תנאי שכר או החזר חובות - שיקולים במכירת חברת מגה

1. רקע כללי

לאחרונה פורסם כי הנהלת חברת מגה ביקשה צו הקפאת הליכים. בית המשפט אישר את בקשת החברה ומינה לחברה שלשה נאמנים. בהגדרת תפקיד הנאמנים קבע השופט כי "תפקידם של הנאמנים יהיה לנסות לשקם את החברה ולהביא למכירתה, אם כיחידה אחת ואם למכירה בחלקים. הנאמנים ישימו לנגד עיניהם חשיבות שימור מקומות העבודה של העובדים"[1]. וועד העובדים, שר האוצר וההסתדרות הכללית דרשו מהנאמנים כי הרשת תימכר כמקשה אחת, זאת, על מנת לשמר את קביעותם של העובדים ואת תנאי ההעסקה שלהם, המעוגנים בהסכם קיבוצי ייחודי. השבוע התפרסם כי הנאמנים נכנעו ללחץ וקיבלו את הדרישה למכור את הרשת כמקשה אחת, וזאת למרות שבאופן זה מסתבר כי הנאמנים לא ישיגו את מלא התמורה שהיו יכולים להשיג לו היו מציעים את הרשת למכירה בחלקים למספר רוכשים[2], מה שעשוי לפגוע ביכולת הנושים לגבות את חובם[3].

מכון כתר נדרש לשאלה האם נכון נהגו הנאמנים כאשר העדיפו את מכירת הרשת כמקשה אחת על מנת לשמור את מקומות העבודה של העובדים ותנאי העסקתם, או שהיה עליהם להעדיף למכור את הרשת במחיר הגבוה ביותר. זאת על מנת שיוכלו להשיב את כספי בעלי החוב.

1. חשיבות השמירה על מקום עבודתם של העובדים

בכל מקרה בו חברה נקלעת לקשיים עליה לחשוב על עתידם של עובדיה. העסקת עובדים שאינם יכולים להשתכר באופן אחר מהווה צורה מועדפת לקיום מצוות צדקה[4], פיטורי עובדים באופן שרירותי חמורים מן הבחינה המוסרית כגזל כספו של אדם[5]. זאת, מעבר לחובה המוסרית המוטלת על האדם לעמוד בדיבורו ולא לפטר את העובד באופן שרירותי[6]. אי לכך ניתן לומר כי פיטורי עובדים הינם צעד שיש לנקוט בו רק בלית ברירה.

1. זכות העובדים במקום עבודתם

התורה הקפידה מאד על שמירת זכויותיו של העובד: על המעסיק לשלם את מלא השכר שהובטח לעובד, ובמועד שנקבע לכך[7]. בנוסף לכך התורה אינה מאפשרת למעסיק לפטר את העובד באופן שרירותי לפני תום תקופת העסקתו[8]. כמו כן במובנים מסויימים לחובות כספיים שחייב המעסיק לעובד זכות קדימה על פני חובות אחרים.

עם זאת, אין לעובד זכות מוקנית המחייבת את המעסיק להמשיך ולהעסיקו גם בעתיד. יתר על כן, במידה ונשתנו התנאים והמשך העסקתו של העובד אינו משתלם למעסיק, רשאי המעסיק לפטר את העובד אפילו באמצע תקופת העסקתו[9]. העולה מדברים אלו הנו כי כאשר החברה נקלעת לקשיים שאינם מאפשרים לה לתפקד מן הבחינה הכלכלית היא רשאית לפטר את עובדיה, כולם או חלקם. כמובן, שעל החברה לשלם לעובד פיצויים במקרה של פיטורים או של הרעת תנאים אולם שלילת יכולת המעסיק לפטר את העובד, או להרע את תנאי העסקתו, יהיה הותק שלו אשר יהיה, מנוגדת להלכה.

1. חשיבות השבת כספי ההלוואה

על פי התורה פריעת חוב הינה מצוה מחייבת[10] הקודמת לכל מחויבות אחרת של האדם. אדם פרטי שנטל הלוואה מחוייב למכור את כל רכושו הפרטי על מנת להחזיר את ההלוואה[11]. באותה מידה מחוייבת חברה שנטלה הלוואות למכור מנכסיה על מנת להשיב את חובותיה, גם אם משמעות העובדה היא סגירת החברה ופיטורי העובדים. זאת, לאחר שהמאמצים לשיקומה עלו בתוהו. במקרה בו החברה ביקשה צו להקפאת הליכים תפקידו של הנאמן הוא להשיב את חובותיה של החברה באופן המקיף ביותר. אשר על כן, על פי ההלכה אסור לנאמן לשקול כל שיקול אחר מלבד השבת כספי הנושים, ואם הדרך בה עשויים הנאמנים לקבל את התמורה הגבוהה ביותר עבור נכסי החברה הינה בדרך של מכירת החברה בחלקים, מוטלת עליהם החובה לעשות זאת, גם במחיר של פיטורי מספר עובדים, ופגיעה בתנאי העסקתם של עובדים אחרים.

1. אחריות על בעלי מגה לתשלום החובות

למרות שלדעת מרבית הפוסקים לחברה בע"מ אין מעמד משפטי נפרד של ממש, בפועל מסכימים הפוסקים כולם שאין לבעלי החברה אחריות אישית לתשלום חובות החברה, בשל העובדה כי כל המתעסק עם החברה, מקבל את התנאי כי כל תשלום מטעם החברה יעשה מנכסיה בלבד ולא מנכסי הבעלים, וללא אחריות אישית של הבעלים[12]. לפיכך, ברור כי באופן בסיסי חדלות פרעון של חברה תיבחן לפי מצב נכסי החברה ולא לפי מצבם הכלכלי של בעליה.

אולם, הואיל והסכמה זו בין החברה ובין המתעסקים איתה היא העמוד עליו תלוי המסך הפרוס בין הבעלים ובין החברה, ברור כי אם ישנו יסוד  להניח כי ההסכמה בטעות יסודה, כגון שהתברר שהבעלים שלשלו רווחים לכיסם באופן שסיכן את מצבה של החברה, או שהתברר כי החברה נוהלה באופן רשלני, יורם המסך שבין הבעלים והחברה והבעלים יתחייבו לשלם על טעויותיהם, ולהחזיר את התחייבויות החברה מכיסם הפרטי, ולא תוכרז החברה כחדלת פרעון כל עוד קיים כסף בכיסם של בעליה[13].

כפי שנתפרסם בתקשורת, במשך שנים משכו בעלי חברת מגה סכומי כסף גדולים מאד לכיסם וכך הותירו את קופת החברה מדולדלת ובבסופו של דבר גרמו לקריסתה. אי לכך יש מקום לשקול את מידת חובתם של בעלי החברה לפרוע את חובות החברה מכיסם, ובכך גם למנוע את פיטורי העובדים.

1. מסקנות

• אין לנקוט בצעד של פיטורי עובדים עניים אלא בלית ברירה אחרת.
• אין לשום עובד זכות מוקנית המחייבת את המעסיק להמשיך ולהעסיקו ובמידה והמשך העסקתו של העובד אינו משתלם למעסיק, רשאי המעסיק לפטרו אפילו באמצע תקופת העסקתו.
• שלילת יכולת המעסיק לפטר את העובד, או להרע את תנאי העסקתו, במידה והעסק נקלע לקשיים, יהיה הותק שלו אשר יהיה, מנוגדת להלכה.
• חובת החזרת חובות קודמת למצוה הקיימת בהמשך העסקת עובדיה. אי לכך נאמן המתבקש לנהל חברה שנקלעה למצב של חדלות פרעון, חייב למצוא את הפתרון שימקסם את שעור החזר החובות של החברה, גם במחיר פיטורי עובדים.
• במידה ויתברר כי בעליה של החברה שלשלו רווחים לכיסם באופן שסיכן את מצבה של החברה, או שהתברר כי החברה נוהלה באופן רשלני, יש להרים את המסך שבין הבעלים והחברה ולחייב את הבעלים לשלם על טעויותיהם, ולהחזיר את התחייבויות החברה מכיסם הפרטי.