דף הבית - ניירות עמדה - התכנית הכלכלית 2013
ניירות עמדה

התכנית הכלכלית 2013

מכון כת"ר | כ"ה אב תשע"ג
בחודשים האחרונים, עקב התגברות הזעזועים הכלכליים באירופה, ההאטה בקצב הצמיחה העולמי, והתחייבויות אותן לקחה על עצמה הממשלה בעקבות גל המחאה החברתית[1] והמציאות הבטחונית, אשר לא חושבו נכון עקב הכנת תקציב דו-שנתי, חל גידול משמעותי בגרעון של מדינת ישראל. הואיל ולהערכת נגיד בנק ישראל ומשרד האוצר המשך הגידול בגרעון היה עשוי לגרום למשבר כלכלי בסדר גודל איתו מדינת ישראל היתה מתקשה להתמודד (כדוגמת המשבר בו נמצאות חלק גדול ממדינות גוש האירו) הציע האוצר שורה של צעדים להקטנת הגרעון התקציבי[2]. חלק מהצעדים נוגעים ישירות לכיסו של האזרח, ובהם נתמקד בנייר עמדה זה. את הצעדים הללו יש לחלק להעלאות מסים ולקיצוצים בתקציב, בהם ניתן להבחין בין קיצוצים הפוגעים ישירות בכיסו של האזרח ובין קיצוצים הפוגעים בשירות אותו מקבל האזרח ממדינת ישראל.

התכנית הכלכלית החדשה - רקע כללי
בחודשים האחרונים, עקב התגברות הזעזועים הכלכליים באירופה, ההאטה בקצב הצמיחה העולמי, והתחייבויות אותן לקחה על עצמה הממשלה בעקבות גל המחאה החברתית[1] והמציאות הבטחונית, אשר לא חושבו נכון עקב הכנת תקציב  דו-שנתי, חל גידול משמעותי בגרעון של מדינת ישראל. הואיל ולהערכת נגיד בנק ישראל ומשרד האוצר המשך הגידול בגרעון היה עשוי לגרום למשבר כלכלי בסדר גודל איתו מדינת ישראל היתה מתקשה להתמודד (כדוגמת המשבר בו נמצאות חלק גדול ממדינות גוש האירו) הציע האוצר שורה של צעדים להקטנת הגרעון התקציבי[2]. חלק מהצעדים נוגעים ישירות לכיסו של האזרח, ובהם נתמקד בנייר עמדה זה. את הצעדים הללו יש לחלק להעלאות מסים ולקיצוצים בתקציב, בהם ניתן להבחין בין קיצוצים הפוגעים ישירות בכיסו של האזרח ובין קיצוצים הפוגעים בשירות אותו מקבל האזרח ממדינת ישראל.
 

צמצום הפערים חברתיים – יעד לאומי
אחת ההשלכות של מדיניות הממשלה, מעבר להשפעתה על היקף העוני היא השפעתה על הפערים בחברה בין העשירים והעניים. אין ספק שמיקומה של מדינת ישראל בראש רשימת מדינות ה OECD   בכל הנוגע לגידול בשיעורי העוני ולפערי ההכנסות[3] בחברה אינו עולה בקנה אחד עם היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית המחוייבת להוות אור לגויים בכל הנוגע לאחריות החברתית. ההלכה אמנם אינה אוסרת על אדם להיות עשיר כל עוד כספו הושג ביושר ועושה הוא צדקה כראוי לו. אולם מצב בו אנשים מסויימים מרוויחים סכומי עתק ורמת חייהם מרקיעה שחקים בעוד אנשים אחרים העובדים באותן חברות ממש מרוויחים משכורות דלות אינו צודק[4] ונביאי ישראל לאורך כל הדורות התריעו על כך[5]. בצד פעולותיה של הממשלה לשם שמירה על יציבות פיסקאלית ורווחת השכבות החלשות צריכה מדינת ישראל לפעול לשם צמצום הפערים החברתיים הללו אם באמצעות מדיניות מס המשיטה על העשירים והחברות העשירות יותר מס באופן משמעותי[6], אם באמצעות חקיקה מתאימה, ואם באמצעות חלוקה נכונה של משאבי המדינה אשר יופנו כלפי השכבות הנמוכות על חשבון המשאבים המופנים לשכבות החזקות.
 

העלאות המס בתקציב  2013-2014
גביית מסים בהלכה
מאז ומעולם נהגו בקהילות ישראל לגבות מסים[7]. בהלכה[8] קיימים שני אופנים מרכזיים לחלוקת נטל המס, כאשר העקרון המנחה בכל אופני החלוקה הוא, שהם נקבעים לפי המטרה לשמה נגבה המס, ומידת ההנאה של הנישום ממטרה זו: האחד, גביה אחידה של המס. אופן חלוקה זה הנקרא גם "מיסוי לפי נפשות" משמש עבור מטרות מהם נהנים כולם בשווה כגון חוץ ובטחון[9], השני, חלוקה הנקבעת על פי היקף רכושו ויכולתו הכלכלית של הנישום, אופן זה של חלוקה הנקרא גם "מיסוי לפי ממון" משמש עבור מטרות מהן נהנים יותר בעלי ממון, כגון בטחון פנים[10]. אופן זה משמש גם עבור מטרות סוציאליות שונות הנגזרות ממצות הצדקה בה בעלי הממון מסייעים לחסרי הממון[11]. למעשה מרבית המסים הנגבים על ידי הקהילה בעבר והמדינה המודרנית בהווה אינם נגבים לשם מטרה מוגדרת אחת אלא לשם מספר רב של מטרות מורכבות, ולכן קבעו הפוסקים שיש לאזן בין אופני הגביה[12].
 

מס ערך מוסף – מעמדו ההלכתי
בפוסקים מוזכרת גם שיטת חלוקה נוספת של המס והיא תשלום עבור צריכה[13]. נחלקו הפוסקים האם מס זה נחשב למס אחיד – "לפי נפשות" שכן העני משלם אותו עבור הוצאות למחייתו[14], או שמס זה משלב את שני עקרונות הגביה שכן העשיר בסופו של דבר צורך יותר מהעני[15]. בכל מקרה מוסכם על הפוסקים שאין להמיר מיסוי לפי ממון במיסוי לפי צריכה, למרות הנוחות הקיימת בגבייתו, בשל הפגיעה בעניים[16]. מס ערך מוסף (מע"מ) פועל אף הוא על פי אותו עקרון ומעלה את אותה הדילמה, שכן יש מקום להסתפק כיצד לראות אותו: כמס המוטל באופן שווה, הפוגע בעיקר בעניים, שכן חלקו היחסי של מס זה מכלל הכנסותיו של העני (15%) גדול יותר מחלקו היחסי של המס בהכנסות העשיר (10%)[17]. או שזהו מס המאזן בין שתי צורות הגביה שכן בפועל חמשת העשירונים העליונים צורכים יותר ומשלמים יותר מע"מ מחמשת העשירונים התחתונים (יחס של 1:2).
 

שיטות המיסוי בעולם המודרני
בעולם המערבי ובמדינת ישראל מקובלים שני סוגי מסים: מסים ישירים כדוגמת מס ההכנסה, ומסים עקיפים כדוגמת המע"מ. אם ננסה לבחון לאלו ממערכות המס ההלכתיות שייכים מסים אלו מסתבר כי המסים הישירים הנקבעים באופן דיפרנציאלי על פי רמת ההכנסה דומים יותר למיסוי לפי מצב כלכלי ("לפי ממון") ואילו המיסוי העקיף ובראשו המע"מ דומה יותר למיסוי הרוחבי ("לפי נפשות")[18]. עם זאת אין הדבר מדויק שכן את מדרגת המס הראשונה משלם עובד המרויח שכר שאינו מאפשר להחזיק משפחה מעל לקו העוני[19]. במדרגה זו עצם הטלתו של מס ההכנסה אינה מתחשבת במצבו הכלכלי של העובד המשלם כמעט כמו מי שמרויח פי שתים ויותר ממנו הנמצא במצב כלכלי טוב לאין ערוך[20].
 

הגדלת נטל המס בתקציב 2013 לאור ההלכה
מתוך הנחה שלא ניתן להתחמק מהצורך להתמודד עם הבעיה בגרעון המדינה, ומתוך הנחה שהנתח אותו נוטלת ההעלאה בנטל המס מכלל ההתמודדות עם הגרעון נתון[21], על ההלכה לבחון האם העלאת המס נעשתה באופן התואם את דרישות ההלכה. על מנת לבחון את הדברים ניתחנו את כלל העלאות המס לארבע קטגוריות: מיסוי הפוגע בעיקר בעשירים, מיסוי הפוגע בעיקר בעניים, מיסוי דיפרנציאלי לפי הכנסה ומיסוי לפי צריכה. בבדיקה התקבלו התוצאות הבאות[22]:

http://sfile.f-static.com/image/users/161209/ftp/my_files/%D7%98%D7%91%D7%9C%D7%94.png?id=12668780 

לשם המחשה נציג את התוצאות באמצעות התרשים הבא:

http://sfile.f-static.com/image/users/161209/ftp/my_files/%D7%9E%D7%99%D7%A1%D7%99%D7%9D.png?id=12668726
 

הערות על העלאות המס בהצעה תקציב המדינה
 
מיסוי לבעלי הכנסות נמוכות
כאמור לעיל המיסוי הראוי על פי ההלכה הינו מיסוי המתחלק בין מיסוי דיפרנציאלי לפי יכולת כלכלית ("מיסוי לפי ממון") ובין מיסוי רוחבי ("מיסוי לפי נפשות"). כפי שניתן לראות בתקציב המדינה המוצע מתקיים יחס  זה באופן מובהק כאשר המיסוי לפי צריכה מהווה פחות ממחצית ההעלאה במסים. אולם כפי שהערנו לעיל אין הדבר נכון ביחס למדרגת המס הראשונה, שמפרנס עיקרי הנמצא במדרגת מס זו נמצאת משפחתו מתחת לקו העוני או סמוך לו. אי לכך יש להציע כי שומת המס תיקבע לשני בני הזוג ביחד כך שלא יגבה מס ממשפחה שאחר שמיצתה את כושר ההשתכרות שלה סך הכנסותיה אינו מאפשר לה לעבור את קו העוני, אחרי תשלומי העברה[23].
 

צמצום פערים חברתיים
כאמור לעיל צמצום פערים חברתיים הינו יעד נדרש על פי היהדות. במדיניות המס הנוכחית לכן יש על כן לבצע שינויים נוספים במדיניות המס[24] על מנת שתביא לצמצום הפערים הללו, תוך שמירת האינטרסים הכלכליים של מדינת ישראל.[25]
 
דמי ביטוח לאומי לעקרות בית
בנוגע לדמי ביטוח לאומי וביטוח בריאות אשר הושתו על עקרות הבית קשה לקבוע עמדה ברורה שכן מצד אחד מס זה נועד לשם ביטוח האדם שמשלם אותו וכפי שראינו מיסוי זה בהחלט לגיטימי במסגרת ההלכה. מצד שני מס זה פוגע ישירות בעיקר משפחות העניות בהן האם עובדת בתוך ביתה בגידול וחינוך ילדיה אך אינה עובדת מחוץ לביתה ואינה מוסיפה כל מקור הכנסה. קביעת פטור לעקרות הבית נעשתה עד כה במסגרת מצות צדקה המוטלת על המדינה ואין סיבה אמיתית להפסיק מתן פטור זה המהווה נתח קטן מאד מתקציב המדינה (45 מליון ₪) אך נטל עצום על משפחות במצוקה (162 ₪ למשפחה).
 

לסיכום פרק העלאות המס
על מנת שהעלאות המס שהוצאו לתקציב 2013 תהיינה מתאימות לדרישות ההלכה יש לעמוד על הנקודות הבאות:

יש להבטיח שמדיניות המס לא תביא להגדלת הפערים החברתיים במדינה, ויש לפעול לכך שאף תביא לצמצומם של פערים אלו.

יש לקבוע כי שומת המס תיקבע לשני בני הזוג ביחד כך שלא יגבה מס ממשפחה שאחר שמיצתה את כושר ההשתכרות שלה סך הכנסותיה אינו מאפשר לה לעבור את קו העוני, אחרי תשלומי העברה.

יש לבטל את חיוב עקרות בית בביטוח בריאות וביטוח לאומי.

 
קיצוצים בתקציב המדינה
מדינת הרווחה בראי הלכה
מצות צדקה המחייבת את האדם המבוסס לעזור לאדם העני ולהעמידו על רגליו מבחינה כלכלית מוזכרת מספר פעמים בתורה[26] ונידונה רבות בהלכה[27]. חובה זו מוטלת הן על האזרח[28] אלא על הציבור כולו[29] ולענייננו על המדינה.
במסגרת חובה זו מוטל על המדינה לדאוג כי לכל אזרח יתאפשר קיום כלכלי מינימלי[30].
על פי ההלכה הטוב ביותר הוא לחלץ את הנזקק ממעגל המצוקה ולהביא אותו לעצמאות כלכלית[31] לכן על הממשלה לדאוג לשמירת האיזון התקציבי והמשך הצמיחה  על מנת לאפשר תעסוקה לכל. שאר יעדי הרווחה של הממשלה אסור שיפגעו ביעד זה ואין לעשות צעדים אשר יפגעו פגיעה ניכרת בתעסוקה. כמו כן על פי ההלכה אין חובה לסייע למי שיכול להתפרנס בכוחות עצמו ובוחר שלא לעשות זאת[32].
מבחינת אופן הסיוע קיימות שתי שיטת סיוע על פיהן עשויה להתנהל מדינה החפצה ברווחת אזרחיה. האחת, השיטה הסלקטיבית לפיה יקבל עזרה מהמדינה רק מי שבאמת זקוק לה, והשניה השיטה האוניברסלית על פיה על המדינה לספק סיוע נרחב לכלל האוכלוסיה ללא מבחני זכאות[33]. החסרון בשיטה הוא שהסיוע האוניברסלי מגיע על חשבון הסיוע שהיה ניתן לתת למי שבאמת נזקק לו. מבלי להכנס לויכוח איזו גישה עדיפה מבחינה פרקטית, ברור שההלכה במסגרת הלכות צדקה דוגלת בשיטת הסיוע הסלקטיבי לפיה יקבל עזרה רק מי שבאמת זקוק[34]. יתר על כן, למי שאינו זקוק אסור להעזר באחרים[35].
העולה מכאן כי על המדינה לדאוג כי לכל אדם תימצא עבודה בה יוכל להתפרנס וכי כל משפחה לא תגיע למצב בו תצטרך עזרה חיצונית על מנת לגמור את החודש אלא תצליח לעשות זאת בכוחות עצמה. הדבר אינו יכול להעשות רק באופן ישיר באמצעות תשלומי העברה, שכן אלו עשויים לגרום לתלות מתמשכת בקופה הציבורית, אלא בעיקר באופן עקיף באמצעות הנחה במיסוי הישיר והעקיף, הנחה במעונות יום ובתשלומים למשרד החינוך, ע"י מענקי משכנתא, ובאמצעות כל שירות אחר אותו המדינה מספקת לאזרחיה אשר ינתן למשפחה זו ללא תשלום. רק לאחר שהונחו כל רשתות הביטחון והמשפחה בכל זאת הדרדרה יעמדו שירותי הרווחה לרשותה. בסופו של דבר צריכה  כל משפחה עובדת לגמור את החודש במינימום ההכרחי.
 

הקיצוצים בתקציב 2013-2014
בסקירתנו לא נתייחס לשינויים המבניים בתוך תקציב הממשלה או בשירותים אותם מספקת הממשלה אלא רק לתקציב שמגיע בסופו של דבר לכיסו של האזרח אשר נועדו לממש באופן כזה או אחר את חובתה של המדינה לקיום מצות הצדקה.
בהצעת התקציב נעשו שינויים רבים אשר רובם עולים בקנה אחד עם דרישות ההלכה. הכיוון הכללי של התקציב אשר נועד לשמור על יציבות פיסקאלית והמנעות מצעדים פופוליסטיים על מנת למנוע עליה באבטלה עולה בקנה אחד עם דרישתה של ההלכה לדאוג למקום פרנסה לעני, והגדרתה את דאגה זו כקיום מצות צדקה באופן הטוב ביותר. כמו כן נעשו בהצעת התקציב מספר שינויים מבורכים אשר גורמים לעזרה אותה נותנת המדינה לאזרחיה להיות מכוונת טוב יותר לעניים בכלל ולעניים אשר עובדים לפרנסתם בפרט. בין הצעדים ניתן למנות את ההפחתה בשכרם של נושאי משרות שלטון[36], הקביעה כי מעונות יום ימומנו לפי מבחן הכנסה לשני בני הזוג, צהרונים ימומנו רק לעניים (שלשה אשכולות תחתונים), את הדרישה כי הנחות בארנונה, גם לאזרחים ותיקים, ינתנו לפי מבחן הכנסה, ואת הקביעה כי סיוע במשכנתאות ינתן גם כן לפי מבחן הכנסה ומיצוי כושר השתכרות.
כמו כן ביטול התמיכה בתלמידי ישיבות מחו"ל עולה בקנה אחד עם דרישת ההלכה לתמוך בראש ובראשונה בעניים המתגוררים דרך קבע במדינת ישראל[37], ובלבד שיעשה קיצוץ מקביל גם ביחס לסטודנטים מבני חו"ל הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה בארץ, שאם לא כן זהו צעד בלתי שוויוני שאסור על פי ההלכה כפי שנראה להלן.
עם זאת נעשו בתקציב מספר שינויים שאינם עולים בקנה אחד עם דרישות  ההלכה אשר יש למצוא להם חלופה אחרת במסגרת התקציב:
 

הפסקת השתתפות פרוגרסיבית בתשלומי הורים
במסגרת ההחלטות שהתקבלות בעקבות דו"ח טרכטנברג התקבלה החלטה כי הממשלה תקצה סכום של 345 מליון ₪ לשם השתתפות בהוצאות הורים לשכר לימוד. השתתפות זו נועדה להיות פרוגרסיבית, כלומר מכוונת לשכבות העניות אשר אינן יכולות לעמוד בתשלומים למוסדות החינוך. הפסקת תמיכה זו פוגעת ישירות בשכבות החלשות ועשויה לפגוע בחינוך ילדיהן ולהעמיק את העוני אצל העניים ויש לבטלה.
 

קצבת הילדים
קצבת הילדים כמו שאר תשלומי ההעברה מהווה כלי סיוע אוניברסלי בידי המדינה אשר נועד לסייע למשפחות עניות מבלי לבחון אותן במבחן הכנסה. תרומתה של קצבת הילדים למניעת העוני משמעותית ביותר[38]. בנוגע לקצבת הילדים הועלו שתי הצעות: האחת ביטול קצבת הילדים לעשירים ביותר[39], והשניה, להוריד את קיצבת הילדים באופן דרסטי[40]. משמעות ההפחתה בקיצבת הילדים היא העמקת העוני בקרב המשפחות העניות[41]. כמו כן הפחתה זו תפגע באופן קשה גם במשפחות עובדות אשר צריכות את קיצבת הילדים על מנת להחלץ מהעוני[42]. השיקול להפחתת קיצבת הילדים היא עלותה הגבוהה[43] ביחס לתרומתה להורדת תחולת העוני[44]. נקודה זו ניתנת לפתרון אם תבוטל קיצבת הילדים למשפחות שאינן צריכות קצבה זו על מנת להחלץ מהעוני אלא שעד כה לא נעשתה כל פעולת בדיקת זכאות לשם מתן קיצבת ילדים. אולם לאור הצעת האוצר לשלול קיצבת ילדים מבעלי הכנסות גבוהות ביותר דומה כי הדבר אפשרי טכנית ויש להרחיב את ביטול הקיצבה גם לבעלי הכנסות מעל הממוצע. הרווח שיתקבל מהפסקת קיצבת הילדים למשפחות אלו יאפשר להמשיך ולהעביר קיצבת ילדים למשפחות העניות.
 

ביטול השתתפות המדינה בהוצאות למעונות יום עבור סטודנטים
עד היום משרד התמ"ת השתתף בעלות מעונות יום לילדי סטודנטים. הצעת התקציב קובעת כי הסבסוד ינתן רק עד גיל 21. הצעה זו תמוהה שכן אם המדינה מעוניינת ביציאת אנשים למעגל העבודה הרי שהאפשרות לשלוח את ילדיהם למעון תומכת ביכולתם של סטודנטים נשואים לרכישת מקצוע[45].
 

הפחתת תמיכה במוסדות לימוד תורניים 
אחד העקרונות הבסיסיים בהלכה הנותנת תוקף לחוקי המדינה הוא עקרון השוויון לפיו חוק שמפלה לרעה קבוצה אחת על פני קבוצה אחרת הינו חוק בלתי שוויוני ובלתי ראוי[46]. האוצר הציע לקצץ את תמיכת המדינה במוסדות תורניים בשנת 2013 בסכום של 200 מליון ₪ ובסכום של  400 מליון ₪ בשנת 2014. קיצוץ זה דוקא למוסדות לימוד תורניים ולא למוסדות לימוד בכלל מהווה קיצוץ בלתי שוויוני ומהווה פגיעה חמורה בעקרון השוויון אותו דורשת ההלכה. במקום הפחתה זו יש להציע הפחתת תמיכה בכלל המוסדות להשכלה גבוהה במסגרתה יופחת תקציב מוסדות הלימוד התורניים באותו שעור יחסי.
 

חובת לימודי הליבה  כתנאי לתמיכה ממשלתית
שאלה זו איננה שאלה כלכלית אלא שאלה ערכית ואין זה נכון שהיא תהיה חלק מתקציב המדינה, שכן אם יש למדינה די כסף לממון את מוסדות החינוך החרדים כאשר ילמדו לימודי ליבה, יש לה גם את הכסף לממן אותם בלא שילמדו לימודי ליבה. ההנחה העומדת בתשתית הצעת התקציב לפיה העדר לימודי הליבה מונע את היציאה לשוק העבודה טעונה הוכחה שכן בשנים האחרונות אנו רואים כיצד רבים מבני הציבור החרדי המעוניינים לצאת לשוק העבודה מצליחים להשתלב בו היטב בתפקידים שונים אחרי השלמת השכלה והכשרה מתאימה בפרק זמן קצר גם בלא שלמדו לימודי ליבה בגיל החינוך היסודי. נושא זה אמור להבחן במשרד החינוך בכלים מקצועיים ללא משוא פנים להלכי רוח משתנים וללא דעות קדומות.
נוסיף ונאמר כי הכנסת נושא זה לתוך מסגרת התקציב מעלה יותר מחשד כי הקיצוצים בתקציב מונעים ממניעים שאינם כלכליים טהורים ואינם נובעים רק מרצון לשמור על יציבות פיסקאלית אלא מתוך מאבק בין השקפה חילונית והשקפה חרדית[47]. מאבק זה בהחלט לגיטימי אך אין לו מקום במסגרת תקציב המדינה ועליו להעשות בזירה הציבורית[48].
 

לסיכום פרק הקיצוצים 
מרבית הקיצוצים שהוצעו בתקציב 2013-2014 עולים בקנה אחד עם סדר העדיפויות על פי ההלכה, וזאת למעט הקיצוצים הבאים:

יש להחזיר את ההשתתפות הפרוגרסיבית של המדינה בתשלומי הורים עבור משפחות נזקקות.

יש לבטל את הקיצוץ המוצע בקיצבת הילדים אותו יש להמיר בביטול מוחלט של קיצבת הילדים למשפחות המשתכרות מעל השכר הממוצע

יש לתת הנחה במעונות לסטודנטים לתואר ראשון ללא הגבלת גיל.

יש לבטל את הקיצוץ הבלתי שוויוני בתמיכה במוסדות לימוד תורניים, ובמקומו יש להציע הפחתת תמיכה רוחבית לכלל המוסדות העל תיכוניים עד להשגת הקיצוץ הנדרש.

אין להשתמש בתקציב על מנת לכפות תפישת עולם חינוכית על הציבור החרדי באמצעות התנית תמיכה תקציבית בהחלת לימודי ליב"ה ועמידה בבחינות המיצ"ב.

 

 


[1] לשם המחשה בלבד: רק ההתחייבות להחלת חינוך חינם בגני הילדים מגיל 3 (החלטת ממשלה מספר 4088 סעיף 1.ג) תעלה לקופת המדינה בשנת 2014 למעלה מ 2 מליארד ₪.

[2] בין הצעדים ניתן לראות צעדים חיוביים ביותר העולים בקנה אחד עם מגמת ההלכה להטיל על האזרח את האחריות להתפרנס בכחות עצמו, והחובה אותה מטילה על ההלכה על השלטון לדאוג לשמירה על שוק תחרותי ומאוזן.

[3] על פי דוח של ה-OECD, שיעור העניים בישראל עמד בשנת 2010 על 21% שהוא הגבוה במדינות הארגון. מבחינת אי השיוויון בין עניים לעשירים נמצאת ישראל במקום החמישי עם נתון של כ-0.37 על מדד ג'ני. מי שמקדימות את ישראל במדד הן צ'ילה, מקסיקו, טורקיה וארצות הברית, בהתאמה, בהן שיעור האי שוויון גדול יותר. הממוצע במדינות ה-OECD עומד על קצת מעל ל-0.3.

[4] ראה דברי הרב קוק אשר נאמרו בעל פה לרב שלמה זלמן שרגאי מאגודת הפועל המזרחי אשר פורסמו בעלון הנתיבה א' ניסן תרצ"ג, וכן דעת מו"ר הרב יעקב אריאל. וראה גם רש"ר הירש ויקרא פרק כה פסוק לד, ומאמרו של הרב חיים נבון, לשאלת תפישתה הכלכלית של התורה, צהר גליון יב.מאידך, ראה מאמרו של הרב עדו רכניץ, משכיל אל דל, צהר גליון יט הטוען כי "ההלכה אינה מציבה כיעד את סגירת הפערים הכלכליים באוכלוסיה"

[5] ראה עמוס עמוס (ד, א) "שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שֹׁמְרוֹן הָעֹשְׁקוֹת דַּלִּים הָרֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם הָבִיאָה וְנִשְׁתֶּה". (ו ה-ו) הַשֹּׁכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן וּסְרֻחִים עַל עַרְשׂוֹתָם וְאֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן וַעֲגָלִים מִתּוֹךְ מַרְבֵּק: הַפֹּרְטִים עַל פִּי הַנָּבֶל כְּדָוִיד חָשְׁבוּ לָהֶם כְּלֵי שִׁיר: הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף". ובירמיהו פרק כב, יג-יד "הוֹי בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק וַעֲלִיּוֹתָיו בְּלֹא מִשְׁפָּט בְּרֵעֵהוּ יַעֲבֹד חִנָּם וּפֹעֲלוֹ לֹא יִתֶּן לוֹ:  הָאֹמֵר אֶבְנֶה לִּי בֵּית מִדּוֹת וַעֲלִיּוֹת מְרֻוָּחִים וְקָרַע לוֹ חַלּוֹנָי וְסָפוּן בָּאָרֶז וּמָשׁוֹחַ בַּשָּׁשַׁר...".

[6] ראה גם ספר חסידים (מרגליות) סימן תטו: "מה שהקב"ה מספיק ונותן לעשיר עושר והוא אינו נותן לעניים ואם היה נותן לאחר היו יכולים מאה להתפרנס באים העניים וצועקים לפני המקום לזה נתת מה שהיה יכול לפרנס אלף ולא עשה עמי טובה ונפרע מן העשיר כאלו גזל עניים רבים".

[7] גביית המס נעשתה הן לצרכים פנימיים של העיר והקהילה כמבואר במסכת בבא בתרא (ז ע"ב ובשו"ע חו"מ קסג ואו"ח נג-נה), והן למימון פעולות השלטון, כפי שמפורש ברמב"ם (הל' מלכים פ"ד ה"א): "רשות יש למלך ליתן מס על העם לצרכיו, או לצורך המלחמות וקוצב לו מכס, ואסור להבריח מן המכס".

[8] בבא בתרא ז ע"ב

[9] כפי שכותב למשל תרומת הדשן (סי' שמה): "והיכא דבדעת ורצון הגייס והכרקום על עסקי נפשות דמחשבין אף לפי הנפשות, רוצה לומר אם בענין זה שהכרקום היא מחבורת לסטין רקים ופוחזים, או כגון מלך או מושל המתריס בעיר הזאת לא בשביל להחזיק במס עובד, אלא רק כדי להשחית מדינתו של אותו מושל שהוא מתנגדו ועושה בדרך נצחון ולהכעיס. כל כה"ג ודאי באים גם על עסקי נפשות וגם הורסים נותצין ושורפין לפעמים הכל כדי לקלקל, כה"ג גובין אף לפי הנפשות גם לפי מקרקעי אם יש לחוש עליהם. וכל מה שמחשבין לפי הנפשות נראה דאנשים ונשים וטף שוים בדבר, דלכולהו אית להו סכנת נפשות"

[10] כפי שעולה ממסכת בבא קמא (קטז ע"ב): "שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס לטורפה - מחשבין לפי ממון ואין מחשבין לפי נפשות". ומסיק התוס' במסכת בבא בתרא ז ע"א ד"ה לפי: "כיון דהגייס ברצונו אינו בא על הנפשות דאם לא יעמדו נגדם לא יזיק לגופם הילכך לא חשיב סכנת נפשות לפיכך אם יעמדו עליהם לסטים ונתפשרו עמהם גובין לפי ממון".  וכך פוסק הרמב"ם הלכות שכנים פ"ו ה"ו "כל הדברים שצריכין לשמירת העיר לוקחין מכל אנשי העיר".

[11] כפי שכותב הרשב"א (שו"ת הרשב"א ג' שפ ונפסק להלכה בשו"ע יו"ד רנ ה): "שאלת: עניי העיר מרובין, והמלכות ביוקר, על כן נפלה הקטטה בין העשירים. כי העשירים הגדולים אומרים: יחזרו על הפתחים, ונתן להם כלנו פת בכל יום כדי שיתפרנסו בו, כי גם העשירים הבינוניים הדין נותן שיתנו לכל העניים בכל יום פת, כמונו. והבינוניים טוענין: שאין הדין נותן כן, אלא שישבו בבתיהם, ולא יחזרו על הפתחים, כי אחינו בשרנו הם, ותהיה פרנסתם מוטלת על הצבור, ונפרע כלנו לפי העושר. תשובה: שורת הדין, כדברי העשירים הבינוניים, שהצדקה ופרנסת העניים לפי ממון הוא, וכההיא דרבא, דכפא לרב אמי ואפיק מיניה ארבע מאה זוזי לצדקה, ולפום גמלא שיחנא, ומלח ממון חסר. וכבר אמרו בפרק מציאת האשה: בנקדימון בן גוריון, שאעפ"י שהיה עושה צדקה הרבה, כי לא עביד כדבעי".

[12] "חציו לפי ממון וחציו לפי נפשות"/ כך כותב למשל הנודע ביהודה (תנינא חו"מ סי' כב) "ופשיטא שהמס הוא על שאנו שוכנים בארצותם וכמו מעות דירה והיה ראוי ליתן הכל לפי הנפשות אך אחרי שנותנים לנו ג"כ מחיה לעסוק במו"מ ולכן ראוי ליתן גם לפי ממון". כמובן שכיום אנו יושבים בארצנו והמטרות השתנו אך העקרון נשאר דומה לפיו צרכי בטחון ותשתיות ראוי היה שיהיו נגבים לפי ממון ואילו רווחה ובטחון פנים ראויים היו להגבות לפי ממון. כך מסיק גם להלכה בספר "נחלת שבעה" חלק א' סימן כז.

[13] ניתן למצוא רמזים לשיטת גביה זו כבר בתקופת המשנה בתוספתא (ב"מ י"א כ"ג) "רשאין בני העיר לומר כל מי שיראה אצל פלוני יהא נותן כך וכך וכל מי שיראה אצל מלכות יהא נותן כך וכך כל מי שתרצה או מי שתרעה פרתו בין הכרמים יהא נותן כך וכך". בעבר היה מקובל מאד מס מסוג זה אשר נגבה לפי מידת צריכת הבשר עבור מטרות שונות של הקהילה ('הג'בילה'). היו קהילות שגילו עניין במעבר לשיטת מיסוי זו שכן הגביה המרוכזת מבעל האטליז היתה נוחה הרבה יותר ופטרה מן הצורך להחזיק מערכת שומא וגביה.

[14] "משא חיים" לרבי חיים פלאג'י

[15] ר' משה טייטלבוים ז"ל בספרו "השיב משה" חו"מ סימן צד

[16] כפי שכותב החתם סופר (חו"מ סימן קיז) ביחס למקרה שהיה: "חמש שנים הסכימו שלא להטיל מס על אוכלי בשר אלא להעריך כל א' הערכתו וכדין וכהלכה, ועתה נתחלקו לצדדין יותר מחצי מנין ובהם רוב בנין רוצים להסיר מעל שכמם משא ההערכה ולהטיל על הבשר וחצי האחר ממאנים מטעם שעי"ז יפסידו להפחותי ערך והם רוב אוכלי בשר וירוויחו העשירים, פשיטא דדינא הוא להעריך אותו חלק מס שעפ"י ממון יעריכו עפ"י עשרו ומשאו ומתנו של ב"א לא על המאכלים ומשקים אעפ"י שמאז הי' נוהגי' כן אז הי' בהסכמת כולם והי' יכולי' להסיע לעבור על דין תורה אבל עכשיו שחזרו לדין תורה שוב א' יכול לעכב"

[17] הנתונים מתבססים על נתוני משרד האוצר (מינהל הכנסות המדינה דו"ח שנתי 2009-2010).

[18] יש להעיר כי שני צדדי המשוואה אינם מדוייקים: מצד אחד מס הכנסה אינו מהווה ממש מיסוי לפי ממון שכן המיסוי לפי ממון נקבע לפי שווי נכסיו של הנישום, המקביל למס רכוש, ואילו מס ההכנסה נקבע לפי הכנסתו של האדם. פער זה יכול לבוא לידי ביטוי במקרה בו אדם אב למשפחה ברוכת ילדים יעבוד קשה למחייתו וירויח 10000 ₪ בחודש, סכום איתו יתקשה לגמור את החודש וכל שכן שלא יוכל לקנות איתו דירה, והוא ישלם מס כמו זוג צעיר בנים להורים עשירים הגרים בדירה משלהם ומרוויחים סכום דומה. אעפ"כ נראה כי בדרך כלל גובה ההכנסה משקף את מצבה הכלכלי של המשפחה, ולפיכך דומה מס ההכנסה למס "לפי ממון" המוכר מספרות הפוסקים, וכך אמר לנו הרב יעקב אריאל. אולם מן הצד השני גם המע"מ אינו ממש מיסוי לפי נפשות שכן כאמור לעיל העשירים משלמים הרבה יותר מע"מ מהעניים. אי לכך ניתן לומר באופן גס כי העיוותים הללו מקזזים זה את זה ואם איננו יכולים לדבר ממש על מיסוי לפי ממון ומיסוי לפי נפשות אנחנו יכולים להמציא אולי מושג חדש מיסוי תואם ממון ומיסוי תואם נפשות.

[19] על מנת להחזיק משפחה עם 3 ילדים בקו העוני צריכה המשפחה להגיע להכנסה נטו של 7502 ₪ (ע"פ דו"ח העוני 2011). במדרגת המס הראשונה נכנסים אנשים אשר הכנסתם השנתית ברוטו היא 63360 ₪, כלומר הכנסתם החודשית ברוטו היא 5280 ₪. הורדת 11.5% מס הכנסה מעובד זה תוריד מהכנסתו 607 ₪. בט"ל וביטוח בריאות בשעור 3.5% יורידו מהכנסתו 185 ₪ נוספים ותשאר בידיו הכנסה נטו של 4488 ₪ (בלי כל הפרשות סוציאליות). מיצוי כושר השתכרות של משפחה זו דהיינו יציאתה לעבודה של אם המשפחה בשכר מינימום בחצי משרה תכניס למשפחה זו 2150 ₪ ברוטו שהם 2075 ₪ נטו. משפחה זו תרויח 6563 ₪ נטו. אחרי קיצוץ קצבת הילדים תוסיף זו למשפחה 435 ₪ בלבד. משפחה זו תגיע לסכום של 6998 ₪ הכנסה נטו אחרי תשלומי העברה בעוד כאמור על מנת להגיע לקו העוני חייבת היא להשיג 7502 ₪ נטו.

[20] לשם ההמחשה: מי שמרויח 5280 ₪ בחודש ישלם 11.5% מס ומי שמרויח עד 14000 ₪ בחודש ישלם 15.5% מס. הפער במיסוי קטן יחסית בעוד הראשון נחשב לעני בעוד האחרון נמצא גבוה מעל קו העוני.

[21] שכן ניתן להציע קיצוצים והתייעלויות נוספות ולהעלות פחות את נטל המס.

[22] הנתונים מתבססים על הצעת התקציב של האוצר לשנת 2013-2014 כפי שפורסמה בחודש אייר באתר משרד האוצר. הסכומים במליוני ₪ (מלש"ח)

[23] את המיסוי יש לקבוע לפי הטבלה הבאה:

מספר ילדים

קו העוני (הכנסה נטו מינימלית אחרי תשלומי העברה)

קיצבת ילדים

הכנסה משותפת מינימלית נטו

מדרגת מס ראשונה (11.5%)

0

4001

0

4001

5280 לאדם (ללא שינוי)

1

5301

145

5156

5280 לאדם (ללא שינוי)

2

6401

290

6111

5280 לאדם (ללא שינוי)

3

7502

435

7067

8127 לזוג

4

8502

580

7922

9110 לזוג

5

9502

725

8777

10093 לזוג

6

10402

870

9532

10961 לזוג

 

 

 

[24] כגון הנהגת מע"מ דיפררנציאלי כנהוג במדינות מפותחות רבות. יש לציין כי בשנת 2008 הסתכם נטל המס הישיר בישראל בכ 17.5% מהתמ"ג, לעומת כ 22.3% מהתמ"ג בממוצע במדינות  ה OECD. מאידך, נטל המיסוי העקיף בישראל גבוה בהשוואה למדינות ה  OECD ועמד באותה שנה  על כ 16.2% מהתמ"גלעומת 10.2% מהתמ"ג במדינות ה OECD.  (הנתונים על פי הדו"ח השנתי של מינהל הכנסות המדינה 2009 – 2010 פרק כ- השוואות בינלאומיות. מצב זה עלול לגרום להגדלת אי השיוויון לעומת מדינת ה OECD שהרי מיסוי עקיף בשיעור גבוה פוגע יותר בשכבות החלשות – ראה מחקרה של אילנית בר מהמחלקה לפיקוח תקציבי במרכז המחקר והמידע של הכנסת פורסם י"ב באב, תשע"ב.

[25] כפי שכבר כתבנו בעבר, שמירה על יציבות פיסקלית של המדינה שקולה לפיקוח נפש, ועל כן יש מקום להחיל עליה את דבריו של החפץ חיים בספר אהבת חסד חלק ב פרק כ סעיף ב. וראה גם מאמרו של הרב שלמה אבינר,מותרותיך אינם קודמים לחיי חברך, צהר גליון יט.

[26] ראה למשל דברים פרק טו, ז-ח "כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן:  כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ".

[27] רמב"ם הלכות מתנות עניים ושולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה.

[28] כך כותב רמב"ם (בספק המצוות מצות עשה קצה וראו עוד: שם, מצות עשה קכ-קכד; שם, קל): שצוונו לעשות צדקה ולחזק החלשים ולהרחיב עליהם... וכתב עוד במצות לא תעשה רלב (וראו עוד: שם, לא תעשה רי-ריד): שהזהירנו שלא למנוע צדקה והרחבה מהאביונים מאחינו אחר שנדע חולשת ענינם ויכלתנו להחזיק בהם... וזה אזהרה מלקנות מדת הכילות והאכזריות שתמנע מעשות הראוי".

[29] כפי שפוסק הרמב"ם (הלכות מתנות עניים פרק ט הלכות א, ג): "כל עיר שיש בה ישראל חייבין להעמיד מהם גבאי צדקה אנשים ידועים ונאמנים שיהיו מחזירין על העם מערב שבת לערב שבת ולוקחין מכל אחד ואחד מה שהוא ראוי ליתן ודבר הקצוב עליו...  מעולם לא ראינו ולא שמענו בקהל מישראל שאין להן קופה של צדקה..".

[30] כאשר ההלכה נדרשת להגדיר את העני לו חובה לסייע ההלכה מצדדת במדד אוביקטיבי מורחב. כך עולה מהמשנה במסכת פאה (פ"ח מ"ח) הקובעת סכום מינימום שמי שמחזיק בו אינו נחשב לעני. סכום זה מוסבר על ידי הראשונים כסכום המספיק להוצאות העני ומשפחתו עבוד אוכל וביגוד (ר"ש משאנץ בפירושו למשנה הנ"ל). לסעיף האוכל והביגוד מוסיפים הפוסקים גם את סעיף הדיור (שו"ת משפטי עוזיאל חלק ב' יורה דעה מד) ואת סעיף השירותים הרפואיים (שו"ת מהרי"ק סימן קכח). (עיין במאמרו של הרב עדו רכניץ – מדידת עוני בהשראה יהודית – תחומין כז). על המדינה לדאוג כי לכל אדם יהיה מספיק כסף על מנת לאפשר לעצמו תנאי מחיה בסיסיים אלו.

[31] כך פוסק הרמב"ם בהלכות מתנות עניים י, ז: שמנה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו, מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול, ועל זה נאמר 'והחזקת בו גר ותושב וחי עמך', כלומר החזק בו עד שלא יפול ויצטרך.

וכך כותב בעל הכלי יקר שמות כג, ה: ומכאן תשובה על מקצת עניים בני עמינו המטילים את עצמם על הצבור ואינן רוצים לעשות בשום מלאכה אף אם בידם לעשות באיזו מלאכה או איזו דבר אחר אשר בו יכולין להביא שבר רעבון ביתם, וקוראים תגר אם אין נותנים להם די מחסורם. כי דבר זה לא צוה ה' כי אם עזוב תעזוב עמו הקם תקים עמו, כי העני יעשה כל אשר ימצא בכחו לעשות ואם בכל זה לא תשיג ידו, אז חייב כל איש מישראל לסעדו ולחזקו וליתן לו 'די מחסורו אשר יחסר לו'. כך מובא בשו"ת מהרשד"ם חלק יורה דעה סימן קסו: "מי שאבותיו ואחיו וארץ מולדתו רגילים להתפרנס מטרחם ועמלם ויגיע כפיהם והוא רוצה להתנה' מעונג בלתי עמל דאין זה נקרא יחסר לו כי הוא מחסר את עצמו ושאיש כזה אין על הצבור מוטל לפרנסו ולא על קרוביו הוי כמי שיש לו ואינו רוצה להתפרנס משלו שאין נזקקין לו" וכן כתבו שו"ת חתם סופר יורה דעה, רכט; ספר חסידים (מרגליות), סימן אלף לה. כן ראה דרישה אבן העזר עא ס"ק ג שפוסק כך להלכה.

[33] באופן כללי זוהי השיטה הנהוגה ברוב מדינות המערב ובכללן במדינת ישראל המעניקה סל קצבאות ושירותים כגון קצבת ילדים, קצבת זקנה ועוד עבור כל האזרחים בין לנזקקים להן ובין לאלו שאינן נזקקים להם. היתרון שבשיטה זו הוא שהנזקק אינו נדרש להוכיח את נזקקותו אלא המדינה באה ביוזמתה ומנסה למנוע מצבי נזקקות.

[34] טור יורה דעה רנג

[35] שולחן ערוך יורה דעה רנה א

[36] אם כי באופן מתמיה בניגוד לשאר הקיצוצים הפחתה זו זמנה מוגבל לשנה אחת בלבד. ולו לשם ההגינות יש לקבוע את ההפחתה כקבועה ולכשירחיב ויפסקו הקיצוצים לציבור תעלה הממשלה את השכר לנושאי המשרה בשלטון.

[37] כפי שפסק השולחן ערוך (יורה דעה סי' רנ"א) "ועניי עירו קודמין לעניי עיר אחרת ויושבי ארץ ישראל קודמין ליושבי חוצה לארץ" על כך הוסיף הרמ"א "והקבועים בעיר קרויים עניי העיר, והם קודמין לעניים אחרים הבאים לשם ממקומות אחרים".

[38] על פי נתוני דו"ח העוני לשנת 2011 (דו"ח ממדי העוני והפערים החברתיים פורסם על ידי המוסד לבטוח לאומי בכסלו תשע"ג) קצבאות הילדים מקטינות את מספר המשפחות העניות באוכלוסיה(תחולת העוני) בשעור של 7.1%. כמו כן הפחתת 100 ₪ בקצבאות הילדים משמעותה הגדלת מספר המשפחות העניות באוכלוסיה ב 1.0%.

[39] המשתכרים מעל 800000 ₪ בשנה.

[40]  כיום קצבאות הילדים מחולקות באופן הבא:

 

מקום הילד במשפחה

1

2

3

4

5 ומעלה

ששעור הקצבה

175

263

263

263

175

 

 

 על פי הצעת האוצר יקבל כל ילד ללא תלות בשנת לידתו או מקומו במשפחה סכום קבוע של 140 ₪. משמעות ההפחתה היא כי משפחה שלה 4 ילדים בגילאים 15, 12, 9, 6 המקבלת כיום סכום של 964 ₪ תקבל אחרי השינוי סכום של 560 ₪ - הפחתה של 400 ₪.

[41] על פי נתוני הביטוח הלאומי תחולת העוני עולה ככל שעולה מספר הילדים במשפחה. 67.4% מכלל המשפחות הגדולות (4 ילדים ומעלה) הן עניות.

[42] על פי נתוני הביטוח הלאומי משפחה בה 4 ילדים הממצה את כושר ההשתכרות (עבודה במשרה וחצי) עדיין אינה מצליחה לעבור את קו העוני (הכנסתה מגיעה ל78% בלבד מקו העוני). אחרי תשלום קצבת ילדים מצליחה המשפחה לחצות את קו העוני.

[43] 7 מליארד על פי נתוני האוצר.

[44]  על  פי נתוני הבט"ל בדו"ח הנ"ל.

[45] יתכן וההצעה הוצעה מתוך הנחה מוטעית כי אנשים מתחתנים ומולידים ילדים רק אחרי סיום התואר אולם במדינת ישראל קיימות חברות בהן מקובל להתחתן בתחילת שנות העשרים, ולימודי המקצוע נעשים אחרי הנישואין ולידת ילדים ואין לפגוע בזכותם לרכוש מקצוע.
עלינו להעיר כי מהצעת קיצוץ זו עולה רושם כאילו נעשתה מתוך נסיון לפגוע באוכלוסיה החרדית שכן החוק מגדיר כיום תלמיד ישיבה כסטודנט הזכאי להנחה במעון והצעת התקציב מציעה להפסיק את התמיכה לשתי קבוצות אוכלוסיה אלו אלא שלמעשה קבוצת הסטודנטים המחזיקים ילד במעון קטנה בעוד קבוצת האברכים המחזיקים ילד במעון גדולה מאד. אם האוצר מעוניין לקבוע כי רק אדם העובד לפרנסתו או לומד לשם רכישת מקצוע זכאי להנחה אין כל הגיון בהגבלת הגיל. כך גם אברך אחרי שיסיים את לימודיו התורניים ויהיה מעוניין לרכוש מקצוע יוכל להנות מההטבה אשר נועדה לעודד יציאה לעבודה.

[46] ההלכה קוראת לחוק מפלה ובלתי שוויוני לו בשם "דינא דגזלנותא". כך כותב הרא"ש בפירושו למסכת נדרים (כח ע"א) בשם רבנו תם "הא דאמרו דינא דמלכותא דינא היינו דוקא כשהמלך משוה גזירותיו על כל בני מלכותו אבל אם הוא משנה למדינה אחת לאו דינא הוא" הובא בבית יוסף חו"מ סימן שסט. משמעות הדבר שחוק זה מאבד את בסיסו המוסרי וממילא את תקפו ההלכתי.

[47] בכך מצטרפת הצעה זו להצעות הקודמות אשר ניתן לראותן כמכוונות כלפי הציבור החרדי כמו הקיצוץ במוסדות הלימוד התורניים המובא בסעיף הקודם, וביטול הזכות להנחה במעונות יום לסטודנטים ואברכים מעל גיל 21 המובא לעיל. על  רקע  זה ניתן לראות גם את הפדיעה בקיצבאות הילדים כמכוונת כנגד הציבור החרדי החי בתפישת עולם המעודדת ילודה.

[48] ראוי לציין כי כפיה זו מנוגדת לדרכה של מדינת ישראל המנסה לאפשר לכל אדם לחיות את חייו האישיים ולחנך את ילדיו לפי השקפת עולמו עד כמה שאין הדבר פוגע במדינה.