פרשת בחוקותי: ואכלתם לחמכם לשובע
הרב שלמה אישון
אחת מן הברכות שמבטיחה התורה בפרשתנו בשכר "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם:", היא הברכה: "וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע...", ומפרש רש"י מהו "ואכלתם לחמכם לשובע" – "אוכל קמעא והוא מתברך במעיו".
מקשה על כך הגאון ר' משה פיינשטיין זצ"ל (שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ג סימן עא): "לאיזה צורך הוא ברכה זו דהא נאמר לעיל מזה שהברכה תהיה מרובה שהארץ תתן יבולה והעץ ייתן פריו ודיש ישיג את בציר ובציר את זרע ואחר זה נאמר ואכלתם ישן נושן ומפני חדש תוציאו וא"כ הרי יש להם הרבה מה לאכול ויהיה להם שובע אף כשיצטרכו לאכול הרבה?!"
ומתרץ הוא, שהברכה היא בכך שאדם ידע, לצמצם את תאוותיו, גם כאשר הוא חי בתנאים של שפע: "אבל הוא שהאדם השלם אף שיש ברכה מרובה ושפע רב יודע לצמצם תאוותיו להנאות הגוף רק למה שיש לו צורך בהם... כדי שישיג בקלות מה שצריך לבריאות הגוף וגם להנאות שיש צורך בהם לפעמים לראות חסדי השי"ת ולימי העונג והשמחה כשבתות וימים טובים ושמחות של מצוה ולכן נתן השי"ת גם ברכה זו שלא יצטרך האדם השלם לעסוק הרבה באכילתו ושתייתו אלא שגם בקימעא שיאכל יתברך שיהיה שבע וטוב לו."
מוסיף הגר"מ פיינשטיין זצ"ל: שאל לאדם לטעות ולחשוב שכאשר נותן לו הקב"ה שפע, הרי יש בכך ראיה שרצונו של הקב"ה שהאדם ינצל זאת להנאות גשמיות: "והוא להורות שגם כשנותן הקב"ה במדינה ברכה מרובה ועשירות גדולה לא יבא מזה לדון שרצון השי"ת שישתדל להשיג כל הנאות שיכול ע"י הברכה שנתן לו אלא ידע דבכל עת ובכל מקום יהיה הנאותיו רק מתורה ומעשים טובים שיעשה שמזה יש הנאה בעוה"ז ובעוה"ב."
על האדם לדעת לנצל את הברכה הגשמית שניתנה לו, כדי להגיע להנאה האמיתית שהיא ההנאה הרוחנית: כדברי הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ט הלכה א):
"והבטחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש ונהגה בחכמתה תמיד שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה כגון חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן, וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה כגון שובע ושלום ורבוי כסף וזהב, כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להן אלא נשב פנויים ללמוד בחכמה ולעשות המצווה כדי שנזכה לחיי העולם הבא."