טוען...
לפני כשבועיים ביקשה הנהלת חברת מגה צו הקפאת הליכים. בית המשפט אישר את בקשת החברה ומינה לחברה שלשה נאמנים. בהגדרת תפקיד הנאמנים קבע השופט כי "תפקידם של הנאמנים יהיה לנסות לשקם את החברה ולהביא למכירתה, אם כיחידה אחת ואם למכירה בחלקים. הנאמנים ישימו לנגד עיניהם חשיבות שימור מקומות העבודה של העובדים"[1]. וועד העובדים, שר האוצר וההסתדרות הכללית דורשים כי הרשת תימכר כמקשה אחת. זאת, על מנת לשמר את קביעותם של העובדים ואת תנאי ההעסקה שלהם, המעוגנים בהסכם קיבוצי ייחודי. מאידך גיסא, מסתבר כי באופן זה לא ישיגו הנאמנים את מלא התמורה שיוכלו להשיג במכירת הרשת בחלקים למספר רוכשים[2] מה שעשוי לפגוע ביכולת הנושים לגבות את חובם[3]. מכון כתר נדרש לשאלה האם מותר לנאמנים להעדיף את מכירת הרשת כמקשה אחת על מנת לשמור את מקומות העבודה של העובדים ותנאי העסקתם, או שעליהם להעדיף למכור את הרשת במחיר הגבוה ביותר. זאת על מנת שיוכלו להשיב את כספי בעלי החוב.
בכל מקרה בו חברה נקלעת לקשיים עליה לחשוב על עתידם של עובדיה. העסקת עובדים שאינם יכולים להשתכר באופן אחר מהווה צורה מועדפת לקיום מצוות צדקה[4], פיטורי עובדים באופן שרירותי חמורים מן הבחינה המוסרית כגזל כספו של אדם[5]. זאת, מעבר לחובה המוסרית המוטלת על האדם לעמוד בדיבורו ולא לפטר את העובד באופן שרירותי[6]. אי לכך ניתן לומר כי פיטורי עובדים הינם צעד שיש לנקוט בו רק בלית ברירה.
התורה הקפידה מאד על שמירת זכויותיו של העובד: על המעסיק לשלם את מלא השכר שהובטח לעובד, ובמועד שנקבע לכך[7]. בנוסף לכך התורה אינה מאפשרת למעסיק לפטר את העובד באופן שרירותי לפני תום תקופת העסקתו[8]. כמו כן במובנים מסויימים לחובות כספיים שחייב המעסיק לעובד זכות קדימה על פני חובות אחרים.
עם זאת, אין לעובד זכות מוקנית המחייבת את המעסיק להמשיך ולהעסיקו גם בעתיד. יתר על כן, במידה ונשתנו התנאים והמשך העסקתו של העובד אינו משתלם למעסיק, רשאי המעסיק לפטר את העובד אפילו באמצע תקופת העסקתו[9]. העולה מדברים אלו הנו כי כאשר החברה נקלעת לקשיים שאינם מאפשרים לה לתפקד מן הבחינה הכלכלית היא רשאית לפטר את עובדיה, כולם או חלקם. כמובן, שעל החברה לשלם לעובד פיצויים במקרה של פיטורים או של הרעת תנאים אולם שלילת יכולת המעסיק לפטר את העובד, או להרע את תנאי העסקתו, יהיה הותק שלו אשר יהיה, מנוגדת להלכה.
על פי התורה פריעת חוב הינה מצוה מחייבת[10] הקודמת לכל מחויבות אחרת של האדם. אדם פרטי שנטל הלוואה מחוייב למכור את כל רכושו הפרטי על מנת להחזיר את ההלוואה[11]. באותה מידה מחוייבת חברה שנטלה הלוואות למכור מנכסיה על מנת להשיב את חובותיה, גם אם משמעות העובדה היא סגירת החברה ופיטורי העובדים. זאת, לאחר שהמאמצים לשיקומה עלו בתוהו. במקרה בו החברה ביקשה צו להקפאת הליכים תפקידו של הנאמן הוא להשיב את חובותיה של החברה באופן המקיף ביותר. אשר על כן, על פי ההלכה אסור לנאמן לשקול כל שיקול אחר מלבד השבת כספי הנושים, ואם הדרך בה עשויים הנאמנים לקבל את התמורה הגבוהה ביותר עבור נכסי החברה הינה בדרך של מכירת החברה בחלקים, מוטלת עליהם החובה לעשות זאת, גם במחיר של פיטורי מספר עובדים, ופגיעה בתנאי העסקתם של עובדים אחרים.
למרות שלדעת מרבית הפוסקים לחברה בע"מ אין מעמד משפטי נפרד של ממש, בפועל מסכימים הפוסקים כולם שאין לבעלי החברה אחריות אישית לתשלום חובות החברה, בשל העובדה כי כל המתעסק עם החברה, מקבל את התנאי כי כל תשלום מטעם החברה יעשה מנכסיה בלבד ולא מנכסי הבעלים, וללא אחריות אישית של הבעלים[12]. לפיכך, ברור כי באופן בסיסי חדלות פרעון של חברה תיבחן לפי מצב נכסי החברה ולא לפי מצבם הכלכלי של בעליה.
אולם, הואיל והסכמה זו בין החברה ובין המתעסקים איתה היא העמוד עליו תלוי המסך הפרוס בין הבעלים ובין החברה, ברור כי אם ישנו יסוד להניח כי ההסכמה בטעות יסודה, כגון שהתברר שהבעלים שלשלו רווחים לכיסם באופן שסיכן את מצבה של החברה, או שהתברר כי החברה נוהלה באופן רשלני, יורם המסך שבין הבעלים והחברה והבעלים יתחייבו לשלם על טעויותיהם, ולהחזיר את התחייבויות החברה מכיסם הפרטי, ולא תוכרז החברה כחדלת פרעון כל עוד קיים כסף בכיסם של בעליה[13].
כפי שנתפרסם בתקשורת, במשך שנים משכו בעלי חברת מגה סכומי כסף גדולים מאד לכיסם וכך הותירו את קופת החברה מדולדלת ובסופו של דבר גרמו לקריסתה. אי לכך יש מקום לשקול את מידת חובתם של בעלי החברה לפרוע את חובות החברה מכיסם, ובכך גם למנוע את פיטורי העובדים.
[1] מתוך: http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3678675,00.html
[2] כאשר רשת מגה ביקשה למכור את רשת YOU שבבעלותה במקשה אחת היתה ההצעה הגבוהה ביותר 80 מליון ₪ בעוד במכירתה למספר רוכשים קיבלה מגה סכום של 120 מליון ₪. ניתן להעריך כי במכירת חברת מגה הפערים דומים.
[3] למגה חובות בהיקף של 1.3 מליארד שקל (http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001048563 ). הרשת מוצעת למכירה מקשה אחת בסכום של 800 מליון ₪ (מתוך http://www.calcalist.co.il/marketing/articles/0,7340,L-3679144,00.html ) משמעות העובדה היא כי חלק גדול מן החובות ירד לטמיון.
[4] כתב הרמב"ם (הלכות מתנות עניים פרק י הלכה ז): "שמנה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו, מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך…ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול, ועל זה נאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך כלומר החזק בו עד שלא יפול ויצטרך". לפי דרכנו למדנו כי בהעסקת עובד עני יש משום עשיית צדקה באופן המעולה ביותר. וראה בספר תשובות והנהגות חלק ב תעז, בשו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך ג חושן משפט סימן י ועיין בספר כתר כרך ו סימן נב הערה 8. בכתר י' דיני עבודה במדינת ישראל על פי ההלכה עמ' 288. ומאמרו של הרב שלמה אישון, הלכות צדקה כבסיס למניעת פיטורי עובדים, אמונת עתיך 102.
[5] כך אומרת הגמרא בסוף מסכת בבא קמא (קיט ע"א): "א"ר יוחנן: כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה – כאילו נוטל נשמתו ממנו, שנאמר… אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים… מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להן מים ומזון, מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן". אנו רואים כי הגמרא מייחסת לשאול דין של שופך דמים רק בשל העובדה שגדע את מקור פרנסתם של הגבעונים, וקוראת היא למי שפוגע במקום פרנסתו של חברו בצורה שרירותית – גזלן בגרמא. כך אומר גם המדרש (תנחומא בהר) על הפסוק במשלי "אל תגזול דל": "אם היית למוד לפרנסו וחזרת בך ואמרת עד מתי אני מספיק לו, ואתה מונע שלא ליתן לו, דע כי אתה גוזלו". כמובן שלא כל פיטורי עובדים נכנסים להגדרה זו, ובוודאי שאין הדבר נכון במי שהפיטורין נכפו עליו כתוצאה מאונס כלכלי, אך בוודאי שיש לקחת שיקול זה בחשבון כאשר עומדים בפני פיטורי עובד. וראה בספר כתר י' דיני עבודה במדינת ישראל על פי ההלכה עמ' 288.
[6] הגמרא במסכת בבא מציעא (מט ע"א) בוחנת האם יש בעיה של מחוסר אמנה בחזרה מסיכום מוקדם ומביאה כהוכחה אפשרית את המשנה העוסקת בדיני שכירות פועלים "מעשה ברבי יוחנן בן מתיא שאמר לבנו: צא ושכור לנו פועלים. הלך ופסק להם מזונות. וכשבא אצל אביו אמר לו… עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להם: על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד". הגמרא אמנם דוחה ראיה זו אולם מעצם ההשוואה ניתן להסיק כי גם בדיני פועלים קיים דין מחוסר אמנה. וראה כתר י דיני עבודה במדינת ישראל על פי ההלכה עמוד 279 ואילך.
[7] כך מביאה הברייתא בבא מציעא קיא ע"א וכך פוסק השלחן ערוך חו"מ שנט א כל הכובש שכר שכיר עובר בחמשה שמות הללו, ועשה: משום בל תעשק את רעך, ומשום בל תגזל, ומשום בל תעשק שכיר עני, ומשום בל תלין, ומשום ביומו תתן שכרו, ומשום לא תבא עליו השמש.
[8] ראה שולחן ערוך הרב אורח חיים מהדורא בתרא סימן רמג. לדעת הפתחי חושן שכירות פ"י הע' יד כך סבורים מרבית הפוסקים. באופן דומה כתב האגרות משה (חושן משפט חלק א סימן פא) בהסבר דעת הש"ך (סי' שלג ס"ק יז) "הוא קנין התחייבות שיש לאחד על חברו שבעה"ב יש לו זכות חיוב ותביעה על הפועלים שיעשו מלאכתו שהתנו, והפועלים יש להם זכות חיוב ותביעה על בעה"ב שיתן להם המלאכה שהתנו".
[9] עקרון זה נלמד מהגמרא במסכת בבא מציעא עז ע"א "האי מאן דאוגיר אגורי לדוולא, ופסק נהרא בפלגא דיומא, אי לא עביד דפסיק – פסידא דפועלים. עביד דפסיק, אי בני מתא – פסידא דפועלים, לאו בני מתא – פסידא דבעל הבית". מכחה פסקו הרמ"א (שלד ד) והש"ך (ס"ק ב) כי בכל מקרה בו אונס הוא שמנע את המלאכה העובד אינו זכאי לשכרו. וראה כתר י' דיני עבודה במדינת ישראל על פי ההלכה עמ' 297 ואילך.
[10] כתובות פו ע"א "פריעת בעל חוב מצוה".
[11] כך פוסק השולחן ערוך חושן משפט הלכות גביית מלוה סימן צז "כשיגיע זמן הפרעון ובא לגבות חובו מסדרין לבעל חוב. כיצד, אומרים ללוה: הבא כל המטלטלים שיש לך, ולא תניח אפילו מחט אחת, ונותנין לו מהכל מזון שלשים יום וכסות י"ב חדש… ואין נותנין כלים כאלו לאשתו ובניו, אף על פי שהם קטנים שהוא חייב במזונותיהם…וימכרו עם שאר המטלטלים בב"ד, וינתנו לבעל חובו".
[12] ראה שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן כח, שו"ת הר צבי יורה דעה סימן קכו, שו"ת מנחת יצחק חלק ד' סימן יח ובשו"ת באהלה של תורה א ג, ולעומתם שו"ת אגרות משה יורה דעה ח"ב סימן סג.
[13] ראה שו"ת משנה הלכות ו רעז ומאמרו של הרב שלמה אישון, הסדר מחילת חובות ("תספורת") לחברות, תחומין לד.
בס"ד
רישום משקיע לשטר היתר עיסקא במסלול אישי לאג"ח
לכבוד מכון כת"ר לכלכלה על פי התורה
שם פרטי:
שם משפחה:
ת.ז:
כתובת מייל: