פרשת תצוה: "נר תמיד" - מכספי מעשר
הרב שלמה אישון
פרשת השבוע פותחת בציווי לבני ישראל לתת שמן לצורך הדלקת המנורה בבית המקדש: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד".
כיום בעוונותינו בית המקדש חרב, אך נהגו ישראל להדליק נרות בכל יום גם בבתי הכנסת, ועל פי ספר המנהגות לר' אשר מלוניל, יש בכך זכר להדלקת הנרות בבית המקדש.
בהקשר למנהג זה דנו הפוסקים בשאלה מעניינת: האם מותר להשתמש בכספי מעשר כספים לשם הדלקת הנרות בבית הכנסת. יסוד השאלה הוא בספק האם כספי מעשר כספים מיועדים אך ורק לעניים או שמא ניתן להשתמש בהם גם למצוות אחרות.
הדרישה ביורה דעה סימן רמט הביא בשם תשובת מהר"ם שמותר להשתמש בכספים אלו גם לצרכי מצווה אחרים, וזו לשונו:
"כך אני רגיל להורות לבני אדם כל מצוה שתבוא לידו כגון להיות בעל ברית או להכניס חתן וכלה לחופה וכיוצא בהן, וכן לקנות ספרים ללמוד בהן, ולהשאילן לאחרים ללמוד בהן, אם לא היה יכולת בידו ולא היה עושה אותה מצוה - יכול לקנות מן המעשר."
לשיטתו, מותר להשתמש בכספי מעשר כספים לשם קיום מצוות כאשר בלא שימוש בכספים אלו לא היה מקיים את המצוה.
על דברים אלו חולק המהרי"ל הסובר שכספי מעשר שייכים לעניים ואין לעשות בהם דבר מצוה אחר. וכך הוא כותב בהלכות ראש השנה: "והנותנין מעשר שלהן לעשות נרות להדליקם בשעת התפלה שלא כדין עושין, כי המעשר שייך לעניים." דברי המהרי"ל הובאו להלכה ע"י הרמ"א ביורה דעה סימן רמט סעיף א, הכותב: "ואין לעשות ממעשר שלו דבר מצוה, כגון נרות לבית הכנסת או שאר דבר מצוה, רק יתננו לעניים."
יש הסוברים שאף שבאופן עקרוני אין להשתמש לשם מצווה במעות מעשר כספים, מכל מקום, אם מיד בתחילת התנהגותו להפריש מעשר כספים התנה שיוכל לעשות ממנו דבר מצוה – יוכל להשתמש במעות למצווה ולא יהיה בדבר משום גזל ענים..
מכל מקום, אין חולק על כך שמותר להשתמש בכספי מעשר לדבר מצוה, אם הכסף יגיע בסופו של דבר לעניים, כגון שקונה עליה לתורה בבית הכנסת והכסף שמשלם עבור העליה - ניתן לעניים.