טוען...
אדם אמיד מאוד, מן הראוי שיפריש חומש (20%) מרווחיו או מהכנסתו לצדקה. השיעור המקובל לרוב האנשים הוא נתינת מעשר (10%) לצדקה. אדם שאין ביכולתו הכלכלית להפריש מעשר מצווה ליתן צדקה לפי יכולתו, כאמור להלן.
אסור לאדם להפריש יותר מ20% מרכושו לצדקה, מלבד מאשר בחריגים מסויימים כגון בצדקה שנותן האדם סמוך למותו בצוואתו, או במצב של פיקוח נפש של העני, ובלבד שהדבר לא יוביל לסיכון חייו של הנותן.
בדורותינו רובה המוחלט של האוכלוסיה חי בתנאים גשמיים משופרים לאין ערוך מאלו של גדולי העשירים בעבר ועל כן יש מקום להתיר לעיתים גם נתינה של יותר מ 20%, ויש לבחון כל מקרה לגופו על-פי מצבו הכלכלי המדוייק של נותן הצדקה.
מותר לאדם שאיננו שרוי בחובות והוא מפרנס את משפחתו מעבודתו ללא קושי ואף יש ביכולתו לחסוך, ליתן לצדקה מעט יותר מחומש.
גם אדם עני חייב לתת צדקה, בשיעור של שלישית השקל בשנה, סכום הנקבע לפי שער הכסף בשוק העולמי (סכום זה נמצא באתר). אמנם, עני מרוד, שנתינת שלישית השקל לשנה תסכן את חייו, פטור לגמרי מנתינת צדקה. עני הפטור ממתן צדקה פטור גם מהפרשתה, ואין שום תועלת בהפרשת צדקה ונתינתה לעצמו.
אדם שידו משגת לתת יותר משלישית השקל, אך לא מעשר, חייב לתת צדקה כפי יכולתו.
נתינת צדקה של אדם שרובצים עליו חובות
אדם שהכנסתו עולה על הוצאות מחייתו הבסיסיים אך רובצים עליו חובות כספיים, אסור לו לתת צדקה מעבר לשלישית השקל בשנה. אולם, מותר (ומצווה) לתת צדקה כאשר מדובר בחוב "מסודר", בעל תשלומים קבועים לפרעון (כגון הלוואת משכנתא).
אסור לקבל צדקה או תרומה כלשהי מגוי הנותן צדקה או תרומה כלשהי כחלק מ-"מצוות" או "אמונות" דתו הכוזבת, וקל וחומר כאשר מטרת הנתינה הנה להעביר יהודים על דתם, ח"ו, בין במישרין בין בעקיפין, בין בטווח זמן קצר ובין בטווח זמן ארוך.
כאשר נתינת הצדקה של הגוי אינה חלק ממצוות דתו ואמונתו, ניתן במצבים מסויימים לקבלה – והדבר תלוי במטרת התרומה ובמצבו של המקבל..
בדורותינו, יש להורות כי ההחלטות בדבר נתינת צדקה תתקבלנה בהסכמה בין הבעל והאשה, ולכן אל לה לאשה לתת צדקה בסכום מרובה ללא הסכמת בעלה, ואל לו לבעל לתת צדקה בסכום מרובה ללא הסכמת אשתו.
מותר לקבל מקטן (מתחת לגיל מצוות) צדקה בסכום מועט (לפי מצבה הכלכלי של משפחתו).
נדרי צדקה של "מופלא הסמוך איש" (בן מעל גיל 12 שנים ובת מעל גיל 11 שנים) הם ברי-תוקף, אם יש לילד כסף משלו.
נערים ונערות (מעל גיל מצוות) הסמוכים על שולחן אביהם- אם יש להם כסף שהוא שלהם בפועל הם אכן מפרישים ממנו צדקה, ואילו נערים ונערות שמקבלים כספים מהוריהם, אינם נותנים ממנו צדקה אלא ברשות ההורים.
אין לשלם את שכרו של עובד עני מכספי צדקה, וכן אין לשלם לבעל מלאכה עני מכספי צדקה. אולם, מותר להוסיף על התשלום המקובל בשוק העבודה עבור עבודה זו, ולשלם את התוספת מכספי צדקה.
מותר לנותן הצדקה לקבל מתנה ממקבל הצדקה. יתר על כן, מותר לאדם לתת צדקה כאשר הוא יודע מראש שנותן הצדקה ייתן לו מתנה. דבר זה יהיה מותר רק אם נותן הצדקה יודע שהוא היה נותן צדקה בשיעור זה למקבל צדקה זה גם בלי קבלת המתנה. אם נותן הצדקה יודע שהמתנה השפיעה על שיעור הצדקה או על בחירת זהות מקבל הצדקה, תיחשב התרומה כצדקה רק עד הסכום אותו היה נותן אדם זה לצדקה ללא המתנה.
נחלקו גדולי הפוסקים בדורינו בשאלת היתר השימוש בכספי צדקה לשם קניית כרטיסי השתתפות בהגרלה שמארגן מוסד לצדקה, כאשר כל הכנסות ההגרלה מיועדות לצדקה. לפיכך, מן הראוי שלא להשתמש בכספי צדקה למטרה זו, אבל מי שמשתמש לשם כך בכספי צדקה יש לו על מי לסמוך.
אסור להשתמש בכספי צדקה כדי לתרום לקרן התנדבותית לערבות הדדית למקרה אסון. אולם, מותר שימוש במעשר כספים למטרה זו, בתנאי שאם הנותן יזדקק, ח"ו, לשירותי הקרן, ייתן הנותן את הכסף שתרם בזמנו לקרן זו, לצדקה.
טובת הנאה לא-כספית ממתן הצדקה
מותר לתת צדקה, כאשר הנותן מתכוון לקיים את מצוות צדקה, אך גם לקבל כבוד בעקבות נתינת הצדקה. אולם, אין לתת צדקה אך ורק ממניעים של כבוד. מקבל הצדקה (או התרומה) רשאי לפרסם את שמו של הנותן ולכבדו.
מן הראוי לתת צדקה לשם המצווה, ולא על מנת לקבל שכר כלשהו מהקב"ה. עם זאת, מותר לתת צדקה על מנת לקבל שכר מהקב"ה, אך אין להתנות את הצדקה בקבלת השכר.
אסור לנסות את הקב"ה ביחס לקבלת שכר (שאיננו עושר) בגין נתינת צדקה (גם במסגרת גדרי מעשר כספים). יש להסתייג נחרצות מהתליית הצדקה בישועה כלשהי, בייחוד כשהתלייה זו באה מצדו של מקבל הצדקה, כאמצעי לשכנע את הנותן ליתן צדקה דווקא למקבל צדקה זה.
מצוות הצדקה חלה רק על נתינת צדקה לעני. מתן סיוע כספי למי שאיננו עני איננו צדקה.
ההגדרה ההלכתית של "עני" היא מי שאין לו אפשרות כלכלית לפרנס את עצמו ואת משפחתו בצורה בסיסית. המבחן המעשי להגדרה זו הוא היעדר אפשרות כלכלית לשלם. עני הוא יהודי שאין ביכולתו הכלכלית לממן עבורו ועבור משפחתו חפצים ו/או מוצרים שרוב מוחלט של האוכלוסייה (מעל 98%) בנקודת הזמן הנוכחית אינו יכול להסתדר בלעדיו.
גם אדם המצוי בקשיים כלכליים זמניים, שלא באשמתו או ברשלנותו, ובשל כך הוא עונה זמנית על הגדרת "עני" הנ"ל, מוגדר כעני.
אין ליתן לאדם צדקה אם יש ברשותו רכוש או נכסים אותם ניתן לממש בכסף, אלא עליו לממש את הנכסים לצורך פרנסתו. אולם, אם מדובר בהפסד משווי הקרן, אין העני חייב לממש את הנכסים, וניתן לתת לו צדקה.
אדם המסוגל לעבוד ואינו עובד יידחה בקבלת כספי צדקה מול עניים שאינם מסוגלים לעבוד. זאת, גם אם העבודה המוצעת לו איננה הולמת את הכשרתו המקצועית ואת כישוריו.
הורה חייב לפרנס את ילדיו הקטנים מגיל 6 (אך לא במותרות), וחיוב זה איננו נכלל במצוות הצדקה, אלא הוא חיוב הקודם לכל צדקה. הורה חייב לפרנס את ילדיו מגיל 6 עד גיל מצוות (12 לבת ו- 13 לבן) בפרנסה בסיסית המקובלת בציבור אליו הוא משתייך, וחיוב זה קודם לצדקה. בדורות האחרונים, גם מעל גיל מצוות ועד גיל 21 ממשיכה חובה זו.
הורה מקיים את מצוות הצדקה אם הוא תומך בבנו או בחתנו (הנשוי לבתו) הלומדים תורה בישיבה או בכולל אברכים. צדקה זו קודמת לצדקות אחרות (מלבד פקוח נפש).
אין לתת צדקה לאדם שאיבד את ממונו בכוונה, על מנת לקבל צדקה. אולם, מותר ומצווה לתת צדקה לאדם שהפסיד את כספו בשל טעויות בשיקול הדעת.
אסור ליתן צדקה לאדם שיש חשש סביר מאוד שהוא עלול להשתמש בכספי הסיוע לצורך עבירה.
אסור ליתן צדקה לאדם שיש חשש סביר מאוד שהוא עלול להשתמש בכספי הסיוע למטרות מזיקות, כגון סיגריות, סמים, משקאות אלכוהוליים, הימורים וכדו'.
מצוות הצדקה איננה מתקיימת בנתינת כספים לרמאי, כלומר למי שמציג את עצמו, בכל דרך שהיא, כעני, כשבאמת אין הוא מוגדר כעני על-פי ההלכה. לפיכך, מומלץ מאוד שנותן הצדקה יבדוק כי מקבל הצדקה הוא אכן עני, בטרם ייתן לו צדקה.
עני הדופק על דלתות הבתים ואוסף צדקה מוגדר בהלכה "עני המחזר על הפתחים". על-פי ההלכה, חובה לתת לעני זה פרוטה (אגורות בודדות. הסכום מדוייק מתעדכן באתר מכון כת"ר מדי יום).
מצוות הצדקה נועדה בעיקרה לסיפוק צרכיו הבסיסיים של העני- פיקוח נפש, מזון, לבוש, קורת גג וכדו'. כמו כן, כוללת מצוות הצדקה גם את סיפוק צרכיו של העני במצוות- תפילין, ציצית צרכי שבת וכו'.
עני (על-פי הגדרתו ההלכתית הנ"ל) אינו רשאי ליטול צדקה עבור מותרות, ונותן הצדקה איננו מקיים את מצוות הצדקה בנתינה עבור מותרות.
מצוות הצדקה איננה יוצרת זכות תביעה ממונית של העני כלפי יהודי כלשהו. מי שאיננו נותן צדקה עובר עבירה בין אדם למקום, אך אין כאן דיון ממוני מול העני.
עני רשאי ליטול צדקה בשביל חתונת ילדיו (או חתונת עצמו), על מנת לממן חתונה ברמה בסיסית (ללא מותרות).
עני רשאי ליטול צדקה על מנת לממן טיפול רפואי הכרחי עבור ועבור בני משפחתו. אם מדובר בסכנת חיים, צדקה זו קודמת מבחינת נותן הצדקה לשאר יעדי הצדקה. זאת, כמובן, כאשר מדובר בטיפולים רפואיים יעילים, לפי הבנתו של נותן הצדקה. כאשר נותן הצדקה סבור כי הטיפול הרפואי עבורו נערכת המגבית אינו יעיל או שהוא סבור כי טיפול רפואי אחר, זול יותר, יהיה יעיל יותר, אין הוא מחוייב לתרום כלל.
עני רשאי ליטול צדקה כדי לפרוע חובות הרובצים עליו. אמנם, עליו להודיע זאת לנותן הצדקה לפני נתינת הצדקה.
קיימות שיטות שונות לגבי רמת החיוב במעשר כספים. השיטה המקובלת יותר להלכה היא שמדובר במנהג טוב, שראוי מאוד לנהוג בו, והנוהג בו מחויב בו מדין נדר.
מעשר כספים מחושב מהרווח, דהיינו הכנסותיו של האדם בניכוי הוצאות עסקיות והוצאות אישיות בסיסיות, לאדם ולבני ביתו. (מחשבון מפורט לחישוב מעשר כספים נמצא באתר מכון כת"ר).
לצורך חישוב מעשר כספים, "הכנסות" הן כל תקבול כספי שמתקבל אצל האדם, הן כמשכורת הן כתשלום עבור עבודה או מכירת מוצר, הן רווח ממכירת נכס, והן מתנה כספית. המנהג הרווח הוא שמתנה בעין (חפץ או נכס) איננה נחשבת כהכנסה ואין צורך להפריש מעשר כספים כנגד שוויה.
אדם המצוי בחובות העומדים לפרעון בזמן הקרוב, איננו צריך לרשום את הכנסותיו כדי להפריש מהם מעשר כספים אחרי פרעון חובותיו. עם זאת, מידת חסידות לנהוג כן.
המטרה המרכזית של מעשר כספים היא צדקה לעניים. קיימת עדיפות לתת מעשר כספים לתלמידי חכמים עניים.
שימוש במעשר כספים לשאר מצוות מותר רק בהתקיים התנאים המצטברים הבאים: 1) הנותן התנה כן במפורש כאשר התחיל במנהג הפרשת מעשר כספים. 2) הנותן איננו אדם אמיד ביותר, שיכול להפריש מעשר כספים לצדקה ובנוסף להוציא מעשר נוסף על מצוות אחרות. 3) מדובר ביעד שהוא מצווה ולא בדבר הרשות (אפילו אם מדובר במטרה חיובית, כגון הצלת מיני צומח או מיני חי הנתונים בסכנה). 4) לנותן אין הנאה אישית מיעד המעשר (כגון: תרומה לבית הכנסת בו הוא מתפלל או למוסד חינוכי בו לומד כעת אחד מילדיו). 5) לא מדובר על מצווה המוטלת על הנותן כחובה מן הדין (כגון תפילין, ציצית, צרכי שבת) או כמנהג רווח (כגון זכר למחצית השקל).
מותר לתת מעשר כספים לקרובי משפחה עניים, ואף יש להם עדיפות על פני עניים אחרים, מלבד תלמידי חכמים עניים שקודמים להם.
חיובו של אדם במצוות המוטלות עליו כחובה קודם לנתינת צדקה (ובוודאי שלהפרשת מעשר כספים), מלבד סכום מינימום של שלישית השקל, כאמור לעיל. אולם, צדקה קודמת להידור מצווה מיוחד (למשל: מי שידו משגת לקנות ארבעת המינים כשרים לכל השיטות וליתן צדקה, ראוי שינהג כן, ולא שיקנה ארבעת המינים יקרים במיוחד וימעט בצדקה).
ההנחיות ההלכתיות של קביעת סדרי עדיפויות למתן צדקה בנויות על שקלול של המשתנים הבאים, לפי הסדר הבא: 1) קדימות מקומית (קרבת הנותן לעני, כמפורט בסעיף הבא). 2) קדימות התלויה באופי הצרכים השונים (צרכים חיוניים קודמים לצרכים לא חיוניים, צרכים חשובים קודמים לצרכים חשובים פחות, צרכים דחופים קודמים לצרכים לא דחופים). 3) קדימות התלויה בסיכויי ההצלחה וסיכוני הכישלון (בתוך הדיון בין נצרכים שונים באותה רמת צורך). 4) קדימות רבים למעטים. 5) קדימות התלויה בסדר פנייתם של העניים לקבלת צדקה.
בתוך מדרג העדיפויות האמור, יש עדיפות הלכתית למעגלים הקרובים לאדם, כך שכאשר מדובר על רמת עדיפות זהה של יעדים, יש עדיפות לקרובים. עניים שהם קרובי משפחה ממדרגה ראשונה (שאינם סמוכים על שולחנו של הנותן) קודמים לעניים שהם קרובי משפחה מדרגה שניה, וכו'. שכנים עניים של הנותן קודמים לעניים שאינם שכנים. עניים שהם בני קהילתו של הנותן קודמים לעניים שהם בני קהילה אחרת.
לא ייתן אדם את כל כספי הצדקה שלו לעני אחד. אולם, אם העני הוא אביו של הנותן, מותר (ומצווה) על הנותן לתת לו את כל כספי הצדקה.
אדם הרגיל לתת את כספי הצדקה לעניים מסויימים, רשאי לשנות את יעדי הצדקה שלו לעניים אחאים, אם הם קודמים להם בסדרי העדיפויות והקדימויות ההלכתיים. אולם, אין הוא רשאי להפסיק לתת להם צדקה בפתאומיות, אלא עליו לבצע שינוי זה בהדרגה.
אדם הנותן סכום גדול לצדקה, עדיף שייתן אותו לעני אחד, כך שתהיה תועלת ממשית למקבל. אם מדובר בסכום שלא די בו להועיל למקבל אחד, או שקבלת סכום כסף גדול תזיק למקבל, עדיף לפזר את הצדקה לעניים רבים.
בימינו עדיף בדרך כלל לתת כסף לצדקה, ולא חפצים בעין, כי הדבר מועיל יותר לעניים. במקרה בו דווקא נתינת נכס או חפץ תועיל לעני יותר, עדיף לעשות כן.
בימינו לא ניתן לכפות על יהודי פרטי לקיים מצוות, ולכן אין גם אפשרות לכפות על מתן צדקה.
נדר לתת כסף לצדקה הוא נדר מצווה, ולכן אין להתירו אלא במקרה הצורך. הפוסקים יעצו לא לידור כלל נדרי צדקה, כדי להימנע מתקלות וכשלים, אלא לתת צדקה בלי נדר הקודם לה.
לנותן הצדקה יש שיקול דעת מוחלט לאיזה עני לתת צדקה (בכפוף לסדרי הקדימויות, כאמור לעיל).
כסף שנאסף למטרת צדקה מסויימת, אין לשנותו למטרת צדקה אחרת (כגון מהכנסת כלה לפירעון חובות של עני). כמו כן, כסף שנאסף עבור עני מסויים, אין לשנותו לעני אחר.
אולם, כסף שנאסף על דעת תלמיד חכם, כגון ארגון צדקה העומד תחת פיקוחו של פוסק הלכה, ניתן לשנותו בהתאם לשיקול דעתו של הת"ח הממונה. מצב זה מצוי בארגוני צדקה רבים בציבור החרדי ובארגוני צדקה מסויימים בציבור הדתי-לאומי.
כסף שנאסף למטרת צדקה מסויימת, ואין הוא נצרך למטרה זו (בין מפני שהמטרה כבר התממשה בהצלחה בחלק מהכספים שנאספו, בין מפני שכעת אין צורך במטרה זו, כגון חולה שנפטר ח"ו, ובין מפני שנמצא מענה אחר לצורך שבגינו נאסף הכסף), יש להשתמש בו למטרות דומות.
אולם, אם הצדקה נאספה על דעת תלמיד חכם, כאמור בסעיף הקודם, ניתן להשתמש ביתרת הכספים בהתאם לשיקול דעתו של הת"ח הממונה.
קופת צדקה של מוסד או של ארגון נחשבת כרכוש בעל הקופה, ולכן כסף המוכנס לתוכה שייך למקבל ולא לנותן. עם זאת, מותר לנותן לפרוט כסף מהקופה, בתנאי שהוא יכניס לתוכה תחילה את הסכום אותו הוא עתיד לפרוט.
קיימים מנהגים וסגולות שונות של נתינת צדקה, וכל אדם יעשה בזה כמנהגו.
מן הראוי לתת צדקה לפני תפילה.
אדם העוסק בתפילה או בלימוד תורה פטור באותה עת ממתן צדקה.
מכיוון שבדורותינו רובם המכריע של היהודים בארץ אינם חקלאים, מתנות העניים החקלאיות (לקט, שכחה, פאה ומעשר עני) אינן שכיחות. בנוסף, העלייה הכללית ברמת החיים הגשמית בדורות האחרונים, כנ"ל, הובילה לכך שאין העניים מגיעים לקחת מתנות עניים אלו. לפיכך, בימינו אין מניחים מתנות עניים בשדה. אולם, מעשר עני, אותו מחלק בעל הבית בעצמו, אכן יש ליתנו (או את תמורתו) לעניים.
בצוואה התקפה לפי ההלכה ניתן ורצוי לכלול סעיף המחלק חלק מהעזבון לצדקה.
אדם שציוה בחייו לתת צדקה אחרי פטירתו מעזבונו, והפקיד כסף זה בידי נאמן בחייו, מצווה על יורשיו לעסוק כרצונו.
כוונת נותן הצדקה צריכה להיות כפולה- לשם קיום מצוות צדקה ולטובת העני.
הדרך הראויה ביותר מבחינה הלכתית היא שאדם המתרים לצדקה (אם אין הוא עושה זאת בהתנדבות לשם המצוה) יקבל משכורת קבועה, ולא אחוזים מהתרומות. אם לא עשו כן, והמתרים כן מקבל אחוזים מהתרומות, חייב המתרים לציין עובדה זו (הן את עצם קבלת האחוזים והן חלקו בכספים) לכל תורם, לפני התרומה. ארגון הצדקה המשתמש במנגנון של תשלום למתרים כאחוזים מהתרומה, חייב לפרסם זאת בצורה בולטת.
מותר לארגון צדקה לפרסם את קיומו, מטרותיו ודרכו התורנית. מכיוון שבימינו פרסום זה הוא הכרחי לצורך גיוס תרומות, מותר להשתמש בכספי תרומות למימון הפרסומים. אולם, ארגון הצדקה חייב לפרסם בצורה בולטת את פילוח השימושים בכספי התרומות (משכורות, פרסום והחלק שמגיע בפועל לידי העניים).
אסור לשקר על מנת לקבל כספי צדקה. כספי צדקה שהתקבלו בעקבות שקר הם גזל ביד מקבל הצדקה ועליו להשיבם לנותן הצדקה.
אחת ממצוות הפורים היא נתינת מתנות לאביונים. זו נתינה לעניים, אך מכיוון שמדובר על מצווה המוטלת על האדם כחובה, לא ניתן לממן מתנות לאביונים ממעות מעשר כספים.
על-פי ההלכה, קיימת חובה על תושבי העיר לספק את צרכי העניים בשלושת הרגלים. חיוב זה מוגדר כמס, ולכן לא ניתן לשלם אותו מכספי מעשר כספים. אמנם, בדורותינו אין יכולת לכפות לשלם מיסי צדקה, כך שחיוב זה איננו מוגדר כמס, אך מכיוון שמדובר במנהג הרווח בקהילות ישראל, לא ניתן לשלם אותו מכספי מעשר כספים, אלא בתנאים המפורטים לעיל.
מנהג רוב קהילות ישראל לערוך כפרות בערב יום כיפור, על תרנגול או על כסף. אם מצבו הכלכלי של הנותן דחוק, וכספי הכפרות (או התרנגול עצמו) יגיעו לעניים, יהיה מותר לשלם זאת מכספי מעשר כספים.
המעלה הראשונה בשמונה מעלות הצדקה שמונה הרמב"ם היא נתינת פרנסה לעני, בין בדרך של העסקתו כשכיר ובין בדרך של העסקתו כקבלן. על מנת שמעלה זו תתקיים יש צורך בשני תנאים מצטברים: 1) מדובר דווקא במי שמוגדר הלכתית כעני, כמפורט לעיל. 2) העבודה נצרכת עבור המעסיק מצד עצמו (ולא רק עבור העובד).
על-פי ההלכה, בעל עסק רשאי לפטר עובדים על-פי שיקוליו העסקיים. במצב בו אין עדיפות עסקית לפיטורי עובד מסויים על פיטורי עובד אחר, עדיף לפטר עובד שאיננו עני ולא עובד עני.
קיימת עדיפות הלכתית לקנות מעני ולמכור לעני.
על-פי הכרעת ההלכה, מותר ליהודי ליטול כסף מיהודי אחר (יהודים אחרים או גוף ציבורי יהודי) על מנת לאפשר למקבל לעסוק בתורה. אם המקבל יכול לעסוק בתורה באותו היקף ובאותה רמה גם אם הוא לא יטול כסף מאחרים, מן הראוי שהוא אכן יימנע מליטול כסף.
מותר ואף ראוי לערוך הסכם בו יהודי אחד יעסוק בפרנסה, ויחלוק את רווחיו עם יהודי העוסק בתורה, ושכר לימוד התורה ייזקף גם לזכות תומך התורה.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית קונסקטורר אדיפיסינג אלית. סת אלמנקום ניסי נון ניבאה. דס איאקוליס וולופטה דיאם. וסטיבולום אט דולור, קראס אגת לקטוס וואל אאוגו
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית קונסקטורר אדיפיסינג אלית. סת אלמנקום ניסי נון ניבאה. דס איאקוליס וולופטה דיאם. וסטיבולום אט דולור, קראס אגת לקטוס וואל אאוגו
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית קונסקטורר אדיפיסינג אלית. סת אלמנקום ניסי נון ניבאה. דס איאקוליס וולופטה דיאם. וסטיבולום אט דולור, קראס אגת לקטוס וואל אאוגו
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית קונסקטורר אדיפיסינג אלית. סת אלמנקום ניסי נון ניבאה. דס איאקוליס וולופטה דיאם. וסטיבולום אט דולור, קראס אגת לקטוס וואל אאוגו
בס"ד
רישום משקיע לשטר היתר עיסקא במסלול אישי לאג"ח
לכבוד מכון כת"ר לכלכלה על פי התורה
שם פרטי:
שם משפחה:
ת.ז:
כתובת מייל: