פרשת בהעלותך: האנכי הריתי את כל העם הזה
הרב שלמה אישון
חובת ההורים לזון את ילדיהם משתנה בהתאם לגילו של הילד. כך פסק הרמב"ם: "כשם שאדם חייב במזונות אשתו כך הוא חייב במזונות בניו ובנותיו הקטנים עד שיהיו בני שש שנים, מכאן ואילך מאכילן עד שיגדלו כתקנת חכמים, ואם לא רצה גוערין בו ומכלימין אותו ופוצרין בו, אם לא רצה מכריזין עליו בציבור ואומרים פלוני אכזרי הוא ואינו רוצה לזון בניו והרי הוא פחות מעוף טמא שהוא זן את אפרוחיו, ואין כופין אותו לזונם אחר שש. במה דברים אמורים באיש שאינו אמוד ואין ידוע אם ראוי ליתן צדקה או אינו ראוי אבל אם היה אמוד שיש לו ממון הראוי ליתן ממנו צדקה המספקת להן מוציאין ממנו בעל כרחו משום צדקה וזנין אותן עד שיגדלו."
מלשון הרמב"ם משמע שחובת אדם לזון את ילדיו הקטנים הינה חובה מדאוריתא - כשם שחובת הבעל לזון את אשתו הינה חובה מהתורה. אמנם בתורה לא מופיע במפורש ציווי לזון את הבנים הקטנים, ויש שכתבו שאין צורך לצוות זאת שהרי זהו חוב מוסרי הטבוע ברגשי האב המרחם על בניו, ו"דרך כל הארץ" לעשות כן.
אכן, אף אם אין בתורה ציווי מפורש, רמז לחובת ההורים לזון את בניהם מצוי בפרשתנו בטענתו של משה רבינו לקב"ה: "הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ...מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה כִּי יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר תְּנָה לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה:" מכאן, שאילו אכן משה רבנו היה מוליד את העם – היה חייב במזונותיהם.
לדעת האור החיים נרמזת בפסוק גם החובה מדרבנן לזון את ילדיו מעל שש: "והגם שעדיין לא תקנו חז"ל תוספת זמן זה, הוא ענין מושכל לדעת אנוש ומכל שכן משה שהיה נביא"