מכון כת"ר

טוען...

שאלה:
שלום רב.
שאלתי-היה והמקבל בהיתר עסקא חדל פרעון ,הוכיח את נטל הראיה על פי המוסכם בניהם וצריך לבא חשבון כמה הוא חייב :האם החזרי פירות חודשיים (בדמות דמי פשרה )יגרעו משליש הקרן (היינו חלק ההלוואה שבה לאחר הפחתת חמישית קרן בעבור דמי מתעסק) שעליו להחזיר?
היינו נניח שלקח 9אלפים ,קרס לגמרי ועמד בנטל הראיה להוכיח זאת חייב להחזיר 3א
האם לעובדה שעד שקרס שילם פירות חודשיים בסכום מצטבר של 3 א ישנה משמעות כעת? כלומר האם במצב זה נכון לראות את ה3 שהוחזרו כהחזר על חשבון הקרן? (היינו חלק הפקדון וההלוואה שבה) ואז החישוב יהא 9-3 =6 כקרן ואז שליש יהא 2 (לעומת 3 באופן רגיל כמובא ברישא)
או אולי ויותר הגיוני אם כבר לראות בפירות שניתנו כהחזר על חשבון חלק ההלוואה שבקרן (על פי העקרון שאין תפיסה לנותן בחלק הפקדון) ואז המקבל לא חייב כלום?
או שמא אין שום משמעות למפרע לפירות
(למען פישוט הדברים הנחתי שדמי משתמש קבועים כחמישית מהקרן הנדונה לבסוף אך ברור שעל פניו החמישית היא מהקרן הראשית שהרי בה פעלו כדי להשיג הפירות האמורים ונפקמ באם האפשרות הראשונה נכונה עקרונית).

תשובה:
שלום רב,
אכן ישנן שתי אפשרויות כיצד לראות את "הריבית" החודשית שמשלם המקבל לנותן. יש אפשרות להגדיר זאת על פי ההלכה כתשלום על חשבון הקרן, כאשר הרווחים משולמים רק בסוף התקופה אך זה כמובן רק בתנאי שסך הריבית החודשית אינו עולה על גובה הקרן. ויש אפשרות, והיא המסתברת יותר, לראות כל חודש כעסקא נפרדת כאשר משמעות תשלום הריבית החודשית היא וויתור כל המקבל על זכותו להשבע ולהוכיח שהיו לו הפסדים באותו חודש. היתרי העסקא של הבנקים רואים כל חודש כעסקא נפרדת, וכאמור, כך מסתבר יותר.
אם נלך על פי האפשרות הראשונה, הרי בדוגמה שהבאת אם הריבית החודשית הגיעה לשווי הקרן שחייב המקבל לנותן – יהיה המקבל פטור לגמרי אך אם נלך עפ"י האפשרות השניה, שכאמור, היא המסתברת יותר, כל מה ששולם ישאר אצל הנותן ולא יקוזז מהקרן.
כדי לפסוק בזה למעשה צריך לראות את נוסח היתר העסקא.

כל טוב
השאלה נענתה ע"י הרב שלמה אישון