דף הבית - כלכלה לאור הפרשה - מהו "חסרון כיס"
כלכלה לאור הפרשה

פרשת צו: מהו "חסרון כיס"

הרב שלמה אישון
על לשון הכתוב בתחילת הפרשה: "צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העלה..." כותב רש"י: "אין צו אלא לשון זרוז מיד ולדורות. אמר ר' שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס". דנים המפרשים בשאלה מהו חסרון הכיס עליו מדובר כאן. אמנם קרבן העולה אינו נאכל לכהנים אך, לכאורה, אין להם כל הפסד מהקרבתו, והם אף זוכים בעור הקרבן, וא"כ אין כאן "חסרון כיס". החזקוני מבאר שחסרון הכיס הוא בכך שאם לא יקריב את הקרבן כראוי, יצטרך להביא אחר והראשון אבד והרי יש בדבר חסרון כיס. האור החיים מביא מספר תשובות לשאלה זו: "ויש אומרים כי היה בטל ממלאכתו כל הלילה והוא חסרון כיס. ויש אומרים חסרון כיס הוא לישראל שאברי עולה נשרפין על המזבח ואינם נהנים מהם. ויש אומרים חסרון כיס לכהן שהוא ירצה להקריב קרבנות אחרים שיש לו זכות בהם מה שאין כן העולה שכולה כליל ואין לו בה אלא העור, וכל הדברים רחוקים בעיני. ואולי נראה שהוא על התמדת עצים שאמרו ז"ל (יומא מ"ה א) ג' מערכות של אש היו שם וכו', שלישית אין עליה כלום אלא לקיים אש תמיד תוקד וגו' עד כאן, על פרט זה אמר חסרון כיס פירוש ללא דבר שאין בו אחד מהקרבנות אלא שתהיה האש אוכלת עצים כל הלילה, וגם הם שוים ממון". המהר"ל נוקט גם הוא כהסברו הראשון של האור החיים ומרחיב בו: "ויש לומר, דשפיר איכא חסרון כיס, משום דהיה העבודה מוטל על הכהן, והיה בשביל זה מבטל ממלאכתו. ולא חסרון כיס גמור בעינן, אלא כל היכי שיהיה גורם לו חסרון בממון קאמר שהוא חסרון כיס. ובתחלת ספרי (במדבר ה, ב) אמר רבי שמעון אין "צו" אלא חסרון כיס, "צו את בני ישראל ויקחו אליך" (להלן כד, ב), "צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה וכו'" (במדבר ה, ב), עד חוץ מן אחד "כי אתם באים אל ארץ כנען" (במדבר לד, ב) שנאמר לענין זירוז חילוק הארץ. והרי אין "וישלחו מן המחנה" חסרון כיס, אלא דזה נקרא חסרון כיס שלא היה בביתו לעשות מלאכתו, [הכא נמי] נקרא זה חסרון כיס מה שהיה צריך הכהן לבטל מלאכתו לעשות העולה. " מתבאר מדברי המהר"ל שלא רק הפסד ממש מוגדר כ"חסרון כיס" אלא גם מניעת רווח כתוצאה מהתבטלות ממלאכה – גם היא מוגדרת "חסרון כיס". לשאלה זו, האם גם מניעת רווח מוגדרת כהפסד השלכה לעניינים רבים וביניהם עד כמה אדם מחוייב להפסיד רווח כדי לקיים מצוות עשה. בעניין זה מביא הריטב"א בשם תוספות המתייחסים למעשהו של דמה בן נתינה ממנו עולה, לכאורה, שאדם מחויב להפסיד מכספו לשם קיום מצוות עשה של כיבוד אב: "ואף על גב דאייתינן לעיל (ל"א א') ראייה מעובדא דדמה בן נתינה שהפסיד בשביל כבוד אביו ששים רבוא שכר, תירצו בתוספות דהתם דלא הפסיד משלו אלא העברת ריוח בעלמא לא חשוב דבר האבד ולא חסרון כיס, וכדחזינן נמי לענין מלאכת חול המועד (מו"ק י' ב') דהעברת ריוח לא חשיב דבר האבד ואסור למכור פרקמטיא בחולו של מועד אף על פי שלא ישתכר במכירתה לאחר המועד כמו שמשתכר עכשיו דלאו דבר האבד הוא, הכא נמי לא חשיב דבר האבד אלא בביטול מלאכתו." לדבריו א"כ, מניעת רווח ממלאכה אינה מוגדרת כ"חסרון כיס" ועל כן אדם מחוייב לקיים מצוות עשה אף אם ע"י כך יגרם לו הפסד גדול של רווחים. אך, כאמור, לדברי המהר"ל והאור החיים בהסברו הראשון יתכן וגם דבר זה יוגדר כחסרון כיס.