טוען...
שאלה:
היה לנו מנקה בית שעבד אצלנו פעם בשבוע למשך חצי שנה. לפני כמה חודשים הוא התקשר להודיע שהוא לא יכול להמשיך בגלל שהוא עבר לגור בחיפה. הוא הזכיר לי – שבאותו שבוע הוא היה חייב לי 30 שח בגלל שהוא לא היה יכול לפרוט השטר ששילמתי לו. מיד אמרתי לו שהוא לא חייב להחזיר לי. לא נימקתי למה – אבל לי היה ברור שזה בגלל שהוא גר רחוק ואין אפשרות לשלם לי. חשוב לציין שהוא בחור מדרום אמריקה שלומד לעבור גיור(יכול להיות שהוא כבר גר). לעשות העברה בנקאית יהיה לו קשה כי הוא לא מיומן באיך לעשות את זה והעברית שלו חלשה. לפני שבוע במקרה הוא כן הגיע אלינו לנקות באופן חד פעמי היות והוא היה באזור. כששילמתי לו – אמרתי שאני מפחית ה30 שח שהוא היה חייב לי – היות וכן נפגשנו. אבל היא התנגד ואמר שאני מחלתי לו ואני לא יכול לבקש את ה30 שוב. הוא אמר שהוא אז חשב שאני מחלתי בגלל שרציתי לתת לו מתנה סתם. אבל לי היה ברור שמחלתי בגלל שלא היה מציאותי בשבילו לשלם כי הוא גר רחוק ואין לו דרך לשלם אבל עכשיו במפתיע הוא הגיע. חשוב לציין שבחדשים שהוא עבד אצלנו שילמתי לו משכורת גבוהה מהמקובל בשוק והוא גם נקה מאד איטית – כך שלדעתי הייתי יותר מדי לארג אתו בנושא של תשלום ולכן בקשתי כעת להפחית ה30 שהוא היה חייב לי (הוא לא חשב שהוא עבד איטי…).
שאלתי – האם הוא צודק שמחלתי החוב והוא לא קיים – או האם זה מחלה בטעות. ואם זה בטעות – מבחינת מוסרית האם הייתי צריך לוותר במיוחד בגלל שהוא עובר שלבי גיור.
תשובה:
שלום רב,
כתב הרמ"א (חושן משפט סימן רמא סעיף ב): "כל מחילה בטעות יכול לחזור בו, אפילו קנו מיניה" ובפתחי תשובה שם הביא מתשובות זכון יוסף שלא בכל טעות יחשב הדבר כ"מחילה בטעות", וזו לשונו:
דמחילה בטעות לא שייך אלא בשנתגלה להמוחל או לשניהם עכשיו דבר שהיה בשעת המחילה נעלם מהם, משא"כ ע"י דבר הנולד אחר המחילה, דאטו המוחל לחבירו בחזקת שהוא עני ואח"כ נפלה לו ירושה ונתעשר תהיה המחילה בטילה למפרע, זהו ודאי דבר שאין לו שחר כלל, ומוכח בכמה דוכתי בפוסקים". ועי"ש עוד שהיכא דלא מוכחא מילתא אין זו מחילה בטעות.
לכן בנידון דידן: אילו ידע המנקה בשעה שמחלת לו שבכוונתו להגיע לאזורך, והוא לא יידע אותך – הרי שמחילתך מחילה בטעות והוא חייב לך את הכסף. אולם, אם ההגעה לאזורך לא תוכננה מראש, הרי זה כמי שמחל לעני והתעשר שאין זו מחילה בטעות.
כמו"כ יש לדון שאולי אין כאן מחילה בטעות משום שדעתך למחול רק מחמת היותו במקום רחוק יתכן שהיא בגדר "דברים שבלב", שהרי יש מקום לפרש את המחילה כפי שפירש המנקה – שהיא מחמת רצונך לתת לו מתנה, ודברים שבלב אינם דברים.
לסיכום: אם ההגעה לאזורך לא תוכננה מראש על ידו, ובשעת המחילה לא היה ידוע כלל על כך – הרי צודק המנקה שאין זו מחילה בטעות.
השאלה נענתה ע"י הרב שלמה אישון
בס"ד
רישום משקיע לשטר היתר עיסקא במסלול אישי לאג"ח
לכבוד מכון כת"ר לכלכלה על פי התורה
שם פרטי:
שם משפחה:
ת.ז:
כתובת מייל: