תשלום נזק על מום נפשי
שאלה:
על פי המלבי"ם בפרשת "אמור" משמע שמחייבים תשלום נזק גם על מום נפשי [לכאורה לא קשור לבושת וצער וכו''] מחפש מקורות הלכה למעשה לדין זה.
תודה
מלבים על ויקרא פרק כד פסוק יט
(יט) <רמח> ואיש כי יתן מום בעמיתו, כאשר עשה כן יעשה לו. ואמר שנית כאשר יתן מום כן ינתן בו. והוא לשון כפול, ופי'' חז"ל מפני שלשון מום במובנו המדויק בא על חסרון אבר, ובמובן הרחב בא גם על חסרון הגיוני, כמו אז תשא פניך ממום (איוב יא) ומוכיח לרשע מומו (משלי ט) שקורא הכלימה והנטיה מהראוי בשם מום, וכן בין המומים הפוסלים באדם יש דברים שאינם חסרון ניכר רק שהם נגד כבוד האדם וצורתו הנכבדה, כמו השכור והשוטה.
תשובה:
מבחינת תשלום הנזק לענ"ד יש לדמות זאת לחרשו שמשלם דמי כולו משום שאין לו קונים בשוק העבדים. וה"ה אם הפכו לשוטה – ישלם דמי כולו אלא אם כן ישנן עבודתו שיכול לעשות גם במצבו הנפשי החדש שאז ישומו את ההפרש שבין שוויו לפני הנזק לשוויי החדש.
בנוסף יש מקום לחייבו על בושת שהרי ודאי שמתבייש במצבו הנפשי החדש. (ויש לעיין אם הפכו לשוטה האם משלם בושת שהרי בשעה שביישו היה עדיין פקח או שמא אינו משלם – בהתאם למצבו עכשיו. ואולי יש לחלק בין אם ההכאה היתה בפרהסיה שאז משלם משום שבשעת ההכאה עדיין לא היה שוטה, לבין אם ההכאה הייתה בצנעה שבשעת ההכאה לא היתה בושת, והבושת היא רק כשרואים אותו לאחר מכן ואז הוא כבר שוטה.).
בנוסף, יש מקום לחייבו על ריפוי – אם צריך ללכת לפסיכיאטר וכדו'.
ככלל פשוט לענ"ד שיש לבדוק האם הפגיעה הנפשית גרמה לנזק כספי הנכלל בחמישה דברים שאז ישלם, לבין אם לא ניתן להצביע על נזק כספי הנכלל בחמישה דברים שאז ייפטר.
בברכה
שלמה אישון
השאלה נענתה ע"י הרב שלמה אישון, בתאריך י"ב שבט תשע"ד