מכון כת"ר

טוען...

שאלה:
יש לי תביעה נגד נהג שנהג במשאית של חברה.הנהג פגע בנכס.
כתובת הראשית של החברה הינו ירושלים
כתובת הנהג ביתר
התביעה היא נגד שניהם. הנהג רוצה להישפט בביתר שזהו מקום מגוריו והרי התובע הולך אחר הנתבע. מאידך האיש עובד במוסד בירושלים. . לא ניתן להפריד בתביעה בין השנים באשר ביה"ד יצטרך לקבוע מהו שיעור האחריות של כל נתבע ולפסוק פיצויים לנזק. האם ניתן לכפות את הנהג לדון בירושלים?

תשובה:
שלום רב,

הטעמים שמחמתם הולכים אחר הנתבע הינם:
א. הנתבע מוחזק בממון (ביאור הגר"א סי' יד סקי"ח) – ה"ה בנד"ד.
ב. הנתבע מוחזק בגופו ואין לחייבו ללכת למקום אחר (שו"ת שיבת ציון סי' צח) – ה"ה בנד"ד.
ג. תקנה לנתבע מפני הרמאין (לבוש סע' ה, ועוד) – כאן לא שייך כיון שמסתבר שאין הכחשה מצד הנהג.
ד. תקנה לתובע, שהנתבע נכנע בפני בי"ד שבעירו (מהריב"ל ח"ג סי' צז) – ה"ה בנד"ד.

העולה מן האמור שרוב הטעמים שנאמרו בזה קיימים בנידון זה, ולכן לענ"ד צריכים לדון בביתר

אמנם התביעה כאן היא גם נגד החברה אך כיון שהנהג הוא זה שהזיק בפועל, הרי כשדנים ע"פ הטעמים מדוע ללכת אחר הנתבע, מתייחסים למזיק עצמו שהוא עיקר התביעה. כנלע"ד.
גם נראה שטעם ד' לא שייך בחברה, כיון שבעל החברה לא הזיק בעצמו ואינו אמור לדעת את הפרטים לאשורם אלא משמיעה, לכן אין לו בזה צד אישי.

על כן למעשה נלע"ד שיש לדון בביתר. כנ"ל.

כל טוב

השאלה נענתה ע"י הרב יעקב הילדסהיים