פרשת ואתחנן: הסתכנות לצורך פרנסה
הרב שלמה אישון
בפרשתנו מופיע הציווי "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". למרות זאת, מצאנו שהתירו לאדם להסתכן לצורך פרנסתו. על הפסוק 'ואליו הוא נושא את נפשו' דורשים חז"ל: "מפני מה עלה זה בכבש ונתלה באילן ומסר את עצמו למיתה - לא על שכרו?"
הנודע ביהודה (תנינא יו"ד י) נשאל האם מותר ליהודי לעסוק בציד. בתשובתו הוא תמה על עצם השאלה שהרי "לא מצינו איש ציד רק בנמרוד ובעשו ואין זה דרכי בני אברהם יצחק ויעקב", אך הוא מבחין בין עיסוק בציד כתחביב לבין עיסוק בציד לפרנסה: "שהרי כל העוסקים בזה צריכין להכנס ביערות ולהכניס עצמם בסכנות גדולות במקום גדודי חיות ורחמנא אמר ונשמרתם מאוד לנפשותיכם...ומעתה איך יכניס עצמו איש יהודי למקום גדודי חיות רעות ואף גם בזה מי שהוא עני ועושה זו למחייתו לזה התורה התירה כמו כל סוחרי ימים מעבר לים שכל מה שהוא לצורך מחייתו ופרנסתו אין ברירה והתורה אמרה ואליו הוא נושא את נפשו...אבל מי שאין עיקר כוונתו למחייתו ומתאות לבו הוא הולך אל מקום גדודי חיות ומכניס עצמו בסכנה הרי זה עובר על ונשמרתם מאוד כו'."
מדבריו עולה שלצורך פרנסה מותר להסתכן גם סכנה "מוחשית ונראית בעליל". בהגדרת הסכנה כתב בשו"ת שם אריה: "דאף בדברים שיש בהם סכנה מכל מקום בדבר שהוא ממנהגו של עולם ודרך הכרח אין לחוש, דהרי ארבעה צריכים להודות, וב' מהם הולכי מדברות והולכי ימים, הרי דאיכא בהם סכנה, ומכל מקום מותר לפרוש בספינה ולילך במדבר וכו', אלא ודאי דבדברים כאלו אשר הם לצורך העולם אין איסור כלל" (מובא בשו"ת ציץ אליעזר טו לז)
לעומתו כותב הרב קוק זצ"ל: "שאין הכונה במקום סכנה גמורה או ספק קרוב, שהוא איסור גדול שיכנס בזה בשביל פרנסה... אלא חשש רחוק."