הגדרת ביטוח, ופריסה לתשלומים

השאלה נענתה ע"י - הרב שלמה אישון

שאלה:
בעה"י
שלום לכבוד הרב.
אשמח לשאול שתי שאלות. השאלה השנייה היא למעשה ממש.
א. האם ביטוח מותר ותופס לפי ההלכה?
כשנותנים לחברת ביטוח סכום כסף, ומקבלים בתמורה הבטחה, שאם יקרה איזשהו נזק אקבל סכום גדול יותר בחזרה, הרי נמצא שהלוויתי כסף לחברת הביטוח, וכשאקבל אותו בתמורה אקבל יותר.
האם זה מותר בגלל שזה קרוב להפסד יותר מלשכר? או בגלל שגובה הפירעון אינו תלוי בהמתנת הזמן, שהרי אם יארע באותו היום נזק גדול יקבל סכום גדול, ואם יארע אחרי עשרות שנים נזק קטן ביותר יקבל סכום קטן.
או שאין זו הלוואה כלל, אלא סוג של מקח וממכר? אך מה מוכרים פה? הרי ההבטחה לכסות את הנזקים היא "קניין דברים", לכאורה.
האם קונים את ה'פוליסה'? האם היא חפץ בעל ערך, שאפשר לשאת ולתת בו בשוק?
או שבאמת ביטוח אינו אלא קניין דברים, כמו דברים רבים אחרים בימינו, ומבחינה הלכתית אינו תופס? או שהוא תופס מדינא דמלכותא, או מכוח 'סיטומתא', ובהנחה שזה מועיל גם בקניין דברים?
ב. בעניין פריסה לתשלומים.
בגמרא ובשו"ע (יו"ד קעג) מבואר, שאם אומר שימכור עכשו בכך וכך ולאחר זמן ביותר, הרי שזה בגדר אבק ריבית.
אירע לי מעשה, שסוכן ביטוח הציע לי ביטוח רכב, בסכום מסויים, ושאל אם לפרוס לתשלומים. שאלתי אותו כמה יעלה הביטוח אם לא אפרוס לתשלומים, ואמר שאז יוריד 80 שקלים מהסכום שנקב בהתחלה. אמרתי לו שיפרוס לתשלומים, ואחר כך הבנתי שבעצם נכנסתי כאן לחשש של אבק ריבית.
אמנם, אמרתי לעצמי, שאם הביטוח בעצם איננו מקח כלל, אלא הלוואה מותנית, כעין מה שהגדרתי בשאלה הראשונה, שיש כאן הלוואה שהפירעון שלה מותנה בנזק ולפי גובה הנזק, אם כך יש לומר, שסוכן הביטוח אינו מבקש ממני 'תשלום' כלל, אלא מבקש שאלווה לו סכום מסויים, ואומר לי, שאם אלווה לו סכום קטן עכשו, יתחייב לפרוע לי כפי התנאים, וכן אם אלווה לו סכום גדול יותר המחולק ל12 חדשים, יפרע לי כפי אותם התנאים. ואולי בדבר כזה אין חשש של ריבית.
ואולי יש כאן מקום להקל מצד אחר כלשהו.
אשמח מאד לעזרתכם בכל העניין, להלכה ולמעשה.
תזכו למצוות ותבורכו מן השמים!

תשובה:

שלום רב,

א. עסק בשאלה זו בשו"ת הריב"ש (סימן שח) וז"ל:

תשובה: נראה ברור שאסור לישראל להלוות לישראל חברו דינר זהב, השוה כ' דינרין, על אחריות ספינה ההולכת מעבר לים, ושיתן לו בשובה בשלום כ"ד דינרין; לפי שזו הלואה, וקוצץ לתת לו דבר קצוב ברבית. ואעפ"י שהמלוה מקבל עליו אחריות המעות כל ימי המשך מהלך הספינה עד שובה, עדיין לא יצא מידי הלואה; דהא זוזי יהיב וזוזי שקיל, ולא הדרי ליה זוזי בעיניהו… וכל שכן בנדון זה, שיש בהלואה זו זמן שאין המעות באחריות המלוה, אלא באחריות הלוה לגמרי, דהיינו משעת הלואה עד שעת מהלך הספינה, ומשעת שובה עד שעת פרעון…

ומה שנוהגים לתת עשרים ליטרין למי שיבטיח מאה ליטרין שיש לו /לנותן העשרים/ בספינה, זו דרך אחרת היא, לפי שאין כאן הלואה, אלא כעין מכר, שמקבל עליו אחריות: מעות האחר; בעד הסך ההוא שנותן לו זה; ואף אם יקדימו לו עתה העשרים ליטרין אין חשש בזה. וכי תימא: זה שלוקח עתה עשרים ליטרין, ולאחר זמן, אם יארע הפסד בספינה, יצטרך להשיב מאה ליטרין, נמצא שהאחר יקדים עשרים ליטרין ויקבל ק' ליטרין אחר זמן, והרי זו רבית! אין זה; שהדבר ידוע שאין נותן מאה ליטרין מפני הקדמת העשרים ליטרין שהוא נותן, אלא מפני ההפסד שהגיע בספינה, שקבל עליו אחריותן; והעשרים ליטרין הראשונים, כבר קנאם המקבל מתחלה. ועוד, שאין זה מתרבה מעט מעט, אלא כעין קנס הוא, שמתחייב יחד עתה בכל המאה ליטרין באבד הספינה, ואין כאן אגר נטר ליה…

והובאו דבריו בש"ך יו"ד קעג יח עי"ש.

ב. כאמור בדברי הריב"ש אין זו הלוואה אלא כעין מקח וע"כ יש כאן חשש אבק ריבית אם אין לחברה היתר עסקא.