התחרות בשוק הסלולרי

בעת האחרונה עם כניסת מפעיל חדש לשוק הסלולרי עובר השוק הסלולרי טלטלות קשות. המחירים שהוצאו על ידי המפעיל החדש נמוכים במידה ניכרת מהמחירים שהיו מקובלים עד כה. עקב כך המחירים בשאר החברות ירדו, החברות מדווחות על ירידה חדה ברווחים, ומניות החברות הסלולריות צונחות צניחה חופשית. אחת מחברות הסלולר אף נמכרה בימים האחרונים לחברה זרה במחירי הפסד. חוקרי המכון נדרשו לשאלה האם ההלכה מציבה גבולות לתחרות העסקית? אלו כלים מציעה ההלכה על מנת לשמר את התחרותיות במשק? האם ישנן סכנות אותן מזהה ההלכה בתחרות העסקית? מהם הפתרונות אותן היא מציעה?

התחרות - התמודדות ההלכה עם רמת מחירים גבוהה

ההלכה אינה מגדירה מהי השיטה הכלכלית הרצויה בעיניה. עם זאת באופן כללי ניתן לומר כי בתפיסתה הכלכלית קרובה היהדות לקפיטליזם, בכך שהיא ממעטת להתערב בכלכלה החופשית, בעוד שבתפיסתה החברתית קרובה היהדות לסוציאליזם, בהדגישה את האחריות לחלשים בחברה.

ההלכה מאפשרת תחרות הכוללת הורדת מחירים[1]. יתר על כן, ברוב המקרים, התחרות עשויה גם להתמודד עם בעית הפקעת מחירים מבלי להדרש לפיקוח ממשלתי על המחירים[2]. כאשר התחרות אינה יעילה, ומדובר במוצרי צריכה בסיסיים, קובעת ההלכה שיש לבדוק מדוע כללי השוק אינם פועלים, ואם הדבר נובע מקיומם של קרטלים על המדינה להלחם בהם ולפרקם[3]. כמו כן, ההלכה אף מחייבת את הממשלה לפקח על המחירים באופן ישיר, ולוודא כי משווקי מוצרי הצריכה הבסיסיים אינם משתכרים יתר על המידה[4]. כמוצרי צריכה בסיסיים יש להחשיב מוצרי מזון שבלעדיהם לא יתכנו חיים בקו התחתון של הנורמה[5]. מוצרי צריכה בסיסיים אחרים[6] אינם נכנסים להגדרה צרה זו אך הממשלה רשאית לפקח גם על מחיריהם לפי שיקול דעתה[7], ובשעה שהמחירים מופקעים אף ראוי שתעשה כן[8]
.
מגבלות התחרות – שבירת השוק
הבסיס המוסרי להיתר התחרות הוא העובדה שהתחרות בעיקרה הינה דבר הוגן, המאפשר לכולם להשתתף בה, ולמכור במחירים נמוכים, שאלמלי היתה תחרות היו בוודאי גבוהים יותר[9]. אולם במציאות שבה התחרות אינה הוגנת, כגון שאדם מוכר מסיבות שיווקיות מוצרים במחירי הפסד, שמתחריו אינם מסוגלים לעמוד בהם, יש להגביל את התחרות, ולאסור את הורדת המחירים הפרועה הפוגעת בשאר המתחרים[10].

כניסת מפעילים חדשים מקומיים ומחו"ל
ההלכה מבחינה בין תחרות בין הכוחות המקומיים, אשר באופן עקרוני מותרת ואף רצויה, ובין תחרות לה שותפים כוחות שאינם מקומיים, אותה ההלכה מגבילה.
כניסת כוחות מקומיים אפשרית כל עוד הפגיעה בכוחות הקיימים בשוק לא תוביל לקריסתם. אולם אם מדובר בשוק קטן שאינו מתאים למספר העסקים המתחרים ביניהם, וכתוצאה מכך תוביל כניסת כח חדש לקריסת הכוחות הקיימים, אזי אין לאפשר הכנסת כוחות חדשים לשוק[11].
בנוסף, ההלכה מגבילה כניסת כוחות שאינם מקומיים, וקובעת כי אין לאפשר לכוחות שאינם מקומיים לפעול בשוק המקומי, ולפגוע בחברות המקומיות[12], אלא אם כן נושאת היא בכנפיה הורדה משמעותית במחירים. במקרים אלו מאפשרת ההלכה את פתיחת השוק גם לכוחות אלו וזאת לטובת הצרכן[13].
אי לכך יש לומר כי על מנת לאפשר לחברה חדשה להתחרות בארץ יש לוודא שגודלו של השוק המקומי מתאים למספר החברות המתחרות על קבלת נתח בו. אם מדובר בחברה בבעלות זרה המבקשת לפעול בארץ עליה להוכיח, בנוסף לתנאי הנזכר לעיל, כי המחירים אותם היא מספקת הינם זולים באופן ניכר מהמחירים אותם ניתן להשיג אצל כל חברה ישראלית אחרת.

לסיכום:
ההלכה רואה בחיוב את התחרות ואף מעודדת את קיומה. עם זאת מטילה ההלכה מספר מגבלות על התחרות העסקית, הרלוונטיות על התחרות הנוכחית בתחום הסלולרי:

חברת סלולר אינה רשאית להציע שירות במחיר הפסד ששאר החברות אינן מסוגלות לעמוד בו.

כניסת חברה חדשה לשוק הסלולרי מותנית בכך שגודלו של השוק מתאים למספר החברות הפועלות בו.

כניסת חברה בבעלות זרה לשוק זה מותנית בכך שהכנסתה תגרום להוזלה משמעותית במחיר לצרכן.

לשם מניעת עלית מחירים בלתי סבירה על המדינה להטיל פיקוח על השוק הסלולרי הן באופן עקיף באמצעות הממונה על ההגבלים העסקיים ובמידת הצורך באמצעות פיקוח ישיר על מחירי המקסימום.

[1] המשנה במסכת בבא מציעא (ס.) מביאה מחלוקת תנאים בסוגיה האם מותר לאדם למכור במחיר הנמוך מהמחיר המקובל בשוק: רבי יהודה אומר לא יחלק החנווני קליות ואגוזים לתינוקות מפני שהוא מרגילן לבוא אצלו וחכמים מתירין, ולא יפחות את השער וחכמים אומרים זכור לטוב". להלכה פוסק השו"ע (חושן משפט רכח יח) כדעת חכמים שמותר לאדם להוריד את המחירים על מנת למשוך לקוחות, ונמצא הציבור נשכר ממחירי שוק נמוכים.

[2] כפי שכתב הרשב"ם בפירושו למסכת בבא בתרא (פט ע"א) "אין מעמידין אגרדמין (=מפקחים) לשערים שלא ימכרו ביוקר. סברא הוא דאינו צריך דאם זה רוצה למכור ביוקר אותו הצריך למעות יתן בזול וילכו הלוקחין אצלו וימכור זה בזול על כרחו".

[3] הגמרא (שם) פוסקת להלכה כי "מעמידין אגרדמין בין למדות בין לשערים, מפני הרמאין". הרשב"ם בפירושו מבאר כי אותם רמאים אלו אנשים המבצעים מניפולציות על מנת לשלוט במחיר השוק: "שממתינין עד שימכור אותו המוכר בזול ואח"כ מוכרין ביוקר". על רמאים אלו אומרת הגמרא (שם ע"ב) "אוצרי פירות, ומלוי ברבית, ומקטיני איפה, ומפקיעי שערים - עליהן הכתוב אומר: לאמר מתי יעבור החדש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעות מאזני מרמה תניא נמי הכי: אין אוצרין פירות דברים שיש בהן חיי נפש, כגון יינות שמנין וסלתות..." בלשוננו היום היינו אומרים כי הרמאים אלו אותם אנשים היוצרים קרטלים על מנת לשלוט באופן מלאכותי ברמת המחירים בשוק ובהם חייבת המדינה להאבק באמצעות העמדת "אגרדמין" המכונה היום במדינת ישראל "המפקח על ההגבלים העסקיים".

[4] כפי שמפרש הרמב"ם (הלכות מכירה פי"ד ה"א-ב וכך פסק השו"ע חושן משפט רלא כ) את ההלכה הנזכרת לעיל וקובע כי "בית דין חייבין לפסוק השערים ולהעמיד שוטרין לכך, ולא יהיה כל אחד ואחד משתכר כל מה שירצה אלא שתות בלבד יפסקו להם בשכרם, ולא ישתכר המוכר יתר על שתות. במה דברים אמורים בדברים שיש בהם חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות...".

[5] הרמב"ם (שם) נותן שלש דוגמאות למוצרים המוגדרים כ"חיי נפש" המחייבים פיקוח "חיי נפש - כגון יינות שמנים וסלתות...". מעניין לציין כי הרמב"ם מונה יין, שמן זית וסולת ואינו מונה מוצרים בסיסיים עוד יותר כמו קמח מים. מאידך, ביצים לא נכנסו לרשימה של הרמב"ם ועליהן הפיקוח רופף יותר (עיין שם ה"ג). ונראה לומר כי לרשימה של הרמב"ם נכנסו מוצרי מזון שבלעדיהם לא יתכנו חיים בגבול התחתון של הנורמה, ובכללם לחם ובשר (ערוך השלחן רלא).

[6] בין השירותים הבסיסיים יש לכלול דיור, בריאות ותקשורת מינימלית (קו טלפון אחד למשפחה עונה על הגדרה זו).

[7] הדבר כלול במסגרת הסמכות שקיימת לשלטון לתקן תקנות לפי שיקול דעתו כפי שאומרת הגמרא במסכת בבא בתרא (ח ע"ב) "רשאין בני העיר להתנות על המדות ועל השערים, ועל שכר פועלים, ולהסיע על קיצתן". וכפי שפוסק השולחן ערוך (חושן משפט סימן רלא סעיף כז) "רשאים בני העיר לקוץ להם שער לכל דבר שירצו, ולהתנות ביניהם שכל מי שיעבור קונסים אותו כך וכך".

[8] מקרה דומה מובא בגמרא (תלמוד בבלי מסכת סוכה לד ע"ב) שם מובא כי כאשר העלו מוכרי ההדסים את המחירים התערבו חכמים בדרכים יצירתיות שאינן פשוטות מבחינה הלכתית כדי לגרום לירידת המחירים "אמר להו שמואל להנהו דמזבני אסא: אשוו וזבינו, ואי לא - דרישנא לכו כרבי טרפון" (הסובר שניתן להסתפק בהדסים חתוכים).

[9] הנימוק של חכמים דלעיל החולקים על רבי יהודה הוא שמי שמחלק אגוזים לילדים יכול לטעון כלפי הסוחרים האחרים ולומר להם: "אנא מפלגנא אמגוזי ואת פליג שיסקי" (אני מחלק אגוזים אתם חלקו אפרסקים). כלומר אני עושה כן אך גם באפשרותכם לחלק מתנות ולעשות מבצעים.

[10] כך גם קבע להלכה בעל "ערוך השולחן" (חושן משפט רכח יד) "אבל לזלזל במכירת סחורה איסור גמור הוא ומתוך כך מקולקל דרך המסחר ומאבדים מעות אחרים".

[11] כך כתב הרמ"א בתשובה י וכן פסק החתם סופר חלק חו"מ סי' קי"ח ג הובאו דבריו בפתחי תשובה קנו ס"ק ג.

[12] כפי ששנינו במסכת בבא בתרא (כא ע"ב): כופין בני מבואות זה את זה שלא להושיב ביניהם לא חייט ולא בורסקי ולא אחד מבני בעלי אומניות ולשכנו אינו כופהו. כלומר זכותם של בני העיר למנוע ממי שאינו תושב המקום לפתוח חנות שתגדיל את התחרות עם אנשי המקום, אולם אם מדובר בתושב המקום זכותו של כל אדם לעסוק בכל עיסוק שיחפוץ וכך פוסק השו"ע חושן משפט קנו ה.

[13] כך סובר ר' יוסף הלוי אבן מיגש המובא ברא"ש בבא בתרא פ"ב סימן יב וכ"כ ר' יצחק הזקן מדנפייר המובא במרדכי בבא בתרא רמז תקיג וכך פוסק להלכה הרמ"א חו"מ קנו ז. אמנם מעיר הנימוקי יוסף כי על מנת לאפשר לכוחות שאינם מקומיים להכנס לתחרות עליהם להוכיח כי הם מציעים הוזלה משמעותית וניכרת שאם לא כן תחול המגבלה האמורה לעיל.