דף הבית - ניירות עמדה - שביתת הרופאים והתפטרות הרופאים
ניירות עמדה

שביתת הרופאים והתפטרות הרופאים

 | י"ז חשון תשע"ג
זכות ההתפטרות על פי ההלכה, פועל רשאי להתפטר מעבודתו, אפילו באמצע יום העבודה. המקור לכך הוא בדרשת חז"ל: "'כי לי בני ישראל עבדים' ולא עבדים לעבדים"[1] אף שההתפטרות מותרת, ובעל הבית אינו רשאי למונעה, בכל זאת יש בה פגם מוסרי, ועל כן לבעל הבית זכות ל"תרעומת" על הפועל שחזר בו[2]. יש להדגיש שאין המדובר בשביתה אלא בהתפטרות באופן שהעובד חדל להיות שכירו של בעל הבית, והוא יקבל שכר מלא עד ליום בו הפסיק לעבוד, ולא מעבר לכך. יש מהפוסקים הסבורים כי זכות זו להפר את ההסכם והתפטר בתוך תקופת ההעסקה אינה עומדת לעובדים המועסקים בהסכמי עבודה קיבוציים, משום שתוקפם של הסכמים אלו, הנעשים עם רבים, עולה על הסכם עבודה פרטי בין מעסיק לשכיר. לזכות ההתפטרות של הפועל, שני סייגים עיקריים: האחד – כאשר מדובר בדבר האבד. השני – כאשר ההתפטרות היא מחמת שמעוניין בתוספת שכר:

זכות ההתפטרות

על פי ההלכה, פועל רשאי להתפטר מעבודתו, אפילו באמצע יום העבודה. המקור לכך הוא בדרשת חז"ל: "'כי לי בני ישראל עבדים' ולא עבדים לעבדים"[1]

אף שההתפטרות מותרת, ובעל הבית אינו רשאי למונעה, בכל זאת יש בה פגם מוסרי, ועל כן לבעל הבית זכות ל"תרעומת" על הפועל שחזר בו[2]. יש להדגיש שאין המדובר בשביתה אלא בהתפטרות באופן שהעובד חדל להיות שכירו של בעל הבית, והוא יקבל שכר מלא עד ליום בו הפסיק לעבוד, ולא מעבר לכך.

יש מהפוסקים הסבורים כי זכות זו להפר את ההסכם והתפטר בתוך תקופת ההעסקה אינה עומדת לעובדים המועסקים בהסכמי עבודה קיבוציים, משום שתוקפם של הסכמים אלו, הנעשים עם רבים, עולה על הסכם עבודה פרטי בין מעסיק לשכיר.

לזכות ההתפטרות של הפועל, שני סייגים עיקריים: האחד – כאשר מדובר בדבר האבד. השני – כאשר ההתפטרות היא מחמת שמעוניין בתוספת שכר:

 

דבר האבד

בכלל "דבר האבד" כלול כל דבר שהפסקת העבודה בו תגרום לבעל הבית נזק בלתי הפיך, בין אם מדובר בנזק כספי, ובין אם מדובר בנזק שאינו כספי כגון ביטול תלמידים מלימודם.[3]

אסור לפועל להתפטר באופן שגורם נזק בלתי הפיך למעסיקו. במקרה בו שבכל זאת הפועל חוזר בו, חוזר בו הפועל בדבר האבד, רשאי בעל הבית להטעות אותו ולהציע לו שכר גבוה עבור השלמת העבודה ולבסוף לא לעמוד בהתחייבותו זו. כמו כן רשאי הוא לשכור פועלים אחרים, אפילו ביוקר, ולקזז את עלותם משכר הפועל שחזר בו או מחוב כספי אחר שהוא חייב לו[4]

 

דרישה לתוספת שכר

גם כאשר מדובר בדבר שאינו אבד, אין הפועל רשאי להתפטר כאשר המטרה היא שיפור תנאי עבודתו. במצב כזה הוא בעצם מעוניין להמשיך בעבודה, והתפטרותו נועדה להביא את בעל הבית להעלות את שכרו מעבר למה שסוכם מראש. הסיבה לכך היא, שכל ההיתר לפועל להפר את הסכם העבודה ולהתפטר בתוך תקופת העבודה מבוסס על ערך החרות והזכות של האדם שלא לעבוד. כל זה אם אכן מעוניין להפסיק לעבוד, אך לא אם מעוניין בהמשך העבודה תמורת תנאים טובים יותר.[5].

