מימון ציבורי של מסע בחירות

אל מול מסע הבחירות שאנו מצויים בעיצומו, מתעוררת שאלה: האם ראוי כי מוסדות השלטון יממנו, באופן מלא או חלקי, את עלות מסעי הבחירות של המפלגות השונות, ואף את הבחירות המקדימות (הפריימריז) שעורכות חלק מהמפלגות?
מכון כת"ר לכלכלה עפ"י התורה, התבקש לחוות דעתו בנושא זה. חוקרי המכון נדרשו למספר שאלות מרכזיות:

א.  מה הוא מעמדן ההלכתי של הבחירות הכלליות ושל הבחירות המקדימות?
ב.  האם יש חיוב, המלצה, או איסור לסייע במימון מסע בחירות?
ג.  מה הוא סדר העדיפויות בין מימון מסע בחירות לבין הוצאות ציבוריות אחרות?

 א. מעמדן ההלכתי של הבחירות הכלליות

לפי ההלכה, בראש כל קהילה יהודית עומד גוף הנקרא "טובי העיר או "פרנסים"", אשר חבריו נבחרים ע"י בני הקהילה[1]. לעומת זאת, במקרה בו ראשי הקהילה לא נבחרו ע"י הציבור, אין להם מעמד של טובי העיר, ואין לפעולותיהם הציבוריות תוקף הלכתי מחייב. הבחירה הציבורית היא המקנה לטובי העיר את מעמדם[2].
בנוסף, בהלכה נקבעו כללים ברורים לטוהר הבחירות, והיעדר השפעה פסולה על הבוחרים. כך, למשל, אם ניתן שוחד לבוחרים, אין תוקף לבחירות, והמועמד שנתן שוחד נפסל מלהתמודד שנית[3]. יתר על כן, גם פרנסים שנבחרו כדין חייבים לפעול לטובת הציבור כולו[4], ואין הם רשאים להתחשב באינטרסים פרטיים של עצמם או של יחידים[5].
פוסקים רבים קבעו כי במדינת ישראל, ממלאות הכנסת והממשלה את תפקיד "טובי העיר" ומעמד זה אף קנוי להן בפועל[6]. לפיכך, הבחירות הכלליות לכנסת, שעל גבן בנויות גם הרכבת הממשלה ופעולותיה, הן המקבילה לבחירות של בני הקהילה לטובי העיר. לאור האמור, ברורה חשיבותן ההלכתית של הבחירות לכנסת ועריכתן בצורה ראויה.

ב. מעמדן ההלכתי של הבחירות המקדימות

קיים הבדל בולט בין מנגנון הבחירות המופיע במקורות ההלכה, הכולל בחירות ישירות בין המועמדים השונים, לבין שיטת הבחירות במדינת ישראל, המבוססת על בחירות יחסיות בין רשימות של מועמדים המייצגים מפלגות שונות[7]. עם זאת, כבר הורה מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה הראשי של ארץ ישראל לפני קום המדינה, כי ההלכה אינה מתנגדת לבחירות יחסיות, אלא אף תומכת בהן, שכן יש לשיטה זו יתרונות רבים על-פני שיטות בחירה אחרות[8]. באשר להבדל בין בחירה ישירה של טובי העיר לבין התמודדות בין רשימות של מפלגות שונות, פסק בית הדין הרבני הגדול כי מפלגה פוליטית נחשבת לגוף ציבורי, מבחינה הלכתית[9].
לפיכך, יש מקום לבסס על אדני ההלכה את הבחירות המקדימות בתוך המפלגות, לצורך קביעת רשימת המועמדים של המפלגה בבחירות הכלליות, שכן בצורה זו יכול הציבור המתאגד במפלגה מסויימת לקבוע מי יהיו נציגיו הנבחרים. אמנם, אין חיוב הלכתי לעשות כן, והדבר תלוי ברצון הציבור המאוגד במפלגה[10].

ג. מימון מסעי בחירות

במדינת ישראל, כמו גם במדינות זרות רבות, מעוגן בחוק- מימון ציבורי של מסע הבחירות, ברמה זו או אחרת[11]. ההסברים המקובלים להסדר זה הם שניים: א) מניעת השפעה של בעלי הון על נבחרי הציבור, העלולה להיווצר במצב של מימון פרטי של מסע הבחירות של אחד מחברי הכנסת ו/או מפלגה ע"י בעלי אמצעים. ב) יצירת שוויון בין המועמדים והמפלגות השונות, שכן ללא אמצעים כספיים לפרסום והפצת מידע, אין יכולת אמיתית לפנות אל ציבור הבוחרים.
מאידך גיסא, יש המתנגדים למימון ציבורי מעין זה ממספר סיבות: א) בעידן התקשורת הבלתי אמצעית ברשת האינטרנט אין כמעט צורך במשאבים כספיים על מנת להגיע לקהל רחב של בוחרים. ב) רובם המכריע של הבוחרים אינו מושפע ממסע הבחירות. ג) מימון ציבורי יוצר תלות של המפלגות בשלטון.
נראה לומר כי לפי ההלכה יש לצדד במימון ציבורי מסויים של הבחירות, הן הכלליות והן המקדימות, משולב במימון פרטי מוגבל. זאת, בשל ההקפדה היתירה על טוהר הבחירות ועל אי-תלותם של נבחרי הציבור באינטרסים פרטיים של יחידים. זהירות עמוקה זו, המעוגנת באיסור החמור של שוחד, גוברת על הטיעונים הנגדיים.

ד. סדרי עדיפויות תקציביים

העמדת נבחרי ציבור אמינים היא עקרון ציבורי-הלכתי חשוב, המצדיק מימון ציבורי. אמנם, ממשלת ישראל אינה אחראית אך ורק על טוהר הבחירות, אלא על שורה ארוכה של תחומים, שחלקם הכרחיים וחיוניים להצלת נפשות, כגון בטחון ובטחון פנים. עם זאת, רבים מחכמי זמננו קבעו כי אין המדינה חייבת להקצות את כל משאביה לפיקוח נפש, ומותר לנבחרי העם לתקצב גם מטרות שאין בהן פיקוח נפש כלל. זאת, הן מפני שחלוקה מעין זו מהווה בעצמה פיקוח נפש ברמה הציבורית[12], והן מפני שכספי הציבור נחשבים כממון המשותף לכלל אזרחי המדינה, ויש להתחשב בדעתם של האזרחים, באמצעות נציגיהם הנבחרים, בעת קבלת ההכרעה על חלוקתם למטרות ויעדים ציבוריים שונים[13]. אמנם, יש המצמצמים את גבולותיו של היתר זה, אך העיקרון עצמו מוסכם.
יתר על כן, על פי ההלכה, חל איסור על הציבור להקצות משאבים ללא ריסון תקציבי, גם עבור מטרות חשובות, מפני שאי-יציבות כלכלית של הקופה הציבורית היא עצמה בגדר של סיכון ממשי, המוגדר כפיקוח-נפש[14]. לפיכך, גם אם יוחלט לסייע במימון עקרוני של מסע בחירות, יש להגביל את גובהו של סיוע זה[15].

ה. מסקנה

לאור כל האמור, נראה לומר כי על-פי ההלכה ראוי כי יינתן סיוע ציבורי הן למועמדים בבחירות המקדימות במפלגות והן למפלגות המתמודדות בבחירות הכלליות לכנסת. עם זאת, יש להגביל סיוע זה לרמת הוצאה סבירה, כפי שאכן מתבצע כעת, על-פי חוק מימון מפלגות.
 

[1] על תפקידיהם, מעמדם וסמכויותיהם יעויין בהרחבה באנציקלופדיה תלמודית, כרך ט, ערך "טובי העיר", עמ' עב-צט ובספרו של הרה"ג יוסף גולדברג, טובי העיר (הלכות; נבחרי ציבור; תקנות ציבור; יחיד וציבור), ירושלים: מכון "שער המשפט", תש"ס.

[2] בעניין זה, יעויין בשו"ת משנה הלכות חלק יד סימן ריג.

[3] שו"ת חתם סופר, חו"מ, סימן קס. אמנם, במקרה הנדון היה מדובר על בחירת רב, אך העקרון ההלכתי הוא זהה בכל מקרה של בחירות.

[4] יעויין בשו"ת מהר"ם שיק, חלק חו"מ, סי' יח: "ואפילו שבעה טובי העיר אין להם כח לעשות אלא צרכי הכלל של העיר... דאין כח ביד טובי העיר אלא בדברים שנתמנו עליהם."

[5] יעויין במקורות הרבים שהביא לכך הרב שלמה לוי, במאמרו "חלוקת מגרשים לבנייה ביישוב קהילתי (פסק דין)", מלילות ג, עמ' 176 – 182, בעמ' 177 – 178, ובספרו הנ"ל של הרה"ג יוסף גולדברג, פרק ג.

[6] יעויין בהרחבה במקורות הבאים: הראשון לציון, הגאון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל, "יסודות דין המלכות בישראל ובעמים",  התורה והמדינה ה-ו, עמ' טו- כא; הגאון רבי אליעזר יהודה וולדינברג, הלכות מדינה- חלק שלישי (כולל מחקרי הלכות ובירורי דינים בדרכי הנהגת השלטון המדיני. גדרי וסדרי בחירה תקנות והסכמות ציבור. גירות וענינים שונים) ירושלים: מוסד הרב קוק, תשט"ו [דפוס צילום- תשס"ז], שער ג, פרק א; הגאון רבי כתריאל פישל טכורש, "מערכת המסים לאור התורה", התורה והמדינה ה-ו, עמ' רלג ואילך, בעמ' רמח. אמנם, יעויין בדברי מרן הגאון רבי שאול ישראלי, עמוד הימיני, סימן ז, ולפיהם הכנסת והממשלה אינם פועלות מכח דין טובי העיר אלא מכח הלכות מלך ישראל, אך גם במלך, סמכותו ומעמדו מתבססים על הסכמת ובחירת העם.

[7] בעניין זה, יעויין בהרחבה במאמרו של הגאון רבי שלמה גורן, הרב הראשי לישראל, "שיטת בחירות לאור ההלכה", תורת המדינה (מחקר הלכתי היסטורי בנושאים העומדים ברומה של מדינת ישראל מאז תקומתה), ירושלים: הוצאת האידרא רבה ומסורה לעם, תשנ"ו, עמ' 53 – 67.

[8] שו"ת אורח משפט, סי' ב.

[9] ערעור, תשכ"ו-96, המפלגה הדתית לאומית ברחובות נ' הסתדרות אגודת ישראל ברחובות ואח', פד"ר ו, עמ' 173 ואילך.

[10] יצויין, כי מתשובתו הנ"ל של מרן הראי"ה עולה כי קיימת עדיפות לבחירות פנימיות לשם יצירת רשימת המפלגה, וכלשונו: ""ובאמת מהדין הזה שבני אומנות בענינים שלהם, דינם כבני העיר כולה לענין להסיע על קיצתם, יש סעד גדול להבחירות היחסיות, שהרי המפלגות יש להן לכל אחת איזה ענין מיוחד שמתיחדים בו ודינם כבעלי אומניות. והסברא נותנת שאם כל בעלי אומנות יכולים להסיע על קיצתן ודינם כבני עיר, צריך שיהי' מנהגם בסדר של בחירות ג"כ כבני עיר"

[11] חוק מימון מפלגות, התשל"ג. ויעויין בהרחבה במסמך הנקרא: "מימון מערכות בחירות של מועמדים- סקירה משווה", מרכז המחקר והמידע של הכנסת, מתאריך כ"ד בכסלו תשס"ח.

[12] יעויין במאמרו של הרב עדו רכניץ, "הוצאת ממון לצורך הצלת חיים", תחומין כט, עמ' 369- 374, שהציג את השיטות השונות בנושא זה.

[13] יעויין במאמרו של הרב יובל שרלו, "הכללת תרופות לאיכות-חיים בסל הבריאות", תחומין כח, עמ' 383- 391, בעמ' 387- 388, ומש"כ בהערה 31 שם, בשם הגרי"ש אלישיב. עוד יעויין באנציקלופדיה הלכתית רפואית (הרב פרופ' אברהם שטינברג), כרך רביעי, ערך "משאבים מגבלים", עמ' 246 – 271, בעמ' 260.

[14] שו"ת חתם סופר, חלק חו"מ, סי' קעז. בהקשר זה, יעויין  עוד במאמרו של הרב שבתי רפפורט, "קדימויות בהקצאת משאבים ציבוריים לרפואה", אסיא, מט-נ (יג, א-ב), תמוז- תש"ן, עמ' 17-5 ולאחרונה במאמרו של הרב אריה כ"ץ, "שיקולי פיקוח נפש בתכנון תקציב על-פי ההלכה".

[15] יעויין בדברי הרב שמואל טוביה שטרן, חוקת עולם- ביאורים הוספות ופירושים לתחוקת מדינת ישראל מוצעת על-פי התורה וחז"ל, מהדורה תניינא תשס"ה, בעמ' שיז כי יש להיזהר מבזבוז כספי ציבור על מה שאינו נחוץ ואינו מועיל לרבים.