"מי שמרגיש בלבו קשר אמתי עם חיי האומה בכל הדורות, הוא לא יוּכל בשום אופן... לצייר לו מציאות עם ישראל בלי "שבת מלכתא". אפשר לאמור בלי שום הפרזה, כי יותר משישראל שמרו את השבת שמרה השבת אותם, ולולא היא שהחזירה להם „נשמתם“ וחדשה את חיי רוחם בכל שבוע, היו התלאות של „ימי המעשה“ מושכות אותם יותר ויותר כלפי מטה, עד שהיו יורדים לבסוף לדיוטא האחרונה של „חמריות“ ושפלות מוסרית ושׂכלית."
כך כתב בשנת תרנ"ח לא אחר מאשר אחד העם – מראשי הוגיה של הציונות אשר לא נמנה על ציבור שומרי המצוות.
ההכרה בחשיבותה של שמירת השבת בפרהסיה הציבורית במדינת ישראל, כביטוי להיותה של מדינת ישראל מדינה יהודית היתה מקובלת ומסוכמת שנים רבות, והיא זו שעמדה בבסיס ה"סטטוס קוו" שתכליתו היתה שמירה על צביונה היהודי של המדינה.
בהתאם לכך פרסם ראש העיריה הראשון של תל אביב, מאיר דיזינגוף, בשנת תרצ"ג קריאה פומבית למניעת חילול שבת בפרהסיה בתל אביב, קריאה אותה חתם במשפט: "שמרו על השבת והיא תשמור עלינו".
השבת היא זו שייחדה ואפיינה את העם היהודי בכל הדורות. מדינת ישראל ללא שמירת שבת ברשות הרבים, מאבדת את זהותה היהודית ומתוך כך מערערת את זכות קיומה כמדינתו של העם היהודי בארץ ישראל. לא ניתן לדבר על מדינת ישראל כמדינה יהודית שנוסדה מתוקף זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל כאשר הפרהסיה הציבורית במדינה הינה בשבת כפי שהיא ביתר ימי השבוע.
זאת ועוד, שביתה ממסחר בשבת איננה רק ענין דתי. לשבת יש גם ערך סוציאלי: היא מאפשרת להקדיש יום אחד בשבוע למשפחה, ולקחת פסק זמן מהמולת החיים. מהשקט ברחובות כתוצאה מהשבתת המסחר - נהנים התושבים כולם.
אין לקבל את הטענה כאילו עיקרון החופש מחייב מסחר בשבת. העסקים הפתוחים בשבת אינם מופעלים ע"י רובוטים. עובדים שם בעלי משפחות הנאלצים לעבוד בשבת מחשש מפיטורין. החופש קיים אולי לאותם בעלי עסקים אמידים השוכרים פועלים לשבת, בעוד הם עצמם מבלים עם משפחותיהם, אך לשכירים אין זה חופש כלל. זוהי חזרה לעידן העבדות ונסיגה מההתקדמות הסוציאלית בה צעדה עד כה החברה האנושית בכלל ומדינת ישראל בפרט.
הסכמה של הציבור שאינו שומר מצוות לסגירת עסקים בשבת אינה מהווה וויתור לציבור הדתי. סגירת העסקים היא אינטרס חשוב גם לציבור שאינו שומר מצוות. עובדה היא שבמדינות רבות בעולם, גם באלו בהן יש הפרדה של הדת מן המדינה, קיים יום שבתון. יום שבתון זה אינו תוצאה של הסכמים קואליציונים אלא מבטא הכרה בחשיבות השבתון לכל יחיד ולחברה כולה.
בתל אביב קיים חוק עזר האוסר לפתוח בתי עסק ומסחר בשבת, למרות זאת לאורך השנים וביתר שאת בשנים האחרונות נפגע צביון השבת ע"י עסקים מפרי חוק הפותחים את שעריהם גם בעיצומו של יום השבת. חוסר האכיפה מצד העיריה גרם לעלייה מתמשכת בהיקף חילול השבת ע"י עסקים כתוצאה מהתחרות הנגרמת כאשר עסק מתחרה פותח בשבת וממילא מחייב גם את חברו לעשות כך.
לפני כשנתיים פסק בג"ץ כי על העירייה לאכוף את החוק ולמנוע מעסקים המפרים את החוק להמשיך ולעשות כך. בעקבות פסיקה זו החליטה עיריית תל אביב בצעד תקדימי לשנות את החוק העירוני ולאפשר לכ300 בתי עסק ומקומות בילוי – לפתוח בשבת. עתירה לבג"ץ של "התאחדות הסוחרים" בדרישה לפסול את השינוי שיזמה העירייה, החזירה את העניין לבג"ץ שדרש לשמוע את עמדת המדינה, וזו עתידה להינתן בעוד כשבועיים.
לפסיקת בג"ץ בעניין זה תהיינה קרוב לודאי השלכות על ערים נוספות במדינת ישראל. אנו מצפים מנבחרי הציבור שדמותה של המדינה כמדינה יהודית, ודמותה של החברה חשובים להם, שיעשו הכל בכדי למנוע את הפגיעה הקשה העלולה להגרם משינוי החוק, וכלשונו של הרב הראשי הראשון במדינת ישראל, הרב יצחק הרצוג: "תנו ידכם לברית השבת למען הצלת השבת... מתוך ההכרה שבמידה שהשבת הולכת ומתחללת בה במידה הולכת ונפסדת הצורה המקורית העיקרית של הבית הלאומי"