מכון כת"ר

טוען...

שאלה:
מלווה ולווה שהעבירו ביניהם היתר עסקה במייל, קבעו שיחתמו עליו בפגישה הבאה, ובסוף לא נפגשו, ושמו לב לכך שהשטר בעצם לא נחתם רק כשהגיע זמן הפרעון, האם יש אפשרות לגבות את הרבית, כששניהם מודים שהיה ביניהם היתר עסקה, או שחסרון החתימה או עדים פוסל את ההיתר, ואסור לגבות את הרבית?

תשובה:
שלום רב,

מעיקר הדין ניתן לסכם גם בעל פה על היתר עסקא – אך זה כאשר ההלוואה כולה נעשית בעל פה. אולם, אם נעשה שטר הלוואה ובו פרטי ההלוואה בלא איזכור כלל להיתר העסקא – אין להסתפק בהיתר עסקא בעל פה.
בנידון שבשאלה לא מצויין האם ההלוואה נעשתה בעל פה או בשטר, לא מצויין מתי נשלחו המיילים – האם לפני ההלוואה או לאחריה, וכן לא מצויין האם מתוכן המיילים ניתן להסיק ששני הצדדים היו מעוניינים בהיתר העסקא.
על כן נתייחס רק לשתי האפשרויות בהן ההלכה פשוטה:
אם ההלוואה נעשתה בעל פה והיתרי העסקא נשלחו קודם להלוואה והם מעידים על כך ששני הצדדים מעוניינים בהיתר עסקא — אזי ניתן לסמוך על כך ולגבות את הריבית – כאמור לעיל.
אם ההלוואה נעשתה בשטר שלא הוזכר בו כלל עניין היתר העסקא, ורק לאחר מכן נשלחו המיילים ולא נחתמו – לא יועיל היתר העסקא ולא ניתן יהיה לגבות את הריבית, משום שאין בכחם של המיילים הללו לשנות למפרע את תנאי ההלוואה.
אם מדובר במצבים אחרים – יש צורך לברר פרטים נוספים אודות נוסח שטר ההלוואה, נוסח המיילים שנשלחו ועוד.

כל טוב

השאלה נענתה ע"י הרב שלמה אישון