 

אמנם, אם דורש תוספות שכר מחמת ההתייקרות ביוקר המחיה, על מנת לשמר את מצבו הכלכלי כפי שהיה בעת כניסתו לעבודה, רשאי לחזור בו, ואין דינו כפועל הדורש העלאת שכר על מנת לשפר את מצבו הכלכלי.[6]

 

יודגש שכל האמור הוא כאשר מדובר בהתפטרות בתוך תקופת הסכם ההעסקה, אולם בתום תקופת ההעסקה, רשאי הפועל להתנות תנאים חדשים כולל שיפור תנאי ההעסקה והעלאת השכר כתנאי להמשך עבודתו.

 

שביתה כשבעה"ב מפר הסכם

בשונה מאשר בהתפטרות, בשביתה אין הפועל מתכוון לנתק את קשר השכירות בינו לבין בעל הבית. נהפוך הוא, הוא מעוניין להמשיך בקשר אלא שרוצה, באמצעות השביתה, להפעיל לחץ על בעל הבית על מנת שיענה לדרישותיו.

באופן כללי ניתן לומר שעל פי ההלכה אין מקום לשביתות. וכפי שכותב הרב עוזיאל:[7]

לענ"ד נראה שהשביתה בכלל אינה מותרת ולא רצויה לא לפועל ולא לבעל הבית. לפועל: משום שכל יום שביתה ממלאכת עבודת יצירה, הוא יום אבוד בחיים ותורת ישראל צותה על חיוב העבודה, ואמרה: ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וים השביעי שבת לה' אלקיך ודרשו רז"ל: כשם שברית לתורה (כלומר למצות שבת שבתורה) כך ברית למלאכה. זאת אומרת לעבודה בששת ימי החול: ולא לבעל הבית: לפי שכל עבודת בנין או תעשיה, ואין צריך לומר נטיעה שלא נעשתה ולא נגמרה בזמנה, הרי היא בגדר דבר האבוד לא רק מפני הזמן האבד אלא גם מפני הנזקים הנמשכים ממנה לחמרי העבודה... השביתה או ההשבתה כשהיא לעצמה אינה רצויה ויש שהיא מחייבת הפועל או את בעל הבית בהפסדים הנגרמים מסיבתה מדין גורם בנזקים.

עם זאת, יש על פי ההלכה מקום לשביתה במקרים בהם בעל הבית אינו עומד במחויבותו לפועל. זכות השביתה במקרים אלו יכולה להיות מושתת על שני יסודות: א. "עביד איניש דינא לנפשיה". ב. תקנות הפועלים[8].

 

"עביד איניש דינא לנפשיה"

כאשר אין לפועל דרך אחרת לאכוף על בעל הבית את העמידה בתנאי הסכם העבודה, רשאי הוא לאחוז בנשק השביתה מדין "עביד איניש דינא לנפשיה", כפי שפוסק הרמב"ם להלכה:

יש לאדם לעשות דין לעצמו אם יש בידו כח הואיל וכדת וכהלכה הוא עושה אינו חייב לטרוח ולבוא לבית דין, אף על פי שלא היה שם הפסד בנכסיו אילו נתאחר ובא לבית דין..." [9]

וכך כותב בית הדין הרבני בענין שביתת מלמדים:

ואם יש להצדיק אי פעם שביתה תוך נסיבות מיוחדות בלית ברירה להשגת הצדק והיושר בדרך מקובלת של התדיינות ובמקום פסידא עביד אינש דינא לנפשיה, אך לא נצדיק שביתה בארבע אמות של הלכה כל עוד שלא מיצו כל האפשרויות להתדיין בפני ביה"ד ושהלה יקבע אחרי שמיעת הצדדים שהשביתה היא בבחינת ביטולה זו קיומה.[10]

בכלל אי עמידה בהסכם כלולים גם מצבים בהם שינוי הנסיבות מחייב עדכון ההסכם, כגון כאשר עולה יוקר המחיה והשכר הריאלי נשחק, כמו שכתב הגרש"ז אויערבאך[11]:

וכיון שכן אע"ג שבתחלה הסכימו למשכורת זו, מ"מ אם לפי דעת המומחים אין זה מספיק... חייבין שפיר להעלות את שכרן וליתן להם כדי צרכן...

וכן כתב הרב גורן[12]:

מכיוון שנשתנו תנאי עבודתם של הרופאים לרעתם, תוך כדי זמן החוזה שלהם, שנשחק שכרם מחמת האינפלציה, מתבטל תוקפו של ההסכם ביניהם וכאילו הופר החוזה ע"י המעבידים ולכן רשאים לשבות.

עם זאת, ברור שבטרם אוחזים העובדים בנזק השביתה עליהם לפנות לבית הדין או לגורם אוביקטיבי אחר על מנת שיאשר שאכן שינוי הנסיבות מחייב את שינוי הסכם העבודה עליו חתמו עם בעל הבית.[13]

 

תקנות הפועלים

על פי ההלכה, רשאים איגודים מקצועיים לתקן תקנות הנוגעות לתנאי עבודתם.[14]

מכאן שהפועלים רשאים הן לתקן תקנות והן לקנוס את העובר על תקנות אלו. מכאן שרשאים להשתמש גם בנשק השביתה כקנס כנגד בעל הבית העובר על הסיכומים שסוכמו עם ארגון העובדים. וכך כותב הרב אליעזר וולדינברג[15]:

וממילא נשמע, שאם מוצאים בני העיר לנחוץ ולמועיל במקרה של עבירה על התקנות מצד הבעה"ב, לתת הזכות לפועלים שיוכלו להכריז שביתה, כי זהו האמצעי היחידי שיוכלו לכוף ביותר על הבעה"ב, ששפיר יש ביכלתם לקנוס כזאת, כי קנס זה אינו גרוע מהקנסות הנ"ל שברא"ש שיש ביכולת בני העיר לקנוס, ואחרי תיקון תקנה כזאת, וידיעת הבעה"ב והפועלים מזה, אזי במקרה של עבירה מצד בעה"ב יוכלו שפיר הפועלים להכריז על שביתה, אחרי הוכחתם הברורה שאמנם עבר והפר בעה"ב את תנאי העבודה שהוקבעו ונעשו כבר למנהג המדינה.

ארגון העובדים היציג, הנבחר על ידי כלל העובדים, הוא המייצג את דעת רוב העובדים. על כן, אין רשות, על פי ההלכה, למיעוט עובדים במגזר מסויים להפר סיכומים שסיכם הארגון היציג של אותם עובדים אלא אם כן הוכח שסיכומים אלו אינם מבטאים את רצון רוב העובדים.

 

אישור "אדם חשוב"

על פי ההלכה, תנאי לתוקפם של תקנות הפועלים הוא קבלת אישורו של אדם חשוב. הצורך בהסכמת אדם חשוב נועד לוודא שאין בתקנות פגיעה בלתי סבירה באחרים.

נחלקים פוסקים זמננו בשאלה האם יש בימינו "אדם חשוב" שיש לקבל את אישורו. לדעת הרב משה פינשטיין, כיום אין "אדם חשוב" וממילא אין צורך כיום באישורו:

והיכא דאיכא אדם חשוב שלא מהני הוא דוקא אדם חשוב הממונה פרנס על הצבור לעיין בתקנות בני העיר ובכל צרכיהם... וא"כ בערים שבמדינה זו לא ממונה שום חכם על כך ולכן הוא כליכא אדם חשוב שתנאיהם ותקנותיהם קיימים.[16]

גם הגרש"ז אויערבאך[17] רוצה לומר שאולי אין כיום "אדם חשוב" שיש לקבל את הסכמתו, אך עם זאת כותב שכאשר מדובר בשביתת מלמדים יש צורך בהסכמתו של רב העיר:

אלא שעכ"ז נלענ"ד פשוט דלאו כל כמינייהו של המלמדים לעשות דין לעצמם מבלי להמלך תחלה עם רב העיר, כי בענינים אלה העיקר תלוי בשיקול הדעת, ומי שדעתו דעת תורה עוזרין לו מן השמים. ואם יראה שבאמת מקופחים הם בשכרם יש לנהוג גם בזה מנהג דרך ארץ, ואין לחוש כלל לעון ביטול תורה של תשב"ר, והאחריות מוטלת בעיקר על הבע"ב ופרנסי העיר שאינם רוצים לפרנס כראוי את המלמדים ופעמים שביטולה של תורה זהו יסודה.

לדעת הרב עוזיאל, יש צורך בהקמת בי"ד מיוחד שימלא את הפונקציה של "אדם חשוב":

לפי מצב תנאי העבודה בזמן הזה אין אדם חשוב יכול בעצמו לדון על תוקף חקיותיהם של הפועלים, אלא צריך לדעתי להקים בית דין חשוב של יודעי משפטי התורה ואנשי מדע שיודעים פרק בתורת האיקונומיא הכלכלית ותנאי השוק החברותי והם בצרופם יקבעו חקת העבודה לפרטיה ולמנות אח"כ דיינים קבועים שידונו על יסוד חקה זו בכל הסכסוכים שיפלו בין הפועלים עצמם בנוגע לחלוקת עבודה צודקת ביניהם, ובין הפועלים ובעלי הבית בנוגע ליחסיהם ההדדיים.[18]

 

שביתת רופאים

על פי ההלכה, אדם אינו מצווה ללמוד רפואה על מנת שיוכל להציל חולים[19], אולם משלמד רפואה מחוייב מדין "לא תעמוד על דם רעך" בהצלת חיים, כפי שפוסק הרמב"ם להלכה[20]:

כל היכול להציל ולא הציל עובר על +ויקרא י"ט ט"ז+ לא תעמוד על דם רעך, וכן הרואה את חבירו טובע בים או ליסטים באים עליו או חיה רעה באה עליו ויכול להצילו הוא בעצמו או שישכור אחרים להצילו ולא הציל... וכל כיוצא בדברים אלו, העושה אותם עובר על לא תעמוד על דם רעך.

אמנם, האחריות על בריאות הציבור בכלל מוטלת על הממשלה ולא על כל רופא באופן פרטי, כפי שכותב הרב גורן (שם):

הממשלה כאינסטנציה עליונה השלטת במדינה, אחראית על בריאות הציבור ואינה יכולה להטיל את האחריות הזאת על שכמם של הרופאים, כמו שהגדיר זאת הפרישה ביו"ד (סימן שלו) שמצוה המוטלת על כל העולם אין יכולים לכוף על היחיד. כמבואר בתלמוד ירושלמי במס' סוטה פ"ז הלכה ד השואל על המקרא : "אשר לא יקים את דברי התורה הזאת" (דברים כז), "וכי יש תורה נופלת ? ר' שמעון בן חלפתא אומר, זה הבית שלמטן" - כלומר זה בית המלך והנשיא שבידם להקים. "דאמר רב חונא רב יהודה בשם שמואל על הדבר הזה קרע יאשיהו המלך ואמר עלי להקים". נמצינו למדים שהאחריות על חייו התקינים של העם בכל שטח שהוא , מוטלת על הסמכות השלטונית העליונה, ואינו יכול ולא רשאי להתנער מאחריות זו ולהטילה על הדרגים הנמוכים.

אך עם זאת, אין זה פוטר כל רופא באופן פרטי לבוא לעזרתו של חולה הזקוק לו ביותר, ואף אם ישנם רופאים אחרים, אין זה פוטר אותו, כפי שנפסק להלכה בשולחן ערוך:

נתנה התורה רשות לרופא לרפאות. ומצוה היא. ובכלל פיקוח נפש הוא. ואם מונע עצמו, הרי זה שופך דמים, ואפילו יש לו מי שירפאנו, שלא מן הכל אדם זוכה להתרפאות.[21]

מכאן שעל פי ההלכה אין רשות לרופאים לשבות באופן שיגרום סכנה לחולים.[22]

 

כפי שכתבנו לעיל, בתום תקופת הסכם העבודה רשאי כל פועל לדרוש העלאת שכר ודרישות נוספות כתנאי להסכמתו לחדש את הסכם העבודה. בכלל זה מצויים גם הרופאים.

 

הממשלה אינה יכולה לחייב את הרופאים להמשיך לעבוד במערכת הרפואה הציבורית על פי הסכם עבודה חדש שאין הם מעוניינים בו. אמנם אין הרופאים רשאים לתבוע שכר מופרז בעד עבודתם, אך הם רשאים לתבוע שכר נאות והולם.[23] אכן הרופא מחוייב להושיט עזרה לכל חולה, אך אינו מחוייב לעשות זאת דווקא במערכת הרפואה הציבורית אם אינה מעניקה לו את השכר הראוי. האחריות על מערכת הרפואה הציבורית מוטלת על הממשלה ולא על הרופאים.

 

דברים ברוח זו כתב הגרש"ז אויערבאך ביחס לשביתת מלמדים:

ואם יראה שבאמת מקופחים הם בשכרם יש לנהוג גם בזה מנהג דרך ארץ, ואין לחוש כלל לעון ביטול תורה של תשב"ר, והאחריות מוטלת בעיקר על הבע"ב ופרנסי העיר שאינם רוצים לפרנס כראוי את המלמדים ופעמים שביטולה של תורה זהו יסודה.[24]

על כן, אם בתום תקופת הסכם העבודה, מודיעים הרופאים שהם מוכנים להמשיך לעבוד במערכת הרפואה הציבורית רק תמורת שכר נאות והולם שיקבע על ידי בורר אובייקטיבי, שימלא את הפונקציה של "אדם חשוב", ושכל עוד לא תתקבל דרישתם זו יטפלו בחולים רק באופן פרטי ויגבו תשלום מכל פציינט שיש ביכולתו לשלם, שוב לא מוטלת עליהם האחריות לשלומם של החולים, אלא על הממשלה המסרבת לקבל את הכרעתו של הבורר.[25]

 

סיכום:

א. אסור לרופאים להפר הסכם עבודה שהתקבל ע"י הארגון היציג שלהם ולשבות או להתפטר בתוך תקופת ההסכם משום שיש בכך "דבר האבד" וחשש פיקוח נפש.

ב. אם המעסיק מפר את הסכם העבודה על הרופאים לתבוע אותו תחילה לדין, ואם אינו מציית לפסק הדין הם רשאים לשבות על מנת לאלצו לעמוד בהסכם. בתוך תקופת השביתה רשאים הרופאים, כתנאי לטיפול, לגבות תשלום מכל חולה שבאפשרותו לשלם.

ג. כנ"ל בסעיף ב רשאים הרופאים לנהוג גם במקרה בו נקבע ע"י בי"ד או בורר אובייקטיבי כי הייתה שחיקה משמעותית בשכרם או הרעה משמעותית בתנאי העבודה ביחס למה שהיה בעת שנחתם ההסכם.

ד. עם תום תקופת הסכם העבודה רשאים הרופאים להעלות דרישות חדשות בנוגע לתנאי עבודתם ולהתנות את הסכמתם להמשך עבודתם במילוי דרישותיהם. במקרה של מחלוקת על סבירות הדרישות יש להפנות זאת לבורר אובייקטיבי.

 


[1] רמב"ם הלכות שכירות פרק ט הלכה ד עפ"י גמרא בבא מציעא י ע"א.

[2] רמב"ם שם. ויש אומרים שפועל החוזר בו עובר על "שארית ישראל לא יעשו עולה". (פתחי חושן פרק יא הערה ב בשם משמרת שלום וחתם סופר).

[3] שולחן ערוך סימן שלג סעיף ה ובש"ך שם ס"ק כו.

[4] רמב"ם הלכות שכירות פרק ט הלכה ד.

[5] טור חושן משפט סימן שלג בשם ר"י, וב"ח שם..

[6] שו"ת מנחת שלמה א פז. הרב גורן, שביתת הרופאים לאור ההלכה, פורסם ב"הצופה" סיון תשמ"ג. הרב אברהם שפירא פורסם בשבילין אייר תשמ"ד והובא בתחומין כרך ה עמ' 297

[7] שו"ת משפטי עוזיאל כרך ד - חושן משפט סימן מב

[8] להרחבה בענין זה ראה בספרו של ד"ר שילם ורהפטיג, דיני עבודה במשפט העברי כרך ב עמ' 974 ואילך. מאמרו של הרב אורי דסברג שביתת עובדים על פי ההלכה תחומין כרך ה' עמ' 295. אנו נביא כאן רק את עיקרי הדברים.

[9] רמב"ם הלכות סנהדרין פרק ב הלכה יב.

[10] פסקי דין רבניים חלק ח פס"ד בעמוד 129. הדיינים הרבנים ש. טנא (אב"ד), י. נשר, א. הורוביץ. וכן הוא בתחומין שם בשם הרב אברהם כהנא שפירא.

[11] שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן פז

[12] הרב גורן, שביתת הרופאים לאור ההלכה, שם.

[13] ראה תשובת הגרש"ז אויערבאך שם שכתב: "אלא שעכ"ז נלענ"ד פשוט דלאו כל כמינייהו של המלמדים לעשות דין לעצמם מבלי להמלך תחלה עם רב העיר". וראה עוד לקמן.

[14] בבא בתרא ח ע"ב, ט ע"א. וכן נפסק להלכה ברמב"ם הלכות מכירה פרק יד הלכה י, ושולחן ערוך חושן משפט סימן רלא סעיף כח.

[15] שו"ת ציץ אליעזר חלק ב סימן כג. וכן הוא בשו"ת אגרות משה חושן משפט חלק א סימן נט. שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן פז. שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן מח. וע"ע בשו"ת משפטי עוזיאל שם בהמשך דבריו מהם עולה שמסכים שיש זכות לאיגוד מקצועי להכריז על שביתה כאמצעי לחץ על מנת להביא את בעל הבית להסכים לתנאי עבודה סבירים לעובד.

[16] שו"ת אגרות משה חושן משפט חלק א סימן נט.

[17] שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן פז

[18] שו"ת משפטי עוזיאל כרך ד - חושן משפט סימן מב

[19] שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן קנה.

[20] רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק א הלכה יד

[21] שולחן ערוך יורה דעה סימן שלו סעיף א . הרב גורן, שביתת הרופאים לאור ההלכה, פורסם ב"הצופה", סיון תשמ"ג.

[22] שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן מח. תשובות והנהגות כרך ב סימן תסא. נשמת אברהם סימן שלג אות א בשם הגרש"ז אויעבאך. וראה קריאתם של הרב יצחק יעקב וייס, והרב שלמה זלמן אויערבאך, במאמרו של הרב מרדכי הלפרין, אסיא ה עמ' 30 – 33.

[23] שו"ע יו"ד סימן שלו סעיפים ב, ג. שו"ת ציץ אליעזר חלק יד סימן כז אות ב.

[24] שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן פז

[25] אין די בכך שיודיעו שמסכימים לבורר משום שאחריותה של הממשלה לא משחררת אותם מלהגיש עזרה לחולה המצוי לפניהם. לכן צריכים במקביל גם להודיע שיושיטו עזרה תמורת תשלום. ראה הרב חיים דוד הלוי,  ברקאי קובץ ב. הרב גורן במאמרו שם. וראה גם מכתבם של הרה"ר לישראל הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו, אסיא שם. וראה גם שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן פז ביחס לשביתת מורים שכתב שאין רשאים לשבות אא"כ יזמינו תחילה את הממונים עליהם לדין תורה.