השקעות כשרות – מהן?

הרב שלמה אישון

השקעה בחברות שאינן שומרות שבת או שעוסקות בהלוואות בריבית ובאיסורים אחרים עלולה להיות כרוכה בבעיות הלכתיות.[1] מלבד השאלות ההלכתיות, גם מן הבחינה הערכית והמוסרית ברור שלא ראוי שכספנו ישמש למטרות שיש בהן פגיעה בערכים המקודשים לנו, ויש לעשות כל מה שאפשר כדי שהכסף ישמש לעידוד חברות להתנהל באופן המותר על פי ההלכה.[2] יש לציין שבעבר אם אדם רצה, הוא יכול היה להימנע לחלוטין מהשקעה בחברות, ובאופן כזה לא להיכנס לשאלות של השקעה בחברות העוברות על איסורים, אך כיום הדבר בלתי אפשרי. כל אדם עובד הוא בעל קרן פנסיה, ורבים חוסכים גם בקרנות השתלמות, תכניות ביטוח שונות וכן הלאה. הגופים הללו משקיעים את כספי לקוחותיהם בצורה זו או אחרת בחברות שונות, אם על ידי רכישת מניות ואם על ידי רכישת איגרות חוב,[3] כך שבפועל, אדם עלול למצוא את עצמו משקיע את כספו בחברות העוברות על איסורי תורה[4], אף בלא ידיעתו. לכן בשנים האחרונות הולכת וגוברת המודעות לחשיבותן של השקעות כשרות, ויותר ויותר משקיעים מבקשים להשקיע את כספם במסלולים הנמצאים בפיקוח הלכתי. עם זאת, המורכבות שבמבנה החברות ופעילותן גורמת לכך שהמושג "השקעה כשירה" אינו חד משמעי וישנן שיטות שונות להגדרתו. להלן נסקור את השיטות השונות בעניין זה בהתאם לקביעה של גופי הכשרות השונים[5] ונציע את הנראה לנו בסוגיה זו.

א. הצעת הבד"ץ של הרב קרליץ

כדי להבטיח שכספי החיסכון הפנסיוני לא יופנו להשקעות אסורות, הציע בעבר הבד"ץ של הרב קרליץ כי העובד יחתום על שטר 'היתר עסקא' עם קרן הפנסיה, ויתווסף בו סעיף שמפרט שהעובד מסכם עם הנהלת הקרן שהוא שולח אותם לעשות בממונו רק רווחים מעסקים מותרים, ואם הם עושים עסקים אסורים, אין הוא חפץ בהם וברווחיהם. יש לציין שסעיף דומה קיים כיום ב'היתרי עסקא' רבים, אלא שבשונה מ'היתרי עסקא' רגילים, הנוגעים לכלל המשקיעים בחברה, בהצעה זו מדובר שעל השטר יחתמו רק אותם עובדים המעוניינים בהשקעות כשרות, כאשר ההשקעות הבעייתיות מבחינת ההלכה תיעשינה מכספי העמיתים שלא חתמו על שטר זה.[6]

הקושי הגדול בהצעה זו נעוץ בכך שבסופו של דבר העמיתים שחתמו על השטר והעמיתים שלא חתמו על השטר מקבלים רווחים זהים לחלוטין, ונמצא שהחתימה על השטר היא פיקציה בלבד.[7]

ב. שיטת הרב אריה דביר – לפי פסיקת הרב אלישיב

הרב אריה דביר פועל בעניין זה על פי הוראותיו של הגרי"ש אלישיב. על פי שיטתו, מעיקר הדין אין איסור בהחזקת כמות קטנה של מניות אשר אינן מאפשרות כל שליטה על הנעשה בחברה – גם אם מדובר בחברה העוברת על איסורים הלכתיים, כפי שכותב הגרי"מ פינשטיין[8]. כמו"כ לשיטתו ניתן מעיקר הדין לסמוך על שיטת הגרי"מ פינשטיין הסובר שאין איסור ריבית בהלוואה לחברה וממילא אין איסור ריבית באג"ח אף בלא היתר עסקא[9]. על כן למעשה הוא מקל לרכוש אג"ח ומניות של חברות שלא חתמו על היתר עסקא – אם בעל השליטה המחזיק לפחות 51% בחברה חתם על היתר עסקא. כמו"כ הוא מאשר אג"ח גם של חברות שלא חתמו על היתר עסקא כללי אם מדובר בסדרת איגרות חוב אשר בעת הנפקתם נחתם 'היתר עסקא' המתייחס ספציפית לסדרה זו בלבד. השקעה בסדרה זו נחשבת לדעתם השקעה כשרה גם אם החברה עצמה מתנגדת לחתום על 'היתר עסקא' כללי, והדירקטוריון והיועצים המשפטיים כלל אינם יודעים שאותה סדרה הונפקה בכפוף ל'היתר עסקא'. החתימה על 'היתר העסקא' נעשית במקרים אלו באמצעות החתמים, שתפקידם לסייע בקידום ההנפקה של איגרות החוב של החברה.

כל הפוסקים שהתייעצנו[10] אִתם הסתייגו מגישה זו, שכן לדעתם אין לייחס כל משמעות ל'היתר עסקא' שנחתם כנגד רצונם של מנהלי החברה ובלא ידיעתם. כמו כן ברור שחתימת בעל השליטה בחברה על היתר עסקא אינה מחייבת מבחינה משפטית את החברה.

ג. שיטת הבד"ץ של העדה החרדית

עפ"י הבד"ץ של העדה החרדית החזקת מניות, אפילו בכמות קטנה ביותר, מוגדרת – בעלוּת, משום שהיא מקנה זכות הצבעה באסֵפת בעלי מניות. לדעתם, כל החזקת מניות בחברה שאינה מתנהלת כהלכה היא אסורה, גם אם מדובר בחברת בת ואפילו בחברה העומדת ברמה נמוכה יותר בשרשרת החברות.

בפועל, כיום הבד"ץ נמנע באופן גורף מלאשר השקעה במניות, מחמת הקושי המעשי לפקח על מכלול עסקיה של החברה ושל חברות הבת שלה. הבד"ץ נמנע מלאשר גם השקעה ישירה במניות בחו"ל – מחשש שמא בין בעלי המניות יש יהודי.

בנוגע לאג"ח קונצרני מאשר הבד"ץ רכישה של אג"ח של חברות החתומות על היתר עסקא אשר נבדק על ידם.

בנוסף לאג"ח הקונצרני הללו, אפיקי ההשקעה המוגדרים אפיקי השקעה כשרים לפי הבד"ץ הם:

1. אג"ח מדינה.
2. אג"ח מדינות זרות.
3. מסחר באופציות.
4. קרנות סל כשרות.
5. E.T.Fעל מדדי חו"ל.

נבאר את מהותם של אפיקי השקעה אלו ואת הטעם שלדעת הבד"ץ אין באפיקים אלו חששות הלכתיים:

1. אג"ח מדינה

איגרת חוב (אג"ח) מדינה היא נייר ערך שהמדינה מנפיקה. היא משמשת תעודת התחייבות לתשלום. באמצעות איגרת החוב, המדינה לווה כספים מן הציבור ומתחייבת לפרוע את קרן ההלוואה בתוספת ריבית במועד הפדיון של האג"ח. לדעת הבד"ץ, אין בהשקעה באג"ח מדינה חשש איסור ריבית, מחמת 'היתר עסקא' כללי שהמדינה חתומה עליו,[11] בצירוף הדעות הסוברות שאין כלל איסור ריבית בהלוואה שאין בה שיעבוד הגוף של אדם פרטי[12] ובצירוף שיטת הרשב"א שאין איסור ריבית במעות שאין להן בעלים ידועים.[13]

2. אג"ח מדינות זרות

רכישת אג"ח של מדינות זרות, כמוה כהלוואה לגוי, המותרת על פי ההלכה. ואף אם יהודים מתגוררים באותן מדינות, אין החוב מוטל עליהם, ועל כן רכישתן מותרת גם בלא 'היתר עסקא'.

3. מסחר באופציות

אופציה היא חוזה בין שני צדדים: כותב האופציה (הנקרא גם מוכר האופציה) ורוכש האופציה. כותב האופציה מעניק לרוכש האופציה זכות לרכוש או למכור נכס כלשהו ('נכס בסיס' או Underlying) תמורת מחיר קבוע מראש ('מחיר הרכישה' או strike price) במועד קבוע מראש או לפניו ('מועד פקיעת האופציה' או expiration date). אופציה המקנה את הזכות לרכוש את נכס הבסיס נקראת אופציית רכש (call). אופציה המקנה את הזכות למכור את נכס הבסיס נקראת אופציית מכר (put). המחיר שנכס הבסיס יימכר בו נקרא מחיר המימוש. בתשלום עבור האופציה, אף שהוא מתבצע מראש, אין חשש ריבית, משום שהוא כתשלום פרמיית ביטוח, המותר על פי ההלכה.[14] מסחר באופציות אינו כרוך ברכישה בפועל של מניות או אג"חים, ולכן אין בו חששות הלכתיים. בכלל ההיתר של מסחר באופציות גם מסחר בחוזים עתידיים בחו"ל, וגם בו אין חששות הלכתיים.

4. קרנות סל כשרות

קרנות הסל הכשרות מהוות תחליף לתעודות הסל בהן השתמש הבד"ץ בעבר. במשמעות של המעבר בתעודות סל לקרנות סל ובעניין קרנות הסל הכשרות נעסוק בסימן נפרד.

5. . E.T.F על מדדי חו"ל

ה -ETF הן קרנות סל הנסחרות בארצות הברית והעוקבות אחרי מדדים שונים. החברה המנפיקה מחויבת לרכוש את ניירות הערך הנכללים במדד בכמויות המתאימות לכמויות המוגדרות בהגדרת המדד.

באפיק זה מאשרים הבד"ץ רק קרנות העוקבות אחר מדדי חו"ל ואשר רוב החברות הכלולות במדד הן חברות בבעלות רוב גויים. (אף אם בחלק מהמדדים נכללות גם חברות ישראליות הנסחרות גם בחו"ל, שרוב בעלי המניות בהן הם יהודים). הבד"ץ אינם מאשרים החזקה ישירה של מניות של חברות שבבעלות רוב גויים אך מאשרים זאת כאשר זה נעשה דרך ה – E.T.F.. לדעתם קיים הבדל בין החזקה ישירה של מניות לבין החזקת המניות דרך הקרנות הללו, והם מצרפים שתי סברות להקל: העובדה שאין זו החזקה ישירה והעובדה שמדובר ברוב חברות שבבעלות רוב גויים. לכן הם אינם מאשרים לרכוש ETF הנסחרים בחו"ל העוקבים אחר מדדי מניות בארץ משום שכאן אין מדובר בחברות שבבעלות גויים. [15]

ד. ועד ההלכה להשקעות וקרנות – גלאט הן

ועד ההלכה להשקעות וקרנות – גלאט הון אינם מתירים השקעה בקרנות הסל הכשרות מחשש הערמה או לפני עיוור[16]. כמו כן הם אינם סומכים על היתר עסקא כללי ועל כן הם אוסרים רכישת אג"ח קונצרני של חברות שאין להן היתר עסקא פרטי[17]. הם מתירים השקעה בנגזרות (חוזים עתידיים ואופציות) אך אוסרים רכישת קרנות סל – אף אלו המתכסות באמצעות נגזרים, משום שהכסף הנזיל המשמש כבטוחה לאופציות ההתחייבות מושקע בפקדונות בנקאיים – אלא אם כן מדובר בבנקים שחתמו גם על היתר עסקא פרטי[18].

ה. השקעות כשרות לפי מכון כת"ר

שיטות הבד"ץ וועד ההלכה להשקעות כשרות, אף אם הן מהודרות מן הבחינה ההלכתית, אינן יכולות לספק פתרון סביר לכלל הציבור, שהרי אי אפשר להורות לכלל להימנע באופן גורף מרכישת מניות. יתירה מזאת, שיטות אלו אינן נותנות בפועל כל עדיפות לחברה השומרת שבת על פני חברה המחללת שבת, ובכך מאבדים את היכולת להשפיע על היקף שמירת השבת בחברות הנסחרות בבורסה. מאידך, ההכשר שהרב דביר מעניק לאיגרות חוב של חברות שאינן חתומות על 'היתר עסקא', בתנאי שנעשה 'היתר עסקא' ייעודי לאותן איגרות חוב בעת הנפקתן, גם הוא מעורר קשיים הלכתיים.

על כן, בהתייעצות עם מו"ר הרב יעקב אריאל והרב זלמן נחמיה גולדברג, נקבע כי ניתן לאפשר רכישת מניות במסלולים הכשרים, אלא שיש להקפיד שרכישת המניות ואיגרות החוב תהיה אך ורק מחברות שחתמו על 'היתר עסקא' – אף אם הוא היתר עסקא כללי, אך אי אפשר להסתפק ב'היתר עסקא' שנחתם על איגרת חוב ספציפית.

בנוגע לנושא שמירת השבת, המצב מורכב עוד יותר: מחד גיסא, ברור כי המצב הנוכחי, שבו מרבית החברות במשק עובדות בשבת, אם באופן מלא ואם באופן חלקי על ידי מתן שירות, הוא בעייתי ביותר. מאידך, נראה כי קביעה גורפת שאין להשקיע בחברה שמתקיים בה חילול שבת כלשהו מצמצמת את אפשרויות ההשקעה באופן קיצוני ומחייבת למעשה הימנעות מהשקעה במניות בארץ. מצב כזה ידחה את מרבית המשקיעים הפוטנציאליים מלהשקיע בהשקעות כשרות ובמקביל ימנע גם את היכולת להשפיע על מצב שמירת השבת. לכן הסכימו הרב יעקב אריאל והרב זלמן נחמיה גולדברג לקבוע כי לשם רמת כשרות רגילה, תוגדר חברה בתור שומרת שבת אם הפעילות העיקרית שלה, שממנה היא מפיקה את רווחיה, אינה מתקיימת בשבת. על כן לא תותר השקעה בחברה המייצרת בשבת או המשווקת את מוצריה בשבת. אולם, אם חברה משביתה את פעילותה העיקרית בשבת, מותר יהיה להשקיע בה – אף אם היא מפעילה שירות תיקונים בשבת[19], מתוך תקווה כי הגדרה שכזו תאפשר לחזק את שמירת השבת בכלל החברות במשק.

סיכום – עקרונות מכון כת"ר

לעניין איסור ריבית ישנן שלושה סוגים של חברות:

• חברה שההשקעה בה בחשש איסור: חברה המנפיקה אג"ח ואינה חתומה על היתר עסקא
• חברה שההשקעה בה מותרת: חברה החתומה על היתר עסקא
• חברה שההשקעה בה מותרת אך בעדיפות נמוכה: חברה שאינה חתומה על היתר עסקא אך אינה מנפיקה אג"ח

לעניין חילול שבת, אלו החברות המוגדרות, לעניין ההשקעה בהן, כאינן מחללות שבת:

• חברה שלא נעשית בה כל פעילות בשבת
• חברה שעושה מאמץ אמיתי לצמצם את חילולי השבת בעסקים שבבעלותה.
• החברה שמספקת שירותי תקשורת שעשויים להיות כרוכים בפיקוח נפש.
• שחברה שעוסקת בנושאי בטחון פנים אשר עשויים להיות כרוכים בפקוח נפש.
• חברה הנותנת בשבת תמיכה טכנית ללקוחות בלבד או שמפעילה תחזוקה הכרחית בלבד.
• שעור הנכסים בהם מתקיים חילול שבת נמוך מ 10% מכלל נכסי החברה.

שעור הפעילות האסורה בשבת נמוך מ 10% מפעילות החברה בימות החול.

הערות שוליים

[1].     בעניין זה עסקנו בספר כת"ר, מחקרים בכלכלה ומשפט עפ"י ההלכה, כרך ו סימנים ד, ה, עי"ש.

[2].     יש לציין שבעולם כולו הולכת וגוברת המודעות לכך שראוי להשתמש בכוח הכלכלי העצום המצוי בידיהם של מוסדות פיננסיים המנהלים את כספי הפנסיה, הביטוח ואפיקי השקעה אחרים, כדי לקדם ערכים חשובים. בעולם וגם בארץ הדבר נעשה בעיקר בכל הנוגע להגנת הסביבה – המוסדות הפיננסיים נדרשים להתחשב במידת הנזק הסביבתי שהמפעלים השונים גורמים, בבואם לקבל החלטות על השקעה במפעלים אלו. הסיבה להתחשבות היא גם פיננסית – החשש שגופים הפוגעים בסביבה ייקנסו בסכומים גבוהים בידי המחוקק באופן שיפגע במשקיעים בהם, אך גם ערכית – 'המייחסת לגופים מוסדיים, כבעלי מניות ובעלי חוב, תפקיד מרכזי בפיקוח על חברות, לרבות בתחום הסיכונים הסביבתיים' (פרופ' עודד שריג, הממונה על שוק ההון ביטוח וחסכון, מתוך מדריך שהוציאו משרד האוצר והמשרד להגנת הסביבה בנושא: 'הטמעת ניהול סיכונים סביבתיים בתהליך קבלת החלטות השקעה'. ראה:

http://www.sviva.gov.il/InfoServices/ReservoirInfo/DocLib2/Publications/P0601-P0700/P0605.pdf ).

       אמנם, בשונה מן השיקול של הגנת הסביבה, שכאמור יש לו גם היבט פיננסי, המחוקק אינו מכיר בהיבט הפיננסי שיש להשקעה בחברות המתנהלות על פי ההלכה. לכן המחוקק אינו מאפשר לשקול שיקולים הלכתיים בבחירת ההשקעות השונות, אם כי הוא כן מאפשר פיקוח הלכתי הקובע את המסגרת שבתוכה הגוף המנהל את הכספים רשאי לשקול שיקולים פיננסיים בהשקעותיו.

[3].     רכישת מניה הופכת את בעל המניה לשותף בחברה. רכישת איגרת חוב של חברה, כמוה כהלוואה בריבית לחברה. על המשמעות ההלכתית בכל הנוגע לאיסור ריבית ראה במחקרם של הרב ישראל בן שחר והרב יאיר הס, ריבית בתאגידים, ספר כת"ר, מחקרים בכלכלה ומשפט עפ"י ההלכה, כרך א.

[4].     יש להדגיש כי קרנות הפנסיה והגופים הפיננסיים האחרים אינם בעלי המניות שהם רוכשים. המניות וכן איגרות החוב הן בבעלות העמיתים, והגופים הפיננסיים הם רק 'חברות מנהלות', המנהלות את כספי העמיתים. עם זאת, בשונה מבעל מניות או בעל איגרות חוב רגיל, לא ברור שכל עמית באחת מן הקרנות יוכל להשתתף בפועל בהצבעות של בעלי המניות או האג"חים, משום שלא ברור חלקו המדויק באותם ניירות ערך בכל זמן נתון. ראה:

http://www.themarker.com/markets/1.1594127.

[5].     המידע שבסקירה נכון לשנת תשע"ט. בכתיבת הדברים נעזרתי גם בקונטרס תקנת הריבית, מאת הרב יעקב לנדו, מודיעין עילית תש"ע.

[6].     אין אפשרות להחתים את כלל העמיתים על השטר, משום שעל פי החוק קיימת שקיפות מלאה בנוגע לאופן ההשקעה המדויק של כספי העמיתים. על כן, ברור שחלק מכספי העמיתים מושקע בחברות שאינן מתנהלות על פי ההלכה.

[7].     היה מקום לומר שבמקרה של פער ברווחים בין ההשקעות הכשרות לאלו שאינן כשרות, העמיתים השומרים מצוות והעמיתים האחרים בקרן מקנים זה לזה חלק ברווחיהם, אלא שכפי שכותב הרב יעקב לנדו בקונטרס הריבית, שם, הדבר בעייתי הן מבחינה משפטית הן מבחינה הלכתית. מבחינה משפטית – משום שאין לקרן רשות לקחת מן הרווחים של חלק מן העמיתים ולהקנות אותם בלא ידיעתם לעמיתים אחרים. מבחינה הלכתית – משום שבמצב שאין די השקעות כשרות בכדי להשקיע בהן את כספי העמיתים השומרים מצוות, יש לקבוע כי כספים אלו ניתנים בהלוואה לעמיתים האחרים, על מנת שהקרן תוכל להשקיעם בעסקים שאינם כשרים, והעמיתים האחרים יקנו לעמיתים השומרים מצוות חלק מן הרווחים בעסקים אלו. חלק זה ברווחים נחשב לריבית אסורה, כיוון שהוא משולם בתמורה להלוואה שקיבלו מן הלקוחות השומרים מצוות. ואין לומר שנעשה 'היתר עסקא' בין העמיתים השונים, משום שעל ידי כך הופכים העמיתים השומרים מצוות לשותפים גם בהשקעות שאינן כשרות, וכפי שיתבאר עוד לקמן.

[8].     שו"ת אגרות משה אבן העזר א סימן ז. להרחבה בעניין זה ר' לקמן בסמוך לציון להערה 561 ואילך.

[9].     שו"ת אגרות משה יו"ד ב סב, סג. הגרי"ש אלישיב קובץ תשובות חלק ג סימנים קכג – קכד.

[10].   ביניהם מו"ר הרב יעקב אריאל והרב זלמן נחמיה גולדברג וכן הרב קרליבך מן הבד"ץ של העדה החרדית.

[11].   ההיתר נחתם בשנת תש"מ ונוסח בידי הרה"ר הרב שלמה גורן, והרב יעקב בלויא, אשר לימים עמד בראש הבד"ץ.

[12].   תשובת המהרש"ג נדפסה בנועם, כרך ב (תשיט); שו"ת איגרות משה, יו"ד ב סוף סי' סב וסי' סג. הפוסקים הללו התירו מטעם זה אף הלוואה לחברה, אף ששם יש מקום לראות את בעלי המניות בתור לווים, וכל שכן שיתירו הלוואה למדינה, שאין לה כלל בעלים.

[13].   שו"ת הרשב"א, המיוחסות לרמב"ן סי' רכב, הובא בבית יוסף, יו"ד סי' קס. הרשב"א שם התיר להלוות בריבית מעות שהוקדשו לעניים, אם כי הוא מסייג את דבריו וכותב 'ולהלכה אמרתי ולא למעשה'. ועי' גם ברית יהודה לרב יעקב בלויא, פרק ז סעיף כז הערה סח.

[14].   שו"ת הריב"ש, סי' שח. ואינו דומה לקבלת הנחה בתמורה להקדמת התשלום. שם יש חשש איסור ריבית משום שהדבר נחשב להלוואה שהקונה מלווה למוכר, ובתמורה הוא מקבל לאחר זמן את המוצר, ששוויו עולה על סכום ההלוואה. בנידון דידן, לעומת זאת, התשלום הוא עבור פרמיית הביטוח, שהרי בכל מקרה לא יקבלה המשלם בחזרה – אף אם לא יממש את האופציה. זאת ועוד, בשונה מהקדמת מעות, האסורה, שם ערכו של המוצר אינו עולה בהרבה על המעות ששולמו בעבורו מראש. ברכישת אופציה קיים פער גדול מאוד בין הפרמיה המשולמת מראש לבין מחיר המימוש שישולם בפועל על הנכס, ולכן אי אפשר לראות ברכישת אופציה הקדמת דמי הנכס. ראה גם כת"ר, מחקרים בכלכלה ומשפט עפ"י ההלכה, כרך ו סי' ו.

[15].   ראה נתיבות שלום, סי' קעג סעי' ט, שלמעשה נהגו בכל תפוצות ישראל ללוות ולהלוות בריבית מול בנקים של גויים, על אף שיש בהם בעלי מניות יהודים.בעניין בעלות רוב גוים ר' לקמן סימן כ.

[16].   ר' בענין זה לקמן סימן כד

[17].   ר' בעניין לעיל סימן יג

[18].   זוהי המדיניות שלהם בקופות הגמל והפנסיה המיועדות גם ל"בני תורה", ולכן הם נוקטים בהם על פי העיקרון שאין לסמוך על היתר עסקה כללי. לעומת זאת בניהול תיקים הם כן מסתמכים על היתר עסקא כללי, ויש להם שני מסלולי פיקוח: 1. מסלול כשר שבו רוכשים אג"ח עם הת"ע כללי ומניות של חברות בבעלות רוב נכרים. 2. מסלול מהדרין שבו רוכשים רק אג"ח עם הת"ע פרטי וקרנות סל המתכסות באמצעות חוזים.

[19].   סברה נוספת להבחנה זו היא שמתן השירות אינו מכניס כסף לחברה ואף להפך – הוא גורם לה הצאות, ולכן באופן כזה בעל המניות אינו נהנה מחילול שבת הנעשה בחברה שהוא שותף בה.