פרשת תזריע: שכר שבת למוהל ומיילדת
הרב שלמה אישון
מהכתוב בפרשתנו "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" למדו חז"ל שברית המילה בזמנה דוחה שבת: "ביום – ואפילו בשבת" (שבת קלב ע"א).
לברית המילה המתקיימת בשבת יש גם היבט כלכלי – תשלום שכרו של המוהל ותשלום שכרה של המיילדת.
חז"ל אסרו "שכר שבת" דהיינו קבלת שכר על עבודה הנעשית בשבת, ומכאן עשויה להתעורר שאלה בנוגע לתשלום שכרו של המוהל כאשר ברית המילה מתקיימת בשבת - האם יש לאוסרו משום "שכר שבת". שאלה דומה עשויה להתעורר גם ביחס לשכרה של המיילדת: כאשר ברית המילה בשבת גם הלידה הייתה בשבת, ויש לדון אפוא במקרה בו הזמינה האשה מיילדת פרטית שיילדה אותה בשבת – האם מותר לשלם לה שכר או שמא יש לאסור זאת משום שכר שבת.
ביחס לשכר מיילדת אומרת הגמרא במסכת עבודה זרה (כו ע"א) כי מותר למיילדת יהודיה לילד בשבת בשכר מי שאינה יהודיה, ומשמע א"כ שאין בכך משום שכר שבת. אולם הריטב"א כתב שם שעל המיילדת לזרוק את השכר לים משום ששכר שבת אסור.
אך בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ח סימן טו - קונ' משיבת נפש פרק יג) הביא את המהר"י מברונא בתשובותיו סי' קי"ד שנשאל על בת ישראל המילדת בנות ישראל אם נוטלת שכר שבת ואם יכולה לתבוע זאת בביה"ד, ובדברי תשובתו דן להתיר ממה שמצינו שהתירו לצורך מצוה, וכן מטעם נוסף – שאם לא תקבל שכר עלולה להמנע מלבוא או להתעצל בפעמים אחרות.
להלכה הביא השולחן ערוך (או"ח שו ה) שתי דעות בשאלה האם מותר שכר שבת לצורך מצווה: "אסור לשכור חזנים להתפלל בשבת; ויש מי שמתיר. הגה: ואם שכרו לשנה או לחודש, לכ"ע שרי (ד"ע)."
וכתב במשנה ברורה שם: "ועיין באחרונים שכתבו שנוהגים להקל לשכור לשבתות לחוד והחושש לדברי האוסרין לא יקצוב בתחלה ומה שלוקח אח"כ י"ל שהוא דרך מתנה. ומיילדת בודאי מותרת ליקח שכר שבת".
הרי שמותר לתת למיילדת שכר על עבודתה בשבת, אף שלא בהבלעה, והוא הדין למוהל.
וכן כתב, ביחס למוהל, בילקוט ילקוט יוסף שובע שמחות ב פרק יז סעיף מא: "מותר למוהל לדרוש שכר אחר השבת עבור המילה שמל בשבת, ואין בזה איסור משום שכר שבת. ומכל מקום אינו רואה בזה סימן ברכה. וכבר כתבנו לעיל שבלאו הכי ראוי והגון לקיים מצוה יקרה זו מבלי ליטול שכר, הן בחול והן בשבת, וגם לא שכר בטלה, ולא יקח אלא שכר ההוצאות בלבד.