האם ראוי לרב לייעץ בעניינים עסקיים

לאחרונה הופיעו פרסומים אודות מעורבותם של רבנים בעסקאות כלכליות, כולל עסקאות ענק בין אנשי עסקים מרכזיים במשק. מעורבותם של הרבנים הייתה לעיתים ע"י ייעוץ שהעניקו לאנשי העסקים, ולעיתים אף ע"י שכנוע אחד הצדדים להכנס לאותה עסקה.[1]

מכון כת"ר נדרש לשאלה האם מעורבות כזו היא ראויה: האם ראוי שרב ייעץ לאנשי העסקים בנוגע לעסקותיהם, והאם ראוי שיהיה אף מעורב באופן פעיל בביצועה של העסקה.

בעניין זה יש להבחין בין מספר תחומים:

שאלות הלכתיות מובהקות

חיי הכלכלה והעסקים כרוכים בשאלות הלכתיות רבות: שמירת שבת וימים טובים, איסור ריבית, הסגת גבול במסחר, זכויות עובדים ועוד. בשאלות אלו חובה להתייעץ עם רב מוסמך הבקיא בתחומים ההלכתיים הנוגעים בדבר והמבין את המציאות עליה מדובר. על הרב מוטלת החובה להדריך את איש העסקים באופן שיבטיח שעסקיו יתנהלו בהתאם להלכה.

שאלות מוסריות

לעיתים נתקל איש העסקים בדילמות מוסריות, כגון פיטורי עובדים באופן המותר על פי הסכם העבודה, כאשר מצד אחד עומד הרצון להביא לשגשוגו של העסק, ומהצד השני הפגיעה הכלכלית הקשה במשפחות העובדים. גם בשאלות אלו, אף שאינן שאלות הלכתיות, ראוי להתייעץ עם תלמיד חכם, אשר מכח עיסוקו בתורה ויראת השמים שלו, יש לשיקול לדעתו בשאלות אלו משקל חשוב – אם כי, בשונה משאלות הלכתיות, אין חובה לקבל את דבריו.[2]

שאלות הנוגעות לסדרי עדיפויות בחיים

איש העסקים נדרש פעמים רבות לקבוע לעצמו סדרי עדיפויות, כאשר מחד עומד הרצון להגדיל את עסקיו, ומאידך הרצון להשאיר בידו זמן בו יוכל לתת את תשומת הלב הראויה לאשתו וילדיו, לחנך את ילדיו, וכן לעסוק בתחומים אחרים – כגון לימוד תורה וכדו'. גם בעניינים אלו ראוי להתייעץ עם תלמיד חכם – בהתאם  למה שציינו בסעיף הקודם.

שאלות הדורשות הכרעה של שכל ישר

לעיתים מדובר בשאלות שאינן דורשות ידע מקצועי אלא הכרעה של שכל ישר. היות שהרב הוא גורם אובייקטיבי, ניטראלי, בעל שכל ישר, על כן יש ערך לעצתו בשאלות אלו.[3] אכן כמו בשני הסעיפים הקודמים, גם כאן, היות שאין מדובר בשאלה הלכתית – אין חובה לקבל את עצתו.

שאלות הדורשות ידע מקצועי

בעניינים אלו אין להתייעץ עם הרב[4], ועל איש העסקים לקחת על עצמו את האחריות להחלטותיו,  או להתייעץ עם איש מקצוע אחר שיש לו את הידע המקצועי הדרוש. ואמנם יש מי שסבור שבכחה של תורה לתת פתרונות לכל בעיה מעשית בענייני עולם הזה, אך ספק אם יש כיום תלמיד חכם שיוכל למצוא פתרון זה בתורה.[5]

קבלת ברכה מרב

אף, שאמור, בשאלות הדורשות ידע מקצועי על איש העסקים לקחת את האחריות על עצמו, ואין לו להתייעץ עם רב, מכל מקום ודאי שיש ערך לקבל ברכה מתלמיד חכם להצלחה בעסקים.[6]

התנאי – אי מעורבות בעסקה עצמה

כל האמור לעיל מותנה בכך שהרב אינו מעורב באופן אישי בעסקאות, ואין לו מהן טובת הנאה[7]. באם יש לו טובת הנאה מאותן עסקאות הרי שעלול לאבד על ידי כך את שיקול דעתו ואת יכולתו להכריע.[8] אמנם אין מדובר כאן בדין תורה בין שני צדדים ועל כן לא חל כאן איסור קבלת שוחד, אך מכל מקום מאיסור קבלת שוחד אנו לומדים, כי כאשר אדם, גדול ככל שיהיה עשוי לקבל טובת הנאה אישית מהכרעתו ההלכתית, שיקול דעתו עשוי להשתבש אף שלא במתכוון, וגם אם הוא עצמו בטוח שהאוביקטיביות שלו מוחלטת עליו להרחיק מעצמו חשד ולזות שפתיים[9].

הערות שוליים

[1] http://www.kikarhashabat.co.il/%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%97%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%A4%D7%99%D7%A0%D7%98%D7%95-%D7%93%D7%A0%D7%A7%D7%A0%D7%A8-%D7%95%D7%90%D7%9C%D7%A9%D7%98%D7%99.html

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2941829,00.html

יודגש כי איננו מקבלים בהכרח את הפרסומים בעניין זה כנכונים ואנו מתייחסים אך ורק לשאלה העקרונית העולה מהן.

[2] בתלמוד אנו מוצאים מספר מקורות לכך שהתייעצו עם תלמידי חכמים גם בשאלות שאין להלן נגיעה הלכתית מובהקת. למשל ברכות ג ע"ב שם קיימו התיעצות בנוגע לכדאיות של יציאה למלחמת הרשות שנועדה לצרכים כלכליים: "אמר להם דוד לכו ופשטו ידיכם בגדוד. מיד יועצים באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ושואלין באורים ותומים." ובאר בתוספות רא"ש שם שהסנהדרין היו "בעלי עצה וגבורה". ואמנם רש"י שם כתב שנמלכו בסנהדרין "כדי שיתפללו עליהם", אך נראה שגם לשיטתו לא היתה כאן רק הודעה לסנהדרין שיתפללו אלא התייעצות עמם על מנת שיסכימו ליציאה למלחמה ואז יתפללו – כפי שעולה מהלשון "נמלכין בסנהדרין",  וכן משמע מדברי הר"י מלוניל, (סנהדרין כ ע"ב ד"ה ומוציא למלחמת הרשות.) עי"ש. וע' גם במהרש"א בחידושי אגדות סנהדרין טז ע"א שכתב: "נטלו עצה מסנהדרין איך יתנהגו במלחמה ע"פ התורה בכמה דברים במלחמה" וצ"ע האם מדובר בעניינים הלכתיים מובהקים בלבד.

פסחים נ"ו : "ת"ר ששה דברים עשה חזקיה המלך וכו' כתת נחש הנחושת והודו לו, גנז ספר רפואות והודו לו וכו'. על שלשה לא הודו לו : קיצץ דלתות של היכל ושיגרן למלך אשור ולא הודו לו, סתם מי גיחון העליון ולא הודו לו" – הרי שחכמים עסקו גם בשאלות שאינן הלכתיות. והרחיב בזה מו"ר הגר"א שפירא זצ"ל, בביטאון מורשה ט, תשל"ה. עי"ש.

[3] נראה שמטעם זה התייעצו עם אחיתופל כמתואר במסכת ברכות שם. ועי"ש ברש"י שבאר שמטרת ההתייעצות היתה לדעת " איזה הדרך ילכו, והיאך יציבו מצב ומשחית, וטכסיסי מארב מלחמה". אחיתופל היה יועץ ולא שר צבא ועל כן ברור שהייעוץ שנתן לא נבע ממומחיות צבאית אלא משכל ישר. ואחיתופל היה גדול בתורה (ירושלמי סנהדרין פרק י הלכה ב). ראה מאמרו של מו"ר הגר"א שפירא זצ"ל דעת תורה, תחומין ח עמ' 363. אכן אין מכאן ראיה שלא יתכן בעל שכל ישר שאינו גדול בתורה, אם כי מתוך שהתייעצו גם עם הסנהדרין, כמובא בהערה הקודמת, עולה שיש חשיבות בקבלת עצה של תלמיד חכם גדול בתורה. ע' בדברי ר' צדוק הכהן מלובלין (דובר צדק עמוד כט): "יועצים באחיתופל שכל אנושי ודעת בני אדם… ונמלכים בעצת תורה". וראה דברי הגר"א שפירא בביטאון מוריה שם שמביא מספר תפארת שלמה לצדיק מרדומסק שכל דבר צריך לבדקו קודם כל בשכל הישר ורק אחרי שהשכל הישר קובע שהדבר מתקבל רק אז שואלים באורים ותומים.

[4] אלא אם כן הרב בקיא בענייני העסקים בעצמו. במקרה זה ההתייעצות עמו אינה מחמת היותו רב אלא מחמת היותו איש עסקים בהווה או בעבר. אם הרב אינו בקיא – אסור לו להשיב על שאלות אלו, כפי שנאמר במסכת אבות פרק ה משנה ז שאחד הדברים המאפיינים את החכם היא היכולת לומר "לא שמעתי" על מה שלא שמע ואינו בקיא בו. וראה גם במסכת נדה דף כב ע"ב שחכמים שנשאלו שאלה הדורשת ידע רפואי הפנו אותה לרופאים.

וראה בספר חישוקי חמד לרב זילברשטיין שליט"א, מסכת ברכות דף ג ע"ב שהביא בשם הגאון הצדיק ר' אליהו דושניצר זצ"ל בספרו נחלת אליהו אות ב עמוד ד, שלמד מהסוגיא בברכות שם שזוהי הוראה לרבים בעסק המשא ומתן. שראשית דבר יש להוועץ עם מומחה הבקי בטיב משא ומתן זה, האם העסקא כדאית ותצליח. וכששומעים שיש נתונים טובים לעסק שיצליח, יש לפנות אח"כ לתלמיד חכם בדומה לאביתר ראש הסנהדרין חכם, לשאול אותו אם אין חשש איסור בעסק. והשלב השלישי הוא להתפלל ולבקש מהשי"ת שהעסק יצליח.

[5]: ראה דבריו של מו"ר הגר"א שפירא בביטאון מוריה שם: "באמת אין שום בעיה מעשית בעוה"ז שאין לה פתרון או הארה מתוך דברי התורה. בשם הגר"ח מולוז'ין מקובל שאם יהודי מסתפק אם לקנות יער ליד וילנה הרי הפתרון נמצא בתורה אלא היכן העיניים הקדושות שימצאו זאת?" וראה גם בקישור הבא: http://www.chabad.info/newvideo/video.php?id=2606

[6] מסכת מועד קטן דף ט ע"א ובמאירי שם כתב: "לעולם תהא ברכת תלמיד חכם חביבה לו לאדם וישתדל בכל כחו שיברכהו". משנה ברורה סימן קי ס"ק כח: "נוהגין לטול רשות מהגדולים ומתברכים כשהולכים בדרך".

[7] כאשר ניתנת תרומה למוסד או לארגון שתחת חסותו של הרב יש להבחין בין מצב בו לרב יש מכך טובת הנאה אישית, כגון שמדובר בתרומה גדולה שבלעדיה המוסד או הארגון אינם יכולים להתקיים, או שמחמת התרומה גדלה הכנסתו האישית של הרב, לבין מצב בו אין לרב טובת הנאה אישית מהתרומה שאז התרומה אינה פוגמת ביכולת ההכרעה שלו. פד"ר חלק ח עמ' 240.

[8] ראה יבמות צח ע"א "כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא…" וברש"י שם. שו"ע יו"ד סימן רמב סעיף לו ברמ"א.

[9] כפי ששנינו במסכת חולין מד ע"ב "טימא וטיהר, אסר והתיר… כולן רשאין ליקח, אבל אמרו חכמים: הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו".