוסקי ההלכה ראו במצוות הענקה לעבד עברי מקור ממנו ניתן ללמוד על כך שראוי שלא לשלח את העובד ריקם, ומבחינה זאת אין הבדל בין אם מדבר בפיטורין או בהתפטרות מוצדקת של העובד.
היות שכאמור נתינת פיצויי פיטורין במקרה של התפטרות שהצורך בה מובן הינה דבר ראוי ומקובל, מותר לך להשתמש לשם כך בכספי העמותה שניתנו על מנת שהעמותה תנוהל באופן ראוי ובהתאם למנהג המקובל.
זאת ועוד, יחס טוב ומתחשב לעובד שמתפטר משפיע לטובה על תחושתם של העובדים הממשיכים לעבוד במקום מה שבודאי תורם לאיכות עבודתם – ומבחינה זאת תשלום פיצויים לעובד המתפטר הוא אינטרס של העמותה.

לכן: אם מדובר בהתפטרות שהצורך בה מובן, ועובדת מסורה – מותר לכם לתת לה פיצויי פיטורין כאילו פוטרה.
השאלה נענתה ע"י הרב שלמה אי