דף הבית - מאמרים - מטבע וירטואלי (ביטקוין) – האם נחשב מטבע על פי ההלכה
מאמרים

מטבע וירטואלי (ביטקוין) – האם נחשב מטבע על פי ההלכה

הרב שלמה אישון | כ"ה ניסן תשע"ח
ביטקוין (Bitcoin) הינו מטבע דיגיטלי בעל ערך, שאינו בבעלות גוף מרכזי כגון מדינה או בנק (מטבע מבוזר)[1]. באמצעות האינטרנט ניתן לבצע העברות ביטקוין לכל נקודה ברחבי העולם. הביטקוין ניתן לרכישה באמצעות המטבעות הקיימים בעולם, וערכו נקבע בשוק החופשי בהתאם להיצע ולביקוש. יותר ויותר עסקים וחנויות מקוונות מאמצים כיום את השימוש בביטקוין, וביפן הוא מוכר כאמצעי תשלום לגיטימי במדינה. בשני דברים שונה מטבע זה מהמטבעות המקובלים: א. במטבע הוירטואלי אין שום חפץ ממשי, וכשמו כן הוא – וירטואלי בלבד. ב. לאורך ההיסטוריה העולמית ועד ימינו, היו המטבעות מונפקים על ידי השלטון[2]. כאן מדובר במטבע שאינו מונפק על ידי מדינה כלשהי. יש לדון האם, לאור המיוחד במטבע זה, רואה אותו ההלכה כמטבע.

 

ביטקוין (Bitcoin) הינו מטבע דיגיטלי בעל ערך, שאינו בבעלות גוף מרכזי כגון מדינה או בנק (מטבע מבוזר)[1]. באמצעות האינטרנט ניתן לבצע העברות ביטקוין לכל נקודה ברחבי העולם. הביטקוין ניתן לרכישה באמצעות המטבעות הקיימים בעולם, וערכו נקבע בשוק החופשי בהתאם להיצע ולביקוש. יותר ויותר עסקים וחנויות מקוונות מאמצים כיום את השימוש בביטקוין, וביפן הוא מוכר כאמצעי תשלום לגיטימי במדינה.

בשני דברים שונה מטבע זה מהמטבעות המקובלים: א. במטבע הוירטואלי אין שום חפץ ממשי, וכשמו כן הוא – וירטואלי בלבד. ב. לאורך ההיסטוריה העולמית ועד ימינו, היו המטבעות מונפקים על ידי השלטון[2]. כאן מדובר במטבע שאינו מונפק על ידי מדינה כלשהי.

יש לדון האם, לאור המיוחד במטבע זה, רואה אותו ההלכה כמטבע. לשאלה זו השלכות רבות וביניהן: האם יהיה איסור ריבית בהלוואת ופירעון של ביטקוין בערכו הנומינאלי. אם נחשיב אותו כמטבע – הדבר מותר, אולם אם נראה בו סחורה ולא מטבע – הדבר אסור[3], וכן האם ניתן לבצע באמצעותו קנין כסף.

מטבע בלא חומר כלל

בעוד שבעבר היתה תלות בין ערך המטבע לבין החומר ממנו הוא עשוי, וככל שהחומר היה יקר יותר ומשקלו היה גדול יותר- כך ערך המטבע עלה, הרי שכיום ערך המטבע נקבע אך ורק בהתאם לערכו הנקוב – בלא התחשבות כלל בחומר ממנו הוא עשוי. למרות זאת, מוסכם על הפוסקים שגם המטבע הנהוג כיום המהווה יחידת שומא ואמצעי תשלום מקובל[4], מוגדר כמטבע. בעצם אין כל אפשרות שלא להגדיר את המטבע הנהוג כיום כמטבע, משום שחלק מדיני התורה, כגון דיני גזילה ונזיקין, מחייבים שימוש בכסף, וממילא לא תיתכן מציאות בה אין שום דבר המוגדר מבחינה הלכתית ככסף[5].

בשונה מכלי שחשיבותו נובעת מן החומר ומן הצורה בה הוא עשוי, עיקר חשיבותו של המטבע נובעת מהטבעת המלך ההופכת אותו לאמצעי תשלום מקובל[6]. מבחינה זו דומה מטבע לשטר אשר גם חשיבותו נובעת מהכתוב עליו ולא מהחומר ממנו הוא עשוי[7]. אכן, בשונה משטר, מטבע מוגדר כדבר שגופו ממון, משום שבני המדינה רואים אותו כדבר בעל ערך עצמי, ולא כשטר שערכו הוא רק בהיותו מהווה ראיה לקיומו של חוב[8].

היותו של החומר דבר שולי במטבע, בא לידי ביטוי בדבריו של הראב"ד[9] הכותב:

כי כל הדברים שבעולם תמצא בהן כל מין ומין מעלה זה על זה מחשיבות גופם בטעם או בריח או במראה או שהוא מתקיים זולתי המטבע שאין צרכו אלא בדמיו במקנתו ואם אין מה תועלת יש בריבויו או מיעוטו בגסותו ובדקותו

דברים אלו שנאמרו בתקופה בה המטבעות היו עשויים ממתכת בעלת שווי, מהווים בסיס לקביעתם של הפוסקים שאין מניעה לומר שגם כסף העשוי מנייר יחשב כמטבע, שהרי, כאמור, החומר אינו תנאי בהגדרת המטבע. אם כך הדבר, נראה שניתן ללכת צעד נוסף ולקבוע כי מבחינה הלכתית אפשר לוותר לחלוטין על החומר ולהגדיר כמטבע כל דבר המשמש כיחידת שומא ואמצעי תשלום – גם אם מדובר במשהו וירטואלי שאין בו חומר כלל[10].

יש לציין שכבר כיום מתבצעות חלק גדול של העסקאות בלא העברה פיזית של מטבעות. אדם מלווה או לווה באמצעות נתינת הוראה במחשב, כאשר בפועל לא מתרחשת כל העברה של כסף, אלא רק נרשם סכום כסף כחובה בחשבונו של המלווה ובמקביל נרשם אותו סכום כזכות בחשבונו של הלווה.

 

משמעותה ההלכתית של העברה בנקאית

פוסקי זמנינו עסקו בשאלה כיצד קונה הלווה את מעותיו של המלווה כאשר כל מה שנעשה הוא רק רישום במחשב, ודנו בזה מצד קנין אודיתא, סיטומתא, דינא דמלכותא ועוד[11]. המשותף בין כל האפשרויות הללו שכולן רואות את העיסקה כעיסקה של העברת חוב: הבנק היה חייב כסף למלווה וכאשר מבצע המלווה את פעולת ההעברה – מתחייב הבנק באותו סכום כלפי הלווה. ברור שהגדרה זו של העסקא יכולה להיות נכונה רק כל עוד קיימים בפועל מטבעות ושטרות של כסף. במציאות כזו, ה"כסף" האמיתי הם המטבעות ושטרי הכסף, ואילו הרישומים במחשב מהווים רק ראיה לסכום הכסף אותו זכאי בעל החשבון לקבל. אולם, אם וכאשר יתבטלו לחלוטין המטבעות ושטרי הכסף, והמסחר יתנהל דרך "ארנק דיגיטאלי" בלבד, הרי שהרישום ב"ארנק הדיגיטאלי" לא יוכל להיות ראיה לכמות הכסף, שהרי אין כלל כסף פרט לאותו רישום. במציאות כזו הרישום ב"ארנק הדיגיטאלי" הוא יהיה הכסף עצמו, באשר הוא ישמש כיחידת שומא ואמצעי תשלום, וכאמור לעיל, העדרו של חומר אינו גורע ממעמדו ההלכתי של המטבע.

זאת ועוד, גם במציאות בה יש עדיין מטבעות ושטרי כסף, ככל שהתשלומים הדיגיטאליים, המתבצעים בלא העברה פיזית של מטבעות ושטרות, הופכים להיות שכיחים יותר, ניתן לראות בהם מבחינה הלכתית לא פעולה של הקנאת חוב, אלא פעולה של העברת כסף ממש. הרישום הדיגיטאלי הוא הכסף עצמו,  והגדלת הסכום הרשום בחשבונו של ראובן על ידי הקטנת הסכום הרשום בחשבונו של שמעון הינה העברת כסף ממש משמעון לראובן, ולא העברת חובו של הבנק לשמעון – לידיו של ראובן.

במידה רבה קיים דמיון בין התהליך המתרחש כיום לבין התהליך שהתרחש בעבר לגבי שטרי הכסף שהנפיקה המדינה:

בראשית המאה ה – 18 הונפקו שטרות הכסף הראשונים מתוך רצון לייתר את הצורך לשאת מטבעות כבדים העשויים מכסף או זהב. שטרות אלה היו בעצם שטרי חוב על אוצר המדינה, שתמורתם התחייבה המדינה לשלם כמות מסויימת של זהב. ה"ארנק הדיגיטאלי" נועד בדיוק לאותה מטרה – לייתר את הצורך לשאת מטבעות ושטרות, וגם הוא, במצב הקיים כיום, מאפשר לבעליו לקבל מהבנק מטבעות ושטרי כסף פיזיים – בהתאם לרישום בארנק.

באותה תקופה בה הונפקו שטרי הכסף והיה להם כיסוי של זהב באוצרות המדינה, נחלקו הפוסקים בשאלה כיצד יש להתייחס אליהם. יש מן הפוסקים שסברו שדינם של השטרות מבחינה הלכתית כדין שטרי חוב[12], ויש מן הפוסקים שראו בהם כסף ממש[13].

החל משנת 1968 בה נשללה לחלוטין האפשרות לקבל תמורה בזהב עבור השטרות[14], מוסכם על הפוסקים שהמטבעות ושטרי הכסף אינם מהווים עוד שטרי חוב, אלא הם נחשבים ככסף על פי ההלכה – אף ששווי החומר שבהם פחות מפרוטה[15].

אם נרצה ליישם את דברי הפוסקים אודות המטבעות ושטרי הכסף גם לנידון דידן, נאמר שכל עוד קיימים מטבעות ושטרות של כסף, ניתן לראות את ההעברות הבנקאיות הן כהעברה של חוב, והן כתשלום כסף ממש, אך כאשר יחדל לחלוטין השימוש במטבעות ושטרות – מוסכם יהיה על הכל שההעברה הבנקאית כמוה כתשלום כסף ממש.

 

מטבע שאינו מוכר על ידי השלטון

נראה שבשאלה האם די בכך שהמטבע מהווה אמצעי תשלום מקובל, או שיש צורך גם באישור השלטון לכך נחלקים החתם סופר והחזון איש.

החתם סופר משתית את ממעמדו ההלכתי של המטבע הנוהג כיום על קביעת השלטון:

אבל גדר מטבע הוא שגזר המלך עליו שתצא ומי שממאן מלימכר וליקח באותו המטבע יחייב ראשו למלכות ודינא דמלכותא דין אמת ומשפט צדק הוא בזה ולא מלכותא דארעא לחוד גזר עליו אלא גם מלכותא דרקיעא ית"ש...[16]

אולם החזון איש משתית זאת על הסכמת הציבור:

וענין מטבע כל דבר שהסכימו עליו בני המדינה למכור ולקנות בו ולהעריך בו את כל השוק כמו שנוהגין המדינות[17].

לדעת החזון איש, אין צורך שהמלך הוא זה שינפיק את המטבע, ונדרש רק אישור המלך לשימוש במטבע במדינתו[18], שהרי בלא אישור המלך לא יקבלו אותו כל בני המדינה כאמצעי תשלום. מכאן, שלדעת החזון איש, אם יהפוך המטבע הוירטואלי לכזה שכל בני המדינה מקבלים אותו כאמצעי תשלום, הוא יחשב כמטבע על פי ההלכה, למרות שלא הונפק על ידי השלטון. לדעת החת"ס, לעומת זאת, הסכמת הציבור לבד אינה נותנת לו מעמד של מטבע כל עוד לא יקבע על ידי השלטון שזהו המטבע של המדינה וחייבים לקבלו כאמצעי תשלום. עם זאת, יתכן שגם לדעת החתם סופר יחשב מטבע ככסף לעניין תשלומים וכדו' גם בלא דינא דמלכותא, אם קיימת הסכמה של בני המדינה להשתמש בו כיחידת שומא ואמצעי תשלום, ומה שנדרש דינא דמלכותא הוא רק כדי להגדירו מבחינה הלכתית כ"דבר שגופו ממון"[19].

 

 

סיכום

אין מניעה הלכתית להגדיר מטבע וירטואלי כמטבע – אם הוא הוכרז כמטבע על ידי המדינה.

מטבע שהציבור נותן בו אמון ורואה בו אמצעי תשלום ויחידת שומא עשוי להחשב מבחינה הלכתית כמטבע גם אם לא הוכר רשמית על ידי שלטונות המדינה – לפחות לעניין תשלומים וכדו'.

הביטקוין לא הונפק על ידי המדינה, וגם האמון שהציבור נותן לו הוא מוגבל, ועל כן במצב הנוכחי הוא לא יוגדר כמטבע אלא כסחורה או שטר חוב[20].

 



[1] נכון לימים אלה קיימים כבר כ- 16.5 מיליון מטבעות ביטקוין, והכרייה (דהיינו הפקת המטבע) תימשך עד להגעה לרף המקסימלי של 21 מיליון ביטקוין.

[2] על כן המטבע היה הביטוי החזק ביותר לסמכות השלטון באותו מקום. ר' רמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק ה

הלכות יז - יח: "מלך שכרת אילנות של בעלי בתים ועשה מהן גשר מותר לעבור עליו וכן אם הרס בתים ועשה אותן דרך או חומה מותר ליהנות בה וכן כל כיוצא בזה שדין המלך דין. במה דברים אמורים במלך שמטבעו יוצא באותן הארצות שהרי הסכימו עליו בני אותה הארץ וסמכה דעתן שהוא אדוניהם והם לו עבדים אבל אם אין מטבעו יוצא הרי הוא כגזלן בעל זרוע וכמו חבורת ליסטים המזויינין שאין דיניהן דין וכן מלך זה וכל עבדיו כגזלן לכל דבר."

[3] על פי ההלכה מותר לכתחילה להלוות מטבע שהוא הילך חוקי על מנת להחזיר את אותו סכום, למשל, להלוות בארץ 1,000 ₪ על מנת להחזיר 1,000 ₪, אולם אסור להלוות 100 ק"ג פירות על מנת להחזיר 100 ק"ג, משום שיתכן ומחיר הפירות בשעה שמחזיר יהיה גבוה יותר מאשר בשעת ההלוואה. ר' שו"ע יו"ד קסב.

[4] ד"ר שילם ורהפטיג (דיני מטבע במשפט העברי, פרק ראשון עמ' 13) מביא בשם המלומד האנגלי Geoffrey Crowther שלוש הגדרות המאפיינות את המטבע: א. יחידת שומא. ב. אמצעי תשלום. ג. אמצעי לשמירת ערך. שתיים מהגדרות אלו קיימות גם במקורותינו: על המטבע כיחידת שומא ר' קידושין כח ע"א: " כל הנישום דמים באחר..." וברש"י שם: "כל דבר שאם בא לתתו דמים באחר צריך לשומו בדמים דהיינו כל המטלטלין בר ממטבע". וכ"כ בחידושי הרשב"א שבועות מ ע"א ד"ה תני ר' חייא לסיועיה לרב. על המטבע כאמצעי תשלום ר' בבא מציעא מו ע"א: "כל הנעשה דמים באחר מאי ניהו – מטבע", וברש"י שם: "כל הרגיל להיות ניתן דמים באחר, דהיינו מטבע", וכן הוא בחידושי הריטב"א שם. ובספר המקח והממכר לרב האי גאון שער יג כתב שמטעם זה אין מטבע נעשה חליפין: "שהיא אינה מקח וממכר כשאר סחורה אבל היא דמי' לכל סחורה". לא מצאנו במקורותינו שהמטבע מוגדר גם כאמצעי לשמירת ערך, אם כי מצאנו שהוא משמש כאמצעי להעברת ערך ממקום למקום שנועד להחליף את הצורך בהעברת מטלטלין שנשיאתן קשה יותר. ר' דברים יד כד – כה (ביחס למעשר שני): "וְכִי יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם כִּי יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ: וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בּוֹ".

[5] ר' חזון איש יו"ד עב ב. ועי"ש שאפשר שאם אין מטבע בעולם יחשב כסף צרוף מטבע לכל דיני התורה.

[6] על כן "אין מטבע נעשה חליפין." ר' בבא מציעא מה ע"ב: "משום דדעתיה אצורתא..." וברש"י שם.

[7] ר' חידושי הרמב"ן בבא מציעא שם: "ויש לפרש צורתא עבידא דבטלא והוה ליה כדבר שאין גופו ממון דומה לאותיות." וכן הוא בחידושי הרשב"א שם. וכ"כ הרשב"א בקידושין כח ע"ב.

[8] ר' נחל יצחק חושן משפט סימן סו שכתב: "ואף שכתבו כולם דמטבע ה"ל כאותיות שאין גופן ממון באמת אין שוה מטבע לאותיות ממש, דהא שטרות אין להם אונאה מטעם שאין גופם ממון, ואלו מטבע יש להם אונאה כמבואר בב"מ (דף נ"ב ע"א) ובח"מ (סי' רכ"ז [סעיף טז]) וכן אי' בשומרים, וע"כ אין זה רק לקנין חליפין ראו חז"ל להשוות מטבע לאותיות בזה." ובהסבר ההבדל שבין שטר למטבע כתב בשו"ת פרדס רימונים אבן העזר סימן מז): "כי גוף הכסף או הנחושת שבמטבע דמיא ממש לגוף הנייר שבשטר חוב, כמו דזה אין גופו ממון רק מפאת האותיות שבו הוא שוה ממון, כמו כן זה אין גופו ממון רק מפאת האותיות הוא שוה ממון וכנ"ל. אולם בענין האותיות בעצמם הם חלוקים זה מזה כי האותיות שבשטר חוב הם בעצמם גם כן אין גופן ממון והממון שנותנים עבורם אינו מפאת עצמם רק מפאת הלוה ועל ידי אותיות אלו יוכל לגבות מן הלוה ועל כן שמין דמיהן לפי ערך מעמד הלוה, ואם יעני הלוה גם האותיות אינן שוין כלום, מה שאין כן במטבע הנה האותיות והצורה שנחקק בה הם עצמן גופן ממון שהרי אין אותיות אלו שעבוד חוב על מי שחקק אותם רק הוא מהסכם המדינה וחוק המלך שכל מטבע שחקוק עליה אותיות אלו וצורה זו תהיה הולכת בהוצאה בכך וכך, והרי זה מיקרי גופו ממון, וכמו כל המטלטלין וחפצים וכסף וזהב שעיקר ערכם הוא מהסכם המדינה שזה יהיה שויה בכך וכך וזה כך וכך, וגם זה כחד מהן. ואולם בשו"ת חיי אריה (ר' חיים אריה ליבש הלוי הורוויץ) סימן א כתב שמה ששווה המטבע יותר מאשר שווי החומר ממנו הוא עשוי נחשב "אין גופו ממון", ורק שווי החומר שבו מוגדר כ"גופו ממון".

[9] מובא בשטמ"ק בבא מציעא ס ע"ב.

[10] עם זאת, יתכן שלעניין פדיון מעשר שני לא יועיל מטבע וירטואלי ויהיה צורך במטבע מתכת השווה פרוטה לפחות. ר' שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן עא, שכתב: "נלע"ד לפי מה שנהוג שאין פודין מעש"ש ורבעי רק על מטבע של מתכת ולא על מעות נייר, דלפי"ז ה"ה נמי שאין לחלל על מטבע של לירה אחת דאף שאפשר לקנות בה חצי שעורה כסף אבל כיון שהמתכת אינה שוה פרוטה נראה דאין הבדל בין זה לבין מטבע של נייר." ור' גם בשו"ת מחנה חיים (ר' חיים סופר) אבן העזר סימן כז שכתב ש"כסף שיש עליו צורה" הנדרש לפדיון מעשר שני הוא רק מטבע שיש עליו צורה שוקעת או בולטת אך לא שטרות שאין עליהן אותיות שוקעות או בולטות.

[11] ר' באריכות בספר הצ'יק בהלכה פרק יט ענף ב, ומה שהביא שם מדברי הפוסקים.

[12] ר' שו"ת בית שלמה (ר' שלמה דרימר) שכתב ביחס לשטרי כסף: "לדעתי הוא ממש שטרות שנכתב שכל המוציאו יגבה בו. וכן מפורש... שכל המביאו מחוייבים הבנק לשלם במעות..." (התשובה נכתבה בשנת תרי"א). וכ"כ בשו"ת מחנה חיים (ר' חיים סופר. נכתב בשנת תרל"ה) ששטרות הכסף הרי הן כשטרי הלוואה משום שכתוב עליהם שהבנק חייב לשלם את הסכום הנקוב בהם למי שיביאם לבנק, והממונה על הבנק ולא המלך הוא החתום עליהם. ובשו"ת חיי אריה שם (נכתב בשנת תר"ן) כתב "ודאי אין מלכות ושלטון בעולם שיגזור על בני מדינתו קבלו נייר בשוה כסף שזה אי אפשר, וכן בארצכם ברוסיא מונח באוצרות המלכות כמאה מיליאן רובל מעשת כסף וזהב לבד מן שאר חובות שיש להם, ואילו יצוייר שנאבד הכסף והביטחונות אז ודאי יפול מחיר שטרות הנייר... א"כ אין עצמותו ממון וקאי רק לראיה על נכסי הבנק." ואולם עי"ש שכותב בסוף דבריו שכל זה נוגע להגדרת כסף לעניין מצוות, אך לעניין דיני ממונות הולכים אחר המנהג.

[13] ר' שו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן קלד, אשר כתב ביחס למטבע: "אין חילוק אם יהי' זהב או כסף או נייר... אין ספק אצלי דהני באנק"א המה כסף גמור אפי' לקדש אשה והוי שפיר דומיא דעפרון וא"כ ממילא דהוי כסף לפדות הקדשות ומעשר שני".

[14] לפירוט בעניין זה ר' מחקרו של הרב דוד בס, כתר א עמ' 144 – 146 ובהערות השוליים שם.

[15] ר' ברית יהודה פרק יח סוף הערה יא.

[16] שו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן קלד. וכ"כ בחלק ה (חושן משפט) סימן קפז  ואולם בחלק ה חושן משפט) סימן קנג כתב: "וגם נ"ל דבאנקא צעטיל ניקני' בחליפין כי אין גופן מטבע אלא שיעבוד נכסי הקיר"ה והם ניקנים בחליפין." הרי שהבחין בין שטרי כסף לבין מטבע. ור' בפתחי תשובה חושן משפט סימן רג ס"ק א שאת התשובה בסימן קפז השיב באחרונה.

[17] חזון איש יו"ד עב ב. מסתבר שהחזון איש לשיטתו, שאין אומרים בארץ ישראל דינא דמלכותא דינא, (כך נכתב בשמו בספר פאר הדור חלק ג עמ' רצו), אינו יכול להשתית את מעמדו ההלכתי של המטבע על דינא דמלכותא, משום שאם כן לא היה מטבע בארץ ישראל.

[18] ר' חזון איש חושן משפט טז כד: "דבימי הראשונים כל שיש לו כסף עושה מטבעות והמלך לא היה מקפיד רק על צורת מטבע מדינתו".

[19] כפי שהבאנו לעיל משו"ת חיי אריה. עוד יתכן שמה שהצריך החת"ס דינא דמלכותא הוא רק כדי להגדירו כדבר שגופו ממון ולא כשטר חוב למרות שהמדינה התחייבה לתת עבורו זהב או כסף. אולם במציאות בה אין עוד כיסוי זהב וכסף יתכן שגם החת"ס יודה שדי בהסכמת בני המדינה בכדי להגדיר אותו כדבר שגופו ממון – אף בלא דינא דמלכותא.

[20] לאחרונה אף הודיע בנק ישראל שהביטקוין והמטבעות הדומים לו אינם עונים להגדרה החוקית של מטבע או של מטבע חוץ ויש לראותם כנס פיננסי.