פרשת אמור: "ממחרת השבת" - מחלוקת הפרושים והצדוקים והשלכתה על הגדרת חברה בע"מ
הרב שלמה אישון
הגמרא במסכת מנחות דף ס"ה ע"א מביאה שתי מחלוקות בהן נחלקו הפרושים והצדוקים, ואשר בהם הצליחו הפרושים להביא ראיות מן הכתוב הדוחות את דעתם של הצדוקים.
המחלוקת האחת היא בשאלה האם יחיד יכול להתנדב קרבן תמיד: הצדוקים טענו שהדבר אפשרי, ואילו הפרושים הוכיחו להם מן הכתוב שהדבר אסור.
המחלוקת השנייה היא בעניין ספירת העומר, בהסבר הציווי של "וספרתם לכם ממחרת השבת" לדעת הצדוקים הכוונה בפסוק היא לשבת רגילה, ונמצא שלשיטתם לעולם מתחילה ספירת העומר ביום ראשון, ואילו הפרושים הוכיחו מן הכתוב שבמילים "ממחרת השבת" מתכוונת התורה ליום טוב ראשון של פסח, שממחרתו מתחילה ספירת העומר.
הרב קוק זצ"ל (שו"ת משפט כהן (עניני א"י) סימן קכד) מבאר ששתי המחלוקת הללו שורשם באי הכרה של הצדוקים בקדושה המיוחדת הקיימת בכללות כנסת ישראל. הצדוקים ראו בכלל ישראל לא יותר מאשר שותפות, וממילא אין הבדל מהותי בין יחיד לבין ציבור ועל כן, למרות שקרבן התמיד הוא קרבן ציבור, אין מניעה שיחיד יתנדב ויביא אותו.
על כן גם לא יכלו הצדוקים לקבל שחג הפסח, שקדושתו מבוססת על קידוש החודש הנעשה על ידי בית הדין בישראל, יכונה בשם שבת. לדעתם המונח שבת שמור אך ורק למועד שקדושתו היא אלוקית, ואינה תלויה בהחלטתו של בית הדין. קדושה זו קיימת, איפא, לדעתם רק בשבת רגילה שאינה תלויה בקידוש החודש, אך לא בימים טובים שקדושתם מותנית בקביעות תאריכי החודשים הנעשית על ידי בית הדין.
הפרושים לעומת זאת, רואים בכלל ישראל לא שותפות של יחידים אלא מציאות עצמית, העומדת מעל הפרטים. לכלל ישראל יש קדושה עצמית העומדת מעל קדושתם של היחידים, ולכן אין אפשרות ליחיד להתנדב קרבן תמיד שהינו קרבן ציבור. קדושתו המיוחדת של כלל ישראל באה לידי ביטוי גם בכך שיום טוב הראשון של פסח, שהוא הראשון משלושת הרגלים, מכונה בשם שבת, כפי שמכונה השבת הקבועה בכל שבוע על ידי הקב"ה.
יסוד זה המבחין בין שותפות לבין התאגדות שאיננה שותפות קיים בכלכלה המודרנית במושג "חברה בע"מ" שהיא אישיות משפטית עצמאית השונה משותפות.
פוסקי זמננו חלוקים בשאלה האם ההלכה מכירה בחברה בע"מ כאישיות משפטית בפני עצמה, או שמא מבחינה הלכתית חברה בע"מ כמוה כשותפות של בעלי המניות.
הסוברים שחברה בע"מ כמוה, מבחינה הלכתית, כשותפות, טוענים כי אף שמצאו במקורותינו מושג של "ציבור" אשר, כאמור לעיל, שונה משותפות, וכן מושג של "ממון עניים" שגם אותו אין ההלכה רואה כממון בו שותפים העניים, אלא כממון השייך ל"אישיות משפטית" נפרדת, בכל זאת אין אפשרות להמציא "אישיות משפטית" נוספת שאין לה סימוכין במקורות.