פרשת שמיני: שיווק ומסחר במאכלות אסורות
הרב שלמה אישון
נאמר בפרשתנו: "וכל אשר יפל מנבלתם עליו יטמא תנור וכירים יתץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם".
הכפילות בסיומו של הפסוק משמשת מקור לדרשת הירושלמי:
"מה תלמוד לומר "וטמאים יהיו לכם" אלא אחד איסור אכילה ואחד איסור הנייה כל דבר שאיסורו דבר תורה אסור לעשות בו סחורה, וכל דבר שאיסורו מדבריהן מותר לעשות בו סחורה. והרי חמור?! למלאכתו הוא גדל, והרי גמל?! למלאכתו הוא גדל."
בהתאם לכך נפסק בשולחן ערוך:
"כל דבר שאסור מן התורה, אף על פי שמותר בהנאה, אם הוא דבר המיוחד למאכל אסור לעשות בו סחורה... חוץ מן החֵלֶב, שהרי נאמר בו: 'יעשה לכל מלאכה'... וכל דבר שאין איסורו אלא מדבריהם, מותר לעשות בו סחורה."
נחלקים הפוסקים בשאלה האם זהו איסור דאוריתא או שמא הדרשה מהפסוק הינה "אסמכתא בעלמא" והאיסור הוא דרבנן – גזירה שמא יבוא לאכול מאכלות אסורות, או שמא יחשדו בו שכשם שסוחר בהם לצורך אכילה כך אוכל מהם. יש הסוברים שיסוד האיסור הוא דאוריתא אך הכתוב מסר לחכמים לקבוע את גדריו.
באופן כללי אסור איפא ליהודי לסחור באיסורי אכילה - פרט למספר יוצאים מן הכלל:
א. דברים האסורים מדרבנן כגון גבינות עכו"ם.
ב. חֵלֶב של בהמה טהורה, אבר מן החי ודם.
ג. יש המקילים ביהודי הקונה ספק טריפות שנוצרו באיטליזים וסוחר בהם.
ד. במקום הצורך הותר לסוחר יהודי לסחור במוצרים שבתוכם עלולים להיות רכיבים לא כשרים ובלבד שהיוזמה לכך לא תהיה של היהודי.
כל ההיתרים הללו מותנים בכך שהמכירה של איסורי האכילה לא נעשית לצורך אכילה של יהודים.
בנוסף, הותר לסחור בדברים שאינם מיועדים לאכילת אדם, כגון קופסאות מזון בע"ח, עורות של בע"ח טמאים וכדו'